כל הפרסומים

בחודש שעבר קמה ממשלה חדשה בקהיר, שממשיכה את הקו של התקרבות למעצמות האיסלאמיות. מה המשמעות מבחינת ישראל, שכבר נקלעה לעימות פומבי מול ממשל א-סיסי בסוגיית רפיח וציר פילדלפי?

סינוואר הוא בחירה משונה לראש הלשכה המדינית של חמאס: הוא לא הוזכר כמועמד, ויהיה לו קשה להנהיג כשהוא ספון במנהרה. אלא שדווקא כעת גדלים סיכוייו לקדם עסקת חטופים, וייתכן שמצרים היא שדחפה מאחורי הקלעים למינויו. הבעיה: הקידום שקיבל גם מקרב אותו לתמונת ניצחון.

מול הדיון הנוקב סביב שאלת המשך השליטה הישראלית בציר פילדלפי ומעבר רפיח, ראוי לזכור את התוצאה הקטלנית של ברחות האמל”ח מאיראן לחמאס, תוך ניצול הפקרת הגבול בין רפיח למצרים.

התקיפות ב-30/31 ביולי מסמנות את תחילת השתחררותה של ישראל מאזיקים צבאיים ודיפלומטיים בלתי אפשריים.

חשוב להסביר לציבור בישראל ולעולם כולו שאיראן היא מדינה פגיעה ביותר, שיכולות ההגנה וההתקפה שלה פחותות משמעותית מאלו של ישראל – ושהמציאות הכלכלית והתשתיתית שלה רעועה עד כדי קורסת.

החיסולים רבי רושם טובים רק כמכת פתיחה למהלך נרחב יותר • הגיעה העת להעביר את מרב תשומת הלב – ולהתמקד בזירה המרכזית.

אחרי החיסול הכפול, ישראל צריכה להבהיר לאויביה שהיא הסירה את הכפפות, ולהגיב על כל מתקפה עליה במסגרת תוכנית אסטרטגית מגובשת נגד התגברות האיום האיראני.

חיסול הנייה מעמיד מעכשיו את איראן בשורה אחת עם גרורותיה, בנות חסותה • ישראל תהיה משוחררת יותר להתמודד עם התמנון מטהרן ועם זרועותיו האחרות, ולבסס קואליציה אזורית אנטי־איראנית מתוך עמדת כוח • אלה ההשפעות האזוריות של שורת החיסולים שביצעה ישראל.

לאויבי ישראל צריך להיות ברור כי היא נכונה ליטול יוזמות כדי להבטיח את ביטחונה, ולבצע פעולות מחץ שמביאות לידי ביטוי את היתרונות המודיעיניים והמבצעיים שלה על אויביה.
.

ישראל איבדה בעשורים האחרונים את יכולתה הצבאית לממש את מדיניות הביטחון ההגנתית־התקפית, שעיקרה הוא הסרת איומים עליה בעודם באיבם “מחוץ לגדר”.