המזרח התיכון

מושלים מטעם הקהילה העתיקה במדינה הודחו על ידי מנהיג כוח שכירי חרב המזוהה עם טהרן, אשר נתון תחת עיצומים אמריקניים בגין הפרת זכויות אדם והתעללות בשבויים.

בירדן חוקרים את נסיבות ומטרות הפיגוע אבל אפשר כבר לקבוע כי מדובר באירוע חמור המשקף שורה של מגמות מסוכנות ובעייתיות בממלכה ההאשמית.

אסטרטגיית ה”תחזיקו אותי” שהופעלה בתחכום רב ב-1973 בידי סאדאת מופעלת שוב היום על ידי חמינאי ונסראללה.

מידת השליטה בציר פילדלפי תכתיב לא כמה זמן יידרש לאויבינו כדי לשוב ולאיים עלינו, אלא את סוג הסיכונים שאיתם נתמודד. הנכונות לדון בהסדרים חלופיים נוסכת בחמאס את התקווה כי בשוך הקרבות, רצועת עזה תחזור להתנהל כמו ב-6 אוקטובר. אסור לשחק לידיים שלו

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לסיים את המלחמה כשהרושם שיתקבע מכך הוא שאין ביכולתה למוטט את חמאס • מבלי לזלזל במאמצים הדיפלומטיים, מוצע להמשיך ולהשקיע את עיקר המאמצים בחיזוק המוכנות בהגנה ובהתקפה.

בשבוע הבא יתקיים באנקרה סבב מו”מ נוסף בין שתי המדינות האפריקניות, שהסתכסכו על רקע ההסכם שחתמה אדיס-אבבה עם המדינה הבדלנית סומלילנד. ומה הקשר לחות’ים?

ישראל לא ניצלה את התועלות הדיפלומטיות שיכולה היתה לקצור לאחר הטבח במג’דל שמס – תועלות שהיו עשויות לשמש אותה בזירת המלחמה, ולפעול לרעת חיזבאללה ולבנון בזירה האזורית והבינלאומית.

ישראל ניצבת איתן כמבצר האחרון של העולם החופשי בפני פלישת האסלאם הרדיקלי לרחובותיו. אם יצליחו כוחות הרשע שמובילה איראן לפרוץ את קו ההגנה האחרון הזה תקרוס הציביליזציה וספק אם יעמוד לה מושיע.

איראן וישראל אינן נאבקות רק באמצעים צבאיים, אלא גם מתמודדות זו מול זו בזירה המדינית. מות הנשיא בטהרן, פרישת ביידן וחיסול הנייה יכולים לעצב את המערכת המדינית בתקופה הקרובה.

ארה”ב דוחפת לגיבוש נוסחה שתמנע תגובה איראנית, תוביל להפסקת אש כללית, לשחרור חטופים ולהסדר בצפון • לא בטוח שזה תואם את התוכניות בטהרן או את הצרכים הביטחוניים של ישראל