מלחמה בעזה

אין בישראל מי שלא משתוקק לשובם של החטופים כשם שאין מי שאינו רוצה בהשמדתו של ארגון הטרור המפלצתי. הכרעה במתח שבין שני היעדים היא בבחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי". כל החלטה שתקבל הממשלה ביחס לעסקה המתגבשת היא לגיטימית ובלבד שלא נסמא את עינינו מלראות את מחיריה והשלכותיה.

רבים מהתומכים בעסקת החטופים מתעלמים מהמחיר שאנו עלולים לשלם – וניסיון העבר מוכיח שאכן נשלם – בתמורה לשחרורם.

בניגוד להנחה הרווחת, אנו מעריכים שבעתיד הנראה לעין, רצועת עזה לא תוכל להיות ישות מתפקדת ושוחרת יציבות ושלום. לכן חשוב לבחון אלו חלופות עומדות בפני ישראל להתמודדות עם מציאות כזו. …

גם לאחר ההישגים המרשימים של צה"ל, ניתן להעריך כי לארגון הטרור נותרו עוד קילומטרים של מנהרות שטרם טופלו, אמצעי לחימה ואולי אף יכולת ייצור של פצצות ונשק.

יש לזכור שמתחילת המאה צה"ל נבנה, הוכן ואומן לפעול בניגוד לעקרונות המלחמה, לכלליה ולתפיסת ההגנה הלאומית • לפיכך, מחדלים בכל דרגי הפיקוד היו בלתי נמנעים.

תמציתה של הדילמה שעמדה ועדיין עומדת בפני ממשלת ישראל היא איך להציל את החטופים בלי להציל את חמאס.

על הוועדה הבוחנת את תקציב הביטחון לבסס את עבודתה על מסקנות ועדת חקירה, שיסבירו את הגורמים לכשלים הצבאיים.

כשלי ה-7 באוקטובר לא נבעו ממודיעין חסר אלא מהיעדר היערכות צבאית להפתעה בלתי נמנעת. במקום עוד "היפכא מסתברא" מודיעיני, יש להתמקד בשיקום העקרונות המבצעיים ובניית יכולת ההגנה וההרתעה של צה"ל.

החשש מפני צעדים שממשל ביידן יהיה עלול לנקוט בימים שנותרו לכהונתו, אם ישראל תסטה מהמסגרת המוסכמת ללחימה מובן, אך מחירו עלול להיות כבד מדי.

למצרים יש את כל הכישורים לאתר כל אחד מהחטופים בתוך רצועת עזה – זו צריכה להיות משימתה העליונה, באמצעות המיומנות המודיעינית שלה, ולא בניהול משא ומתן מול שארית הנהגת החמאס.