מלחמה בעזה

איך אפשר לערער את עמדת המיקוח העדיפה של סינוואר • מה גרם לאיראנים לסגת (בינתיים) מאיומי התקיפה הישירים בעקבות חיסול הנייה • והאם הפיצוץ השבוע בדרום תל אביב מסמל את חידושם של פיגועי ההתאבדות?

ההנחה שצה”ל יוכל לשוב ולהשתלט על ציר פילדלפי, גם במקרה של הסכם, כדי לסכל הברחות – לא עומדת במבחן ההיסטורי • כל הסדר שלא כולל נוכחות ישראלית בציר יקשה מאוד להבטיח לתושבי העוטף שניתן יהיה למנוע איומי טרור מהרצועה • הנוסחה שתשיב את החטופים עדיין תלויה בחמאס, והמחיר הגבוה שיספוג בהחזקתם.

ההתמודדות עם מנהיג חמאס היא לא רק מאבק צבאי, אלא גם מערכה על התודעה והלגיטימציה. ככל שנצליח לחשוף את האמת מאחורי הנהגתו ההרסנית, כך נתקרב ליום שבו תושבי עזה עצמם יבינו כי דרכו מובילה רק לאסון.

שחרור חטופים המוחזקים בעזה הוא אולי הדבר ההומניטרי והמוסרי ביותר שנדרש אך הוא גם עלול להיות הדבר המסוכן והאסוני ביותר שישראל יכולה לעשות.

לאחר שריכז את רוב כוח ההנהגה בחמאס בידיו, חושף סינוואר את ארגון הטרור לסיכונים משמעותיים שישראל יכולה לנצל לטובתה.

החודש נציין 19 שנה מאז ההתנתקות מרצועת עזה. השהייה של צה”ל שם עשויה למנוע מחמאס את המשך הברחות הנשק. מנגד, ההסתמכות בעבר על הסדרים בינלאומיים או על אמצעים טכנולוגיים לא הוכיחה את עצמה.

מאחר שהצבא שינה את דוקטרינת ההכרעה ואת היכולת להכריע, המדינאי לא יכול לממש את מדיניות הסרת האיומים מחוץ לגדר במלחמת מנע מוקדמת, גם אם היה רוצה.

סינוואר הוא בחירה משונה לראש הלשכה המדינית של חמאס: הוא לא הוזכר כמועמד, ויהיה לו קשה להנהיג כשהוא ספון במנהרה. אלא שדווקא כעת גדלים סיכוייו לקדם עסקת חטופים, וייתכן שמצרים היא שדחפה מאחורי הקלעים למינויו. הבעיה: הקידום שקיבל גם מקרב אותו לתמונת ניצחון.

החיסולים רבי רושם טובים רק כמכת פתיחה למהלך נרחב יותר • הגיעה העת להעביר את מרב תשומת הלב – ולהתמקד בזירה המרכזית.

ישראל איבדה בעשורים האחרונים את יכולתה הצבאית לממש את מדיניות הביטחון ההגנתית־התקפית, שעיקרה הוא הסרת איומים עליה בעודם באיבם “מחוץ לגדר”.