מלחמה בעזה

חמש הדרישות שהגיעו בתגובה להאשמות של בלינקן, מלמדות על מטרותיו האסטרטגיות ליום שאחרי.

כמענה לשאלת עתיד המערכת הפלסטינית, נכון לישראל לשנות גישה ובמקום להסביר מה לא ומדוע לא, להסביר מה כן ובאילו תנאים.

היקף הטרור וחומרתו לצד חולשת הרשות הפלסטינית עלולים לגרום להיפוך הקנים של פעילים במנגנוני הביטחון הפלסטינים. לאור זאת מתחייב שינוי במדיניות הפעולה של צה”ל ומוכנותו להסלמה.

ישראל נמצאת כיום בעמדה טובה מאי פעם מאז פרוץ המלחמה להשיג את יעדיה.

המתוודה שהציג הנשיא ביידן הוא סכנה לביטחון ישראל ולחטופים החיים. זאת בעיקר כי אינו מאפשר את מיטוט החמאס, ושחרור מאסיבי של אלפי מחבלי נוח’בה רק יאפשר את עלייתו המחודשת של הטרור.

על ישראל לצאת כעת לקרב בלימה על האינטרסים החשובים ביותר שלה ברצועה • ויתורים יובילו להשלכות חמורות על האזור כולו.

ניסיון ליצור מציאות חדשה באמצעות קיצורי דרך עלול להוביל להשתלטות מחודשת של חמאס על המערכת הפלסטינית – ולא רק בעזה • וכן, צבא יכול לנצח גם בלי הגדרת סיום מדינית.

ניהול המלחמה של ישראל ברצועת עזה לקה בשורה של שגיאות קשות, שתוצאתן היא שמלחמה שיכלה להיגמר בתוך חודשים ספורים בהכרעה ברורה לטובת ישראל ממשיכה ומתארכת.

כדי להגיע  ל”יום שאחרי” יש להאיץ את קצב הלחימה ולהגביר את העוצמה.

“שבעה וחצי חודשים אחרי הטבח ואנשים כבר שכחו שחמאס יצא למתקפת הטרור הזו נגד ישראל ולקח חטופים. אני לא שכחתי ולא אשכח” – כך הצהיר הנשיא ג’ו ביידן בוושינגטון, יומיים …