• ישראל במאבק קיומי! זהו המסר הראשון שכדאי להדגיש לאחר מילות התודה לנשיא ביידן על התייצבותו לצד ישראל, בשעותיה הקשות, בתחילת המלחמה ובהתקפת הטילים מאיראן. ישראל ניצבת מול תכנית איראנית שטנית להשמדתה, באמצעות הזרועות שנבנו על ידי המשטר האסלאמי, בסיוע אמצעי הלחימה, המימון והתמיכה שלו ובחסות מאמציו לבניית יכולת גרעינית צבאית.  המלחמה הרב-זירתית בשבע חזיתות, היא ביטוי מעשי של הרעיון האיראני. לראשונה בתולדותיה נאלצת ישראל לנהל מערכה כזו גם בצילם של 120 חטופים שמוחזקים בעזה ושל רבבות אזרחים שפונו מבתיהם בצפון. 

• ישראל היא זו שנלחמת – אך זו אינה רק מלחמתה. זוהי מלחמה על הסדר העולמי והאזורי. הציר הראדיקלי נלחם בישראל ,גם משום שהיא נתפסת כראש החץ של הציוויליזציה המערבית באזור. הוא הצליח לכנס תחת קורת גג אחת שני מחנות יריבים – שיעים וסונים, רק בשם הרצון המשותף שלהם להכחיד את ישראל ולהחליש את השפעת המערב.

• התקפת הטילים האיראנית על ישראל ממחישה את הסכנות לעולם. המאבק בתוקפנות האיראנית לא סובל דיחוי. לא נדרש דמיון מפותח כדי להבין איך ייראה החיבור בין הטילאות האיראנית המודרנית לנשק גרעיני. העולם נחשף לסכנה גם דרך הסיוע האיראני למלחמתה של רוסיה באוקראינה, הפעלת רשת ארגוני הפרוקסי והפצת נשק איראני, לזירות רבות, במודל שמאפשר הרבה ובזול. המאבק בתוכניותיה של איראן לא סובל דיחוי. המאמצים הדיפלומטיים לא ריסנו את המפלצת. קואליציה אזורית להגנה מולה היא צעד חשוב, אך אין די בו. נדרשת מערכה המשלבת מאמצים מדיניים, צבאיים וכלכליים, בהובלת ארה”ב. ישראל תמלא את חלקה.
• חיוני לשמר אספקה רציפה של נשק מארה”ב בהתאם לסיכומים בין המדינות. זהו ביטוי למחויבות האמריקנית לביטחונה של ישראל, שמקפידה על כללי הדין הבינלאומי וקשובה גם לדאגותיה של ארה”ב, כפי שהוכח ברפיח ובמקרים נוספים.

• ישראל לא יכולה לסיים את המלחמה, בלי להחזיר את כל החטופים ולהשלים את כל מטרותיה. לא ניתן לכונן סדר אזורי חדש בלי למוטט את חמאס ולהשמיד את יכולותיו הצבאיות. רעיון האינטגרציה האזורית הוא חיובי אבל לא במקום הסרתו המוחלטת של איום חמאס. קרבתנו הגיאוגרפית לאויב לא מאפשרת  ליטול סיכונים. הסכמי אברהם  שמוכיחים עצמם גם כיום, נחתמו על ידי ישראל מעמדת עוצמה. כך נכון שיהיה גם בהסכמים עתידיים.

• השליטה הישראלית בציר פילדלפי חיונית למניעת התחמשותם של גורמי הטרור ברצועת עזה, ביחוד לאחר הידלדלות מלאי האמל”ח שברשותם. זהו צינור החמצן העיקרי שדרכו עברו לעזה רק נשק ואמצעי ייצור, אלא גם שליחים, מאמנים, מומחים ואמצעים ייחודיים, גם במעורבותה של איראן.

• ניצחון מובהק בעזה ישפיע גם על החזית בצפון – הוא יערער את ביטחונו של נסראללה באסטרטגיית ההתשה ויספק ללבנון המחשה לתוצאות האפשריות של מלחמה עם ישראל. ישראל לא תשלים עם נוכחות חיזבאללה בטווח שמאיים על יישוביה ותפעל לשנות זאת.

• ההכרה במדינה פלשתינית מצד מדינות מסוימות וההליכים בביה”ד בהאג נגד ישראל -הם פרס לחמאס. הסתייגות ארה”ב ממהלך ההכרה החד־צדדית חשובה מאוד. על כל פנים, לאחר המחיר הכבד ששילמה, ההנהגה בישראל לא רק רשאית אלא חייבת לנקוט גישה מפוכחת וזהירה בעמדותיה בסוגיה הפלסטינית .
• הסטרט אפ הישראלי: צמיחה מתוך משבר – ב-7 באוקטובר רעדה האדמה בישראל. על זוועותיה של התקפת הפתע המפלצתית של חמאס, נוספה גם התדהמה מכישלון המערכות הקריטיות בישראל. מתוך אימי-הזוועה של המלחמה, נחשף הגרעין החבוי של הדי.אנ.אי. הישראלי. בניגוד לציפייתם אויבינו מצאו מולם עָם חזק כְּלָבִיא, וצבא שהתעשת במהירות ופעל כמכונת מלחמה משומנת. לאורך ההיסטוריה ידע עם ישראל אסונות כבדים. ימי בין המייצרים מזכירים לנו אותם. למרות זאת, מעולם הוא לא נפל לתהומות הייאוש ורוחו לא נשברה.  כשנפלנו קמנו ומתוך כל משבר  צמחנו.  כי נֵצַח יִשְרָאֵלֹ לא יְשַּקֵר.

פורסם בישראל היום, בתאריך 19.07.2024.