את החשבון על הטבח בשבת-שמחת תורה יש להגיש לטהרן.  המשטר האירני אחראי להקמת מערכות טרור על גבולותינו והפעלתם.  בכירים אירניים סייעו לחמאס לתכנן את מתקפת הדמים על ישראל.   ההרתעה והמוניטין של ישראל תיפגע קשות אם נאפשר למשטר האירני לפגוע בנו באמצעות גרורותיו ולהישאר בעצמו חסין מפני פגיעות.

אך הדרך לטהרן אינה ישירה או פשוטה.  היא צריכה להתקדם על חרבות שתי הגרורות האירניות, חמאס וחיזבאללה – ועל חורבות הקונספציה האסטרטגית הישראלית הכושלת שאפשרה את הטבח שפתח מלחמה זאת.

תחילת הקונצפציה הזאת היא במחשבה שישראל מסוגלת להתמודד עם ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס בזול.  כשהם מרימים ראש, אפשר להכות בהם, להרתיע אותם ולרכוש תקופה ארוכה של שקט.  תפיסה זאת הייתה מושתתת על הערכה שגויה של המניעים של אויבינו:  הם תוקפים אותנו מתוך עצבים, או בגלל שהם רוצים עוד זכויות דייג או גז, ואפשר לנהל איתם עסקים באמצעות מקלות צבאיים וגזרים מזדמנים.

מולנו עומדים אויבינו חכמים ונחושים הרבה יותר מאשר הנחנו.  במשך עשרות שנים הם פועלים, יחד עם הפטרונים שלהם באירן, עם יעד אסטרטגי ארוך-טווח:  בנייה הדרגתית של כוחותיהם במטרה להשיג עליונות מוראלית וצבאית עלינו – ולהכריע אותנו.  לעומתם ישראל בחרה תמיד בדרך הקלה שהייתה נראית זולה:  להרביץ קצת, לשלם קצת, אך לא להיכנס לעובי הקורה ולעקר איומים אלה מהשורש, דבר הכרוך במאמץ הולך וגובר ומחיר דמים הולך ומאמיר.

באחד הסבבים הקודמים מול עזה, אמרו לנו שכיבוש הרצועה מחדש עלול לעלות ב-500 הרוגים.  500 הרוגים!  מי ירצה לשלם מחיר כזה רק כדי למחוק את החמאס?  אז נרתענו ועברנו הלאה.  האם חסכנו בכך את ההרוגים?  התשובה ברורה.

משך שני עשורים ויותר ישראל התנהגה כאדם המוצא נחש צפע איתו במיטה ומדמה לעצמו שהוא יכול לנהל איתו משא ומתן.

לכן קודם כל, ישראל צריכה להחליף דיסקט אסטרטגי:  הבא להרגך – השכם והורגו.  נכון, המערכה נגד חמאס תגבה אבידות קשות, בנוסף לאבידות שכבר ספגנו.  נכון, מערכה נגד החיזבאללה תגבה אף היא אבידות ותגרום נזק רב.  אך היא תגרום הרבה פחות אבידות והרבה פחות נזק אם ישראל תיזום אותה בהקדם, בזמן ובתנאים שלה.  התובנה העולה מהאירועים הקשים שפתחו מלחמה היא שאין תוחלת מהניסיון להתחמק ממלחמת כלייה נגד אויב אידיאולוגי, אם הדבר רק אפשרי.  כל דחייה רק מגבירה את המחיר שנצטרך לשלם בסוף.

בעת כתיבת שורות אלו האיום של חיזבאללה על העורף הישראלי הוא הגורם העיקרי המרתיע את ישראל מלעשות באירן את השפטים המגיעים לה.  את מכשול זה יש לסלק מהדרך לטהרן בהקדם האפשרי.  עלינו להסתכל למציאות בעיניים ולהבין כי המחיר היום יהיה כבד, אך קל יותר מהמחיר בעוד שנה או בעוד שנתיים.

מול אירן החישוב הוא שונה.  ישראל ואירן רחוקים זה מזה.  המלחמה שלנו נגד אירן לא תסתיים בתמונות הדומות לכיבוש ברלין על ידי הצבא האדום בסוף מלחמת העולם השנייה, עם הטנקים של חטיבה 7 מתקדמים על הריסות טהרן.

עם זאת אפשר להפליג באירן מכות המערערות את יציבות השלטון שם, על תשתיות צבאיות ואזרחיות ובעיקר על ההנהגה המדינית והצבאית.  אם נשחרר את עצמנו מהכבלים שחמאס וחיזבאללה מטילים עלינו כעת, יכולתה של אירן לפגוע בנו בעתיד תיפגע קשות.  בו בזמן נרכוש את החופש להגיש את החשבון שלנו למשטר האייטולות בריבית דריבית.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 19.10.2023