יחסי ארה"ב – ישראל

לקראת ממשל טראמפ השני ובמהלכו, על ישראל יהיה להראות כי השותפות עימה היא לא רק מימוש של מחויבות ערכית בין בעלות ברית, החולקות תפיסה אידיאולוגית וערכים דומים – אלא גם השקעה כדאית לארצות הברית.

אפשר לצפות למערכת של קשרים אסטרטגיים בין ישראל וארצות הברית שכמותה לא ידעה מדינת ישראל אי פעם בעבר.

חולשה אינה מרתיעה אויבים ואינה מנצחת בבחירות. השימוש בלוחמה משפטית פועל כבומרנג. עמדות מדיניות אמיתיות כובשות את הציבור. ניסיון להיות הכול לכולם אינו עובד, ועוד. בכל הנושאים יש הקבלות רבות לפוליטיקה של ישראל.

סיסמתו של טראמפ שהתפרשה כאדישות לסכסוכים עולמיים מתבהרת מסביבתו של הנשיא החדש. הבקשה מבנות הברית לעשות מאמצים להגן על עצמן יכולה לאפשר לישראל הכרעה במלחמה הנוכחית.

מינויה הצפוי של אליס סטפניק לשגרירת ארה"ב באו"ם מסמן המשך למסורת השגרירים הלוחמניים של המפלגה הרפובליקנית – משגרירים כמו מויניהאן וקירקפטריק ועד ניקי היילי
.

התחזית הדמוקרטית התבדתה וחצי מההיספאנים הצביעו לטראמפ • המשמעות עבור ישראל עצומה.

טראמפ שואף לסיום מהיר של המלחמה, אך גם לתוצאות מובהקות נגד איראן ושלוחיה – ואת זאת יודעים גם בטהרן ובביירות, בצנעא ובעזה • הם מבינים כי שאיפתו של הנשיא הנבחר לא מנותקת ממצב הסיום שאליו יבקש לחתור.

בימי הברווז הצולע שלו, ממשל ביידן-האריס צפוי לפעול לפי הדחפים ה"פרוגרסיביים" ביותר שלו, להלום בישראל "החצופה" ולהתרחק מתמיכה במלחמות ישראל.

חיסול נסראללה וצמרת הפיקוד בחיזבאללה יוצרים בסיס למפנה במדיניות הממשל כלפי ישראל כפי שהתגבשה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023.

אחרי כל פעולה צבאית בולטת שישראל מבצעת באחת מן הזירות, ממהרת ארצות הברית לצאת בהבהרה כי היא אינה מעורבת, ובה בעת חותרת לשקט ולהסדר עם איראן. בכך ממשל ביידן־האריס אינו מגבה את ישראל בעימות נגד איראן ושלוחיה.