בשיח התקשורתי באיראן מאז חיסול נסראללה עולות יוזמות מצד גורמים שונים שמבקשים לשגר כוח שיסייע למאמצי הלחימה של חיזבאללה נגד ישראל. המשטר האיראני בולם את היוזמות האלו, כפי הנראה, משום שהוא יודע שהנזק שהצעד יגרור עולה על התועלת שיכולה לצמוח ממנו. האם איראן תשגר כוחות ללבנון ללחימה נגד ישראל?

הקשר האידיאולוגי והרגשי עם נסראללה

מאז חיסול מזכ”ל חיזבאללה, חסן נסראללה, וביחד עמו מפקד כח קדס בלבנון, עבאס נילפרושאן, ב-27 בספטמבר, עולות באיראן יוזמות מצד חוגים במשטר ובקרב הבייס החברתי שלו, שקוראות לרפובליקה האסלאמית של איראן לשגר כוח מתנדבים ללבנון כדי לסייע לחזבאללה בשעתו הקשה.

המהלומות חסרות התקדים שישראל מנחילה לחיזבאללה מציבות לא רק את ארגון הטרור בשעתו הקשה אלא גם מציבות את איראן במצב בעייתי. הזירה הלבנונית בכלל, וחיזבאללה בפרט, הם הדגם המוצלח ביותר של ייצוא המהפכה האסלאמית, וחיזבאללה הוא “היהלום שבכתר” במערך השלוחים שאיראן הקימה וטפחה מאז ראשית שנות השמונים. מעבר לכך שחזבאללה משמש נדבך אסטרטגי חשוב בתפיסת הביטחון הלאומי של איראן, לרבים בקרב המשטר האיראני היה קשר אידיאולוגי-רגשי עם נסראללה, שהתפתח לאורך שנים ארוכות. הקשרים האלו צמחו כשנסראללה למד בסמינרים הדתיים במרכז הרוחני המוביל באיראן, בעיר קום, עוד במחצית השנייה של שנות השמונים, קודם למינויו של נסראלה למהיג חזבאללה, עבאס מוסווי, ב-1992 בידי צה”ל.