השמיים מתקדרים מעל מדינת ישראל ומעל העם היהודי. לא עובר יום מבלי ששר אירופאי בכיר או חברי פרלמנט כאלה ואחרים יאשימו את ישראל בפשעי מלחמה. לא עובר יום מבלי שנתבשר על יהודי נוסף שהותקף בארה”ב או בבריטניה. אפילו סין, שנמנעה בעבר משימוש בפלטפורמות שלרשותה נגד יהודים, עוסקת כעת בהפצת תעמולה אנטישמית מזעזעת.

קשה להאמין שכל זה קורה פחות מחצי שנה לאחר שמדינת ישראל חוותה את היום הקשה בתולדותיה, עם מספר הקורבנות הגדול ביותר ביום אחד מאז השואה. הסימפתיה והתמיכה בישראל נמשכו זמן קצר בלבד, וכעת העוינות הולכת וגוברת. התקשורת, הפוליטיקאים, מארגני ההפגנות ונושאי הנאומים קובעים את הטון ומייצרים את האווירה הארסית כלפי ישראל. עבור אלה, ישראל היא הרוע המוחלט ומייצגת רצח עם, פשעי מלחמה והרעבה שיטתית של תושבי עזה.

האשמות שטניות וחסרות בסיס נגד יהודים אינן דבר חדש. לדוגמה, עיתון מוביל בקנדה מפרסם בלי בושה קריקטורה המציגה את ראש ממשלת ישראל כערפד. גם המגזין הספרותי “לונדון רוויו אוף בוקס” משווה בעמוד השער שלו את ישראל לגרמניה הנאצית. די לצפות בכל ראיון בתקשורת המערבית עם דובר ישראלי כדי לחוש את הגועל ואת הרתיעה מנציגיה של ישראל. כל זה, כמובן, לא קורה בקטאר או באיראן – כי אם במדינות המערב.

ההיגיון, למרבה הצער, לא משחק תפקיד. זה ניכר כשמאשימים את ישראל בהרעבה מכוונת של תושבי עזה. הטלת מצור ומניעת אספקה מהאויב הן טקטיקות מלחמתיות מקובלות, שמופיעות במדריכים הרשמיים של צבאות ארה”ב ובריטניה. מסיבות מדיניות, ישראל נאלצה לוותר על הטלת מצור אפקטיבי. באזורים מסוימים של הרצועה (רפיח ודיר אל־בלח, למשל) יש מזון בשפע. אינספור סרטונים ועדויות זמינים ברשת כדי להוכיח זאת.

ובכל זאת, האיחוד האירופי, משרד החוץ של ארה”ב והתקשורת במערב לוקחים חלק בקמפיין תעמולה שהפלשתינים מנהלים בנושא. לא מועילות גם ההודעות היומיומיות של ישראל שלפיהן מי שמונעים העברת אספקה נוספת לרצועה הם דווקא הפלשתינים.

אמנם יש גם סימנים חיוביים: בסקרי דעת קהל בארה”ב ובצרפת, למשל, מובעת תמיכה ציבורית נרחבת בישראל. ייתכן שהרוב הדומם לא שותף לקרנבל התוקפנות נגד ישראל והעם היהודי, שכן הוא מבין היטב כי ישראל נלחמת על חייה, וכי איום האסלאם הרדיקלי מופנה כלפי המערב לא פחות משהוא מופנה כלפי ישראל.