אלי קלוטשטיין

חוסר הוודאות לגבי תנאי המחיה בסוריה מקשה על מדינות היבשת לגבש מדיניות אחידה לפתרון בעיית הפליטים. הצעדים שנוקטות בינתיים ממשלות אירופה נועדו, לפי הטענה, בעיקר לריצוי הקהל הביתי.

זמן רב יושבת ישראל, שאחריותה להחזיר את החטופים הביתה ולדאוג לשלומם של יתר תושבי עוטף עזה, על המדוכה, ולא מכריעה לאן פניה. יהיה אשר יהיה הקו המדיני והצבאי שבו תבחר הממשלה, היא צריכה לפסוע בו כעת.

ארגון הטרור השיעי הצליח להשיג לעצמו שני תיקים, וגם סידר לבני בריתו את השליטה במשרד האוצר. הברחות האמל"ח וניסיונות השתקמות הארגון נמשכים, ולבנון תצטרך לגלות אחת ולתמיד מי בעל הבית בביירות.

המחיר של טיפולים רפואיים זינק, וגם תרופות מזויפות עולות ביוקר רב – בשל שינויים במדיניות הסובסידיות של המשטר האיראני. תושבים מיואשים נאלצים לוותר על רכישת תרופות או לרכוש אותן בשוק השחור במחירים מופקעים.

ריאד בוחנת בזהירות את האפשרות להשפיע על הנעשה בסוריה, בעוד שבלבנון היא כבר מותירה חותם משמעותי. מה צריכה ישראל לעשות בנידון?

כיצד חדר מתנקש ללב מוקדי הכוח בטהרן, חמוש באקדח, ומי סייע לו לבצע את זממו בצורה כה מדויקת? למשטר הקנאי באיראן, כך נראה, הפתרונים.