חיסולו המבורך של רב המרצחים יחיא סינוואר העלה לדיון מחודש את המצב הרצוי מבחינת ישראל ברצועת עזה, כדי שזו לא תוכל עוד לאיים עליה. מדינות ערביות, שסירבו להשתתף בניהול הרצועה כל עוד מנהיג חמאס בחיים, עשויות כעת לשקול מחדש את עמדתן. ואולם, ללא קשר לשאלה מי ישלוט בעזה, ישראל חייבת להתעקש על שלושה מרכיבים חשובים: בעזה לא יוכר עוד אף פלסטיני כפליט, לא יהיו ברצועה עוד מחנות פליטים ולא תהיה בה עוד סוכנות פליטים (אונר”א).

כל חזון ישראלי ל”יום שאחרי” בעזה חייב לגעת ישירות במוטיבציה הפלסטינית להשמיד את מדינת ישראל. אם ישראל אכן רצינית באמירה כי “מה שהיה הוא לא מה שיהיה”, אסור לה להסתפק ביכולותיהם הצבאיות של הפלסטינים או בסידורים טכניים ואופרטיביים של ניהול החיים ברצועה. נטרול היכולות הצבאיות והניצחון בשדה הקרב הם תנאים הכרחיים להגשמת יעדיה של ישראל, אך לא מספיקים. כדי לנטרל באמת את האיום מרצועת עזה, יש לפעול כדי לגדוע את תקוותם של הפלסטינים כי בכוחם להביא לסופה של מדינת היהודים.

הביטוי הבולט ביותר לתקווה הפלסטינית הוא תופעת “הפליטות” – תופעה פיקטיבית ומלאכותית, שנועדה לשרת מטרה פוליטית אחת ויחידה: חיסולה של ישראל. כל עוד קיימים פליטים פלסטינים, מחנות פליטים, וסוכנות או”ם מיוחדת (אונר”א), הפלסטינים מאמינים שחלומם להפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינה ערבית באמצעות שיבה ליפו, רמלה וחיפה, הוא חזון בר-מימוש.

במסגרת החזון הישראלי ליום שאחרי בעזה, ובמקביל לתהליכים אחרים של דה-רדיקליזציה (למשל במערכת החינוך), חייבת ישראל להתעקש שבעזה, או בכל חלק ממנה שיועבר לשלטון פלסטיני או ערבי, אין ולא יוכרו יותר פליטים, ולא יחולקו יותר תעודות פליט. מלכתחילה לא היה צריך להכיר בפלסטינים שהגיעו ב-1948 לרצועה כפליטים, וכעת, אחרי שהתבררו התוצאות ההרסניות של הנצחת מעמד הפליטות הפיקטיבי הזה במשך 75 שנה, וביתר שאת, בתשתית האידיאולוגית לטבח ב-7 באוקטובר, ישראל חייבת להתעקש – לא עוד.

ישראל חייבת להתעקש שמחנות הפליטים יפורקו (או שלא ייבנו מחדש) בחלקים של רצועת עזה שיועברו לשלטון פלסטיני או ערבי. המסר לפלסטינים צריך להיות ברור – הדבר היחיד שישראל מוכנה לסבול הוא שיקום אמיתי של עזה, ולא כזה שמתכוון להנציח את חזון חיסולה של ישראל. על ישראל להתעקש גם על פירוקה של סוכנות אונר”א. מכיוון שלא יהיו יותר פליטים בעזה, לא יהיה גם צורך בסוכנות פליטים. אם הפלסטינים דורשים ממשל עצמי פלסטיני עבור פלסטינים בערים פלסטיניות, הרי שהם אינם עוד פליטים.

חשוב לזכור כי בעיניים פלסטיניות, הפליטים וסוכנות אונר”א הם הביטוי המוחשי ביותר לסירובם להכיר בתוצאות מלחמת העצמאות ב-1948 ובהקמתה של מדינת ישראל. בדיוק בשל כך, המסע הארוך של החברה הפלסטינית לעבר השלמה עם קיומה של מדינת היהודים חייב להתחיל בפירוקה של אונר”א ובמחיקת תופעת הפליטות. בכך תתחיל ישראל לפעול בפעם הראשונה באופן עמוק נגד הכוונות של הפלסטינים, ולא רק נגד היכולות שלהם.

פורסם בישראל היום, בתאריך 22.10.2024.