“ישראל הזו, שבבעלותה נשק גרעיני ומטוסי המלחמה החזקים ביותר באזור, אני נשבע באללה, היא למעשה חלשה יותר מקורי עכביש… החברה הישראלית עייפה ממלחמות, ואין לה איתנות וחוסן לעמוד במאבק דמים ולספוג נפגעים. ישראל נראית חזקה מבחוץ, אך היא קלה להרס ולהכנעה” – אלה הם חלק מהדברים שאמר חסן נסראללה ב־26 במאי 2000, במהלך חגיגות הניצחון בבינת ג’בייל יום לאחר נסיגת צה”ל מלבנון.

דבריו, שזכו לכינוי “נאום קורי העכביש”, נתפסו במרוצת השנים – ולא רק על ידי אויביה של ישראל – כביטוי למגמות אותנטיות בחברה הישראלית. בזמנו הוא נחשב אדם שקורא את ישראל כספר פתוח. הוא לא שינה את דעתו ביחס לכך, גם לאחר מלחמת לבנון השנייה. הקרע והריב הפנימי לאורך שנת 2023 חיזקו את אמונתו בהתגשמותן של התחזית שסיפק.

השנה החולפת, וביתר שאת השבועות האחרונים שלה, מערערים אצל אויבינו, ולא רק אצלם, את הנחות היסוד שעליהן ביססו את תפיסתם ביחס לישראל. הן בנוגע לאורך נשימתה וליכולתה לעמוד במלחמה רב־זירתית ממושכת, והן באשר לתעוזה ולסיכונים שהיא נכונה ליטול על עצמה במהלכה. הם לא הפנימו את משמעותו של 7 באוקטובר, ואת הטלטלה שהוא חולל בחשיבה ובהתנהלות בישראל.

על המערכה משקיפים לא רק האיראנים ומיליציות הטרור שלהם, אלא גם כל מי שסובלים מנחת זרועם. זוהי ההזדמנות של גורמי הכוח הלבנוניים לשחרר את עצמם מהצל המעיק של חיזבאללה. צופים בנו גם המתמודדים לנשיאות בארה”ב, נשיאי רוסיה וסין ומנהיגי מדינות שעוד אמורים לגבש את מדיניותם ביחס לישראל – אם לשותפות עימה ואם ליריבות נגדה.

ענן האבק מעל לשמי הדאחייה עוד לא שקע. חיזבאללה עדיין מבולבל ונבוך, מנסה לגבש את דרכו. בטהרן מתלבטים בשאלת ההיקף והעומק של המעורבות בתגובה. בעולם – דאגה מהידרדרות למלחמה כוללת, ובישראל – רגעים של התרוממות רוח ומוכנות לתרחישים. בשום אופן לא זחיחות. הצעדים הצבאיים הנמשכים מצד ישראל מבהירים כי היא נחושה להביא לשינוי יסודי, ולא מסתפקת בתמונת ניצחון.

נסראללה יחסר לישראל, כי יותר לא יוכל להיישיר מבט לאנשיו ולומר “טעיתי”. שמו יתווסף לרשימה הארוכה של הארכי־מחבלים שהתמכרו לתפיסת “קורי העכביש”. חיסולם הוא העדות לכישלונה.

פורסם בישראל היום, בתאריך 29.09.2024.