מספר שבועות להסכם הפסקת האש עם לבנון, הירי היומיומי על יישובי הצפון אמנם פסק, אך צה”ל כבר נדרש לפעול נגד ניסיונות חזבאללה להעביר אמל”ח לדרום לבנון. יש לשאול, האם הושג היעד של השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה? וכן מהן ההשלכות בטווח הארוך אם בתום 60 ימים צה”ל ייסוג מדרום לבנון, כפי שהוגדר בהסכם?

מצד אחד, הושגו הישגים מאוד משמעותיים נגד חזבאללה. מרבית ארסנל הטילים ואמצעי הייצור הושמדו ודרג ההנהגה והפיקוד הבכיר חוסל. חיזבאללה עכשיו במצב מוחלש כפי שלא היה זה 20 שנה. יש הרס רב בכפרים הצמודים לגבול, ואין כעת איום של פלישה מצד כוחות רדואן. יש מקום לטענה שמכוון שאין איום מיידי על יישובי הצפון, ניתן להתחיל לחזור לשגרת חיים כאשר הפעם ישראל תפעל בתקיפות מול הוודעה הבינלאומית לפיקוח על ההסכם וגם ישירות משטחה היכן שצריך.

הבעיה היא שכדי להחזיר את החיים באמת ולשקם את חבל הארץ שננטש למעלה משנה, זה לא מספיק שיצרנו שקט לבינתיים. אלא השאלה היא האם בתנאים אלה ישראל תוכל למנוע התעצמות מחדש של חזבאללה וחזרת האיום הישיר על יישובי הגבול. והתשובה היא שבמובן הזה אנחנו רחוקים מאוד מהשגת יעד המלחמה.

נקודת הכשל העיקרית היא הדרישה שישראל תסיג את כוחות צה”ל בחזרה לתוך הקו הכחול עד תום ה-60 יום. העובדה החד-משמעית היא שתוואי הקו הכחול פשוט אינו מהווה גבול בר-הגנה. הטופוגרפיה לאורך כמעט כל הקו היא כך שהיישובים בצד הלבנוני נמצאים בעמדת גובה המשקיפה ושולטת על היישובים הישראלים. אם למדנו דבר אחד מהשבעה באוקטובר הוא שאסור להשלים עם מצב שבו כפרים עוינים שבהם פועל צבא טרור תחת חסות של אוכולוסיה אזרחית מתקיימים בסמיכות ובאופן ששולט טופוגרפית על יישובים ישראליים.

אל תטעו לחשוב

האם לא למדנו כלום מהניסיונות הכושלים להסתמך על פיקוח בינלאומי להבטיח את ביטחוננו? והאם צבא לבנון עשה דבר אחד כדי להוכיח שהוא מסוגל לפעול לאכיפת ההסכם? ואם מישהו חושב שצה”ל יוכל למנוע התעצמות מחדש של חזבאללה על ידי מודיעין חזותי ותקיפות מהאוויר בלבד טעות קשה בידו.