מבקרים ברחבי העולם ובישראל נצמדו לאורתודוקסיה הדיפלומטית הבינלאומית בתגובתם להכרזתו של הנשיא טראמפ שארה"ב תיקח שליטה על רצועת עזה ו"תעביר" באופן קבוע את הפלסטינים למקום אחר.

מעטים הבינו מה טראמפ ניסה לעשות, שהוא ערעור עשורים של חשיבה מקובעת על הסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

רוסיה נבחה שאין "אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות", וצרפת צעקה ש"גירוש הפלסטינים מעזה יפר את החוק הבינלאומי".

ערב הסעודית דחתה "כל פגיעה בזכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני, בין אם באמצעות מדיניות ההתנחלויות הישראלית, סיפוח אדמות פלסטיניות, או ניסיונות לעקור את העם הפלסטיני מאדמתו".

פרשנים מרכזיים בארה"ב ובישראל לעגו לטראמפ על הצעת דבר שלדעתם אינו ישים ואינו חכם. אחרים פטרו את טראמפ על כך שהחיל "חשיבה נדל"נית זולה" על סכסוך אידאולוגי מתמשך.

עורכים וכתבים ישראלים משמאל קוננו באופן צפוי על כך שטראמפ העניק לנתניהו קרש הצלה פוליטי בכך שהביע רעיון שיחזיר את הימין הקיצוני לקואליציה שלו ויספק לנתניהו תחמושת למערכת הבחירות הבאה שלו.

כל זה הוא פוליטיקה שחוקה או ניתוח טיפשי. זה מחמיץ את הנקודה הטיטאנית של טראמפ, את התובנה העצומה שלו: מה שהיה לא יכול להיות עוד.

אין היגיון בהענשת ישראל או בתגמול הפלסטינים על פי התדריך הדיפלומטי המקובל. זה יהיה מתכון לעוד סבל, קיפאון ומלחמה.

במקום זאת, פרדיגמות חייבות להשתנות. קואורדינטות חדשות חייבות להיות מוצבות על המפות הדיפלומטיות.

ראשית, וחשוב מכול בטרנספורמציה הזו, הוא שחייב להיות מחיר לעשורים של תוקפנות פלסטינית נגד ישראל. פלסטינים אינם יכולים לפלוש לישראל ולטבוח ולאנוס ולחטוף אזרחים ישראלים ולרוץ לפורומים ובתי משפט בינלאומיים כדי להפליל את ישראל ולהישבע אמונים לאידאולוגיות של השמדה ולנאמנות לאיראן הג'יהאדיסטית – ולצפות לחזרה למצב הקודם.

הם אינם יכולים לצפות שישראל תיסוג בנחמדות ובמהירות לקווים כביכול קדושים כלשהם אחרי שנאלצה לצאת למתקפת-נגד צבאית יקרה נוספת. אי אפשר לצפות מישראל לתת לחמאס להמשיך לשלוט בעזה כדי שיוכל להילחם בישראל ביום אחר.

פלסטינים אינם יכולים לצפות שהעולם (או לפחות, שאמריקה) ישפוך שוב בטיפשות מיליארדי דולרים של כספי שיקום וסיוע לדיקטטורות המושחתות והצבאיות שלהם. מי בדעתו הצלולה חושב לבנות מחדש את עזה תחת חמאס, כאשר כל ערימת הריסות מרושתת להתפוצץ עם פצצות שסופקו על ידי איראן, וכל בניין שעדיין עומד יש מתחתיו מנהרת טרור?!

דונלד טראמפ, שובר-המוסכמות הראשי, אומר שהגיע הזמן לחשיבה חדשה. הוא מאתגר ומערער מוסכמות. גם אם תוכנית ה"טראמפספר" שלו היא בלתי אפשרית, גם אם התוכנית אינה ריאלית, היא מכריחה את כולם לנטוש תבניות כושלות שחוזרות על עצמן.

טראמפ אומר שפרדיגמת "כולם יודעים", Everybody Knows Paradigm – EKP, הידועה גם כ"פרמטרים של קלינטון") מתה. האם זה נכון שמדינה פלסטינית מלאה ביו"ש ובעזה המאוחדות תביא שלום למזרח התיכון ושנוסחה זו "בלבד" יכולה להבטיח את עתידה של ישראל? אולי לא.

האם זה באמת נכון שאם מיליארדים יושקעו בשיקום עזה על ידי הקהילה הבינלאומית, הפלסטינים שנמצאים שם כעת יגלו שכדאי להשקיע בשלום עם ישראל? אולי לא.

לכן, כל תזוזה מנוסחאות מיושנות ושחוקות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני – שרובן התבססו על דרישות פלסטיניות מקסימליסטיות שנחשבו לקדושות על ידי הקהילה הבינלאומית – היא הישג עצום.

בעיקרו של דבר, טראמפ פועל לאפס את השולחן הדיפלומטי במזרח התיכון בהתבסס על אמיתות היסטוריות ומציאויות מוחשיות. ממשלו הקודם דחה לחלוטין את הרעיון שפתרון ישראלי-פלסטיני צריך להתחיל מקו שביתת נשק בן 75 שנה שנכפה על ישראל על ידי תוקפנות ערבית; או מ"גדר הביטחון" שנכפתה על ישראל על ידי טרור פלסטיני; או מגבולות כלשהם שהוכתבו על ידי ארגונים בינלאומיים פוליטיים ובתי דין משפטיים מוטים.

כיום, וושינגטון גם דוחה את התפיסה הפלסטינית שניתן לכפות על ישראל נסיגות נרחבות באמצעות פנייה לבתי משפט פליליים בינלאומיים.

ממשל טראמפ דוחה את מערכת הפליטות הפלסטינית האינסופית הנתמכת על ידי ארגונים כמו אונר"א, שחיזקו את האמונה שעזה (או כל חתיכת אדמה אחרת שהפלסטינים שולטים בה) אינה בית, אלא רק נקודת שיגור לכיבוש מחדש של "פלסטין מהנהר עד הים".

טראמפ טוען שהפרמטרים של קלינטון אינם מתאימים די הצורך לסביבת הביטחון של המזרח התיכון כיום, שהשתנתה דרמטית, ושאותם פרמטרים לא לקחו בחשבון מספיק את האופי הרצחני, הכמעט נאצי, של חלק גדול מהתנועה הלאומית הפלסטינית.

ה-EKP גם תמך בדינמיקה שבה העולם סולח בקלות לכל כישלון פלסטיני בבניית מדינה אחראית; כל דחייה פלסטינית של הצעת שלום סבירה התקבלה בסלחנות; וכל תקיפה פלסטינית על ישראל זכתה להצדקה בפורומים בינלאומיים, כולל פלישת ה-7 באוקטובר.

באותה עת, צעדים פלסטיניים חד-צדדיים נגד ישראל התקבלו בשוויון נפש – כמו פניות להכרה חד-צדדית במדינתם על ידי האו"ם ללא משא ומתן או פשרה; פניות לבית הדין הפלילי הבינלאומי ולבית הדין הבינלאומי לצדק להעניש את ישראל; ובנייה בלתי חוקית של התנחלויות פלסטיניות בשטח C ביו"ש.