מלחמה בעזה

ישראל חייבת להתנגד לתוכנית האמריקנית המסוכנת החותרת לסיום מהיר ונעדר הכרעה של המלחמה בעזה ● הכתף הקרה ששוב מופנית אלינו מוושינגטון אינה נוחה, אבל לישראל אין ברירה אלא להתנגד.

עליו להיות מומחה ובעל הכרות טובה עם התרבות והשפה של אויבינו, ומצד שני צנוע וקשוב לדעות אחרות וגם בקיא ואמיץ מספיק כדי לפתח דעה ולומר אותה לבכירים ממנו גם אם אינה מקובלת.

חייבים להזכיר לארה”ב ולמערב כי אמנם ישראל היא שנלחמת, אך זו אינה רק מלחמתה של ישראל • באשר לנו, המלחמה ערערה הנחות יסוד ופרדיגמות היסטוריות והחזירה אותנו אל היסודות הקיומיים שלנו כעם וכחברה • ישראל חוזרת להיאבק, על קיומה הפיזי וריבונותה וגם על אחדותה.

ישראל חייבת להיערך לפעולה אפקטיבית לביצור מעמדה במאבק על התודעה.

מומלץ מאוד להגיע להבנות עם הממשל האמריקני ככל האפשר, אבל ישראל אינה יכולה להימנע מכניסה לרפיח ומחיסול מוחלט של חמאס.

החזרה של תושבי צפון הרצועה לבתיהם משמעותה ניצחון, ולכן הסכמה עם דרישותיו המוגזמות של סינוואר – הינה הדרך הבטוחה להשיג את ההפך.

הורדת גובה הלהבות בעימות בין ישראל לארה”ב היא אינטרס משותף לשני הצדדים • הימנעות האמריקנים בהצבעה באו”ם מחלישה את המאמצים לשחרור החטופים ופוגעת אפילו באינטרסים שלהם

יש גבול ליכולתה של ישראל להתאים את הצעדים שהיא נוקטת, מתוך דאגה לביטחונה, לתפיסות אמריקניות • ביטול הביקור בוושינגטון היה צעד סביר להמחשת הנחישות הישראלית..

ארה”ב פוגעת בעצמה ומחבלת בקידום ארכיטקטורה אזורית הנשענת על ערב הסעודית ועל מדינות הסכמי אברהם.

הלמרות הלחץ האמריקני – בסופו של דבר, בסוגיות העיקריות הנוגעות למלחמתנו מול החמאס והחיזבאללה, ההכרעה היא בידינו.