בשנים האחרונות עושים הפלסטינים כולם, החל מהרשות הפלסטינית וכלה בחמאס, מאמץ ניכר – בעיקר בתקשורת וברשתות החברתיות – לנצל את יום איחוד ירושלים ומצעד הדגלים כנפץ שיצית את השטח. הרשות הפלסטינית מצידה משתמשת ביום זה כדי לחלץ, כמעט בכוח, גינויים מצד מדינות ערב לישראל כדי לחבל ביחסיה עימן, ואילו חמאס משתמשת בו כאמצעי נוח וזמין לניסיונה הקבוע להבעיר את הגדה ומזרח ירושלים.

אולם, מדוע כשלו מאמציהן השנה, לאחר שלפני שנתיים אותו אירוע בדיוק גרר את מבצע “שומר החומות” שבמסגרתו ירה חמאס שבע רקטות על ירושלים ואלפי רקטות על מרכז הארץ ועל דרומה?

ראשית, בניגוד לפרשנויות השונות ולדברי הרהב הפלסטיניים על רקע המצב הפנימי בישראל, ההרתעה הישראלית עודנה חזקה. חמאס ראתה היטב מה קרה לג’יהאד האסלאמי, שאיבד תוך דקות שלושה מבכירי מפקדיו ברצועת עזה במכת פתיחה מבריקה של צה”ל ושב”כ, והבינה היטב כי כשם שהג’יהאד האסלאמי היה חדור מודיעינית מבלי שידע, סביר שכך קרה גם לה. כמו כן, היות שחיסולים ממוקדים הם הנשק היעיל ביותר נגד בכירי חמאס, שחוששים מהם בצורה מיתית ממש, לא הייתה להם כוונה, לפחות כרגע, לנסות את מזלם בסבב לחימה מולנו. הם למדו היטב את הלקח מניסיונו של הג’יהאד האסלאמי. בנוסף, כל סבב לחימה מול רצועת עזה מביא אחריו תקופת שקט כזו או אחרת, וכך קרה גם הפעם.

באשר לערביי ישראל, בניגוד לתקופה שלפני “שומר החומות”, המתח הדתי שגאה בהם אז על רקע סיסמת התנועה האסלאמית “אלאקצא בסכנה” שכך מאוד, והמראות האלימים בערים המעורבות שזעזעו אותנו אז זעזעו גם רבים בחברה הערבית.

ומה לגבי הרשות הפלסטינית? היא כשלה בניסיונה להתסיס את השטח, אך הצליחה שוב להביא לכך שירדן, מצרים, בחריין והאמירויות גינו את ישראל על ביקור שרים ומבקרים יהודים בהר הבית, וזאת אף על פי שהסטטוס קוו שם לא השתנה כלל.

הגינויים הירדניים והמצריים הם עניין שבשגרה ונובעים בעיקר מסיבות פנימיות, אך הגינוי מצד בחריין והאמירויות דורש התייחסות מדינית דחופה. ישראל מעבירה לעולם הערבי זה שנים ארוכות מסרים שלפיהם אין ולא יהיה שום שינוי בסטטוס קוו במקומות הקדושים, וכי אין בסיס לטענות הפלסטיניות הכוזבות כאילו יש כוונה ישראלית לחלק את מסגד אלאקצא בין מוסלמים ויהודים, כפי שקרה במערת המכפלה. האמיראתים והבחריינים מכירים היטב את התעמולה הפלסטינית ואת סרבנות השלום של הרשות הפלסטינית. אם כן, מדוע הם מגנים את ישראל על אירוע שאין לו כלל אחיזה במציאות?

זאת ועוד, זה אינו הגינוי הבחרייני והאמיראתי הראשון לישראל. היו כמה וכמה כאלה בחודשים האחרונים, וזאת אף על פי שהיחסים בין המדינות טובים והיקף הסחר ביניהן הולך וגדל.

בתפקידי כדובר רה”מ לעולם הערבי, תחת שלושה ראשי ממשלה, הדגשתי שוב ושוב, מדי שנה לקראת יום ירושלים, כי ישראל מחויבת באופן מלא לסטטוס קוו במקומות הקדושים, וחשפתי שוב ושוב את השקרים הפלסטיניים בעניין הר הבית ומסגד אלאקצא. על מנת למנוע מצב של מתיחות מתמשכת בינינו לבין האמירויות ובחריין יש לפעול בצורה נמרצת יותר מולן, הן מדינית והן הסברתית, על מנת להבהיר להן כי גינויים בלתי מוצדקים אלה רק מחזקים את סרבנות השלום הפלסטינית ומעניקים לה את ההישג המדיני מספר אחת מבחינתה מאז החתימה על “הסכמי אברהם” – תקיעת טריז בין ישראל לבין מדינות המפרץ.