מבחינתה של איראן, חיסולו של איסמעיל הנייה הוא מכה קשה לכבוד הלאומי. אם אפשר לפגוע באישיות כזו, ביום חגו של הנשיא, בבית הארחה של “משמרות המהפכה” בטהרן וכשגופי הביטחון האיראניים בשיא דריכותם, איש אינו חסין עוד בשטחה של המדינה.

יתרה מכך, החיסול הזה מגיע שעות ספורות בלבד לאחר חיסולו של פואד שוכר בביירות, וימים לא רבים לאחר ההתקפה האווירית על נמל חודיידה שבצפון מערב תימן ולאחר חיסול מוחמד דף בעזה. מבחינה זו חיסול הנייה מעמיד מעכשיו את איראן בשורה אחת עם גרורותיה, בנות חסותה.  

ולא רק זאת: במבט על התמונה הרחבה של האזור מתחדדת בטהרן ההבנה כי בסוף המלחמה הזו התמנון האיראני יאבד לפחות אחת מזרועותיו. חמאס בעזה לא יוכל למלא את הציפיות שניתלו בו על ידי משטר האייתוללות. ישראל תהיה משוחררת יותר בהתמודדותה עם התמנון ועם זרועותיו האחרות ולבסס קואליציה אזורית אנטי־איראנית מתוך עמדת כוח. 

ההבנה כי הניסיון הראשון לנהל כמעט־מדינה על יסודותיהם של “האחים המוסלמים” הולך להיצרב בתודעה ההיסטורית ככישלון חרוץ אשר המיט אסון על מוסלמים רבים היא שהוציאה השבוע מארדואן את הצהרתו המיליטנטית ביחס לישראל. אותה הבנה מחלחלת גם באיראן, כשדאגתה נתונה להשלכות התפתחות זו על “ציר ההתנגדות”.

עלי חמינאי, מנהיגה של איראן, איים כי ישראל “תיענש בחומרה” על חיסול הנייה. לפי דיווח ה”ניו יורק טיימס” הוא הנחה כי התקיפה תהיה ישירה נגד ישראל. על רקע הרצון העז שקיים בחיזבאללה, בחות’ים ואצל חמאס לנקום בישראל, יש להניח כי הם ישקיעו מאמץ לעודד את איראן לתגובה קשה ולשם כך יהיו מוכנים להירתם ולהסתכן יותר מבעבר.

שיתוף הפעולה הישראלי־אמריקני, שהוכיח את עצמו בהתקפה האיראנית באפריל, יועיל גם לעת הזו. יש לברך על הצהרתו הברורה של שר ההגנה של ארה”ב בעניין זה. הכשלת ההתקפה האיראנית היא אינטרס לא רק של ישראל אלא גם של ארה”ב ושל מדינות האזור שמבינות היטב את מגמותיה של איראן גם ביחס אליהן.