“אל תטעו, מנהיגי חמאס ישלמו על הפשעים הללו” הבטיח הנשיא ג’ו ביידן עם קבלת הידיעה על השבת גופות ששת החטופים שנרצחו ע”י שוביהם בעזה.  במסגרת מאמציו להאיץ את המגעים להשגת הסכם שיביא להפסקת הלחימה ולשחרור החטופים, הוא דן עם יועציו ועם המדינות המתווכות במו”מ גם על האפשרות להציב בפני ישראל וחמאס מתווה שיוגדר כ”הצעה סופית, ללא אפשרות לשינויים” (“Take it or leave it”).

בעוד בוושינגטון עסוקים בכך מיהר חליל אל-חיה, סגן ראש החמאס בעזה, להצהיר :  “ללא נסיגה ישראלית מציר פילדלפי, מפרוזדור נצרים וממעבר רפיח, לא יהיה הסכם”. כמו פטרונו סינוואר הוא לא מתרשם מהעמדה האמריקנית. ההיפך מכך:  הלחץ להגיע לעסקה מופעל בעיקר על ישראל. על משיכת הזמן הוא לא משלם מחירים של ממש  וכל עוד הוא מחזיק בחטופים, הוא יוכל תמיד להמשיך במשא-ומתן , מהנקודה שבה נעצר! לא זו אלא אף זו. לאחר שראו את הזעזוע הציבורי שחולל רצח החטופים, מיהרו בחמאס למנף זאת בקמפיין הסברתי שהזהיר כי זו תהיה התוצאה של לחץ צבאי או פעילות צבאית שתבוצע על ידי ישראל לשחרור החטופים. 

אם באמת ובתמים ביידן מתכוון לגבות מחיר מארגון הטרור, על הוצאתם להורג של החטופים, אפשר לצפות ממנו, לפני הכל, לא לתת פרס לחמאס! הפעלת לחץ על ממשלת ישראל כדי לאלץ אותה להיענות  לדרישות חמאס, היא פרס עבור פשע מלחמה נתעב שביצע חמאס . אפילו הם לא ציפו לכך. לא יהיה מוגזם להעריך כי הציפיות בארגון הטרור היו בכיוון ההפוך: לתמיכה אמריקנית בעמדתה של ישראל.

שנית, הגיעה העת לסלק את הנהגת חמאס מקטאר. וושינגטון צריכה לתבוע זאת מדוחא. הנהגה זו אחראית במידה שווה לעמיתיה בעזה להתקפות הטרור ולפשעי המלחמה. זאת אותה הנהגה שבימים אלה דוחקת באנשיה ביו”ש לצאת ולבצע פיגועי התאבדות!  הדרישה לסילוק ההנהגה מקטאר והטלת הוא המינימום המצופה מצד ארה”ב. ישראל כבר תדע לבוא חשבון עם ראשי הנחש.

שלישית, הפסקת הסאגה הנמשכת סביב הכנסת הסיוע ההומניטארי לעזה. ישראל נאלצה לקבל את תכתיבי הממשל האמריקני  ולאפשר הכנסת סיוע כזה, יותר מהנדרש על פי הדין, ולמרות  שלפחות חלקו ממשיך להגיע לידי חמאס ומסייע לו בשימור שלטונו. הגיע הזמן לצמצם למינימום את היקף הסיוע, הן בדלק והן במוצרים שמועברים לעזה. בד בבד נכון להגביר את הצעדים האגרסיביים להפקעת שליטתם של גורמי חמאס בו.

ישראל עדיין לא גבתה מחיר על הפשע. מה עוד אפשר לעשות אחרי שהיא ממילא פועלת לחיסול חמאס? ניוד אוכלוסיית צפון הרצועה לדרומה וביצוע תקיפות עוצמתיות בשטחים שיפונו, ביתור הרצועה באזורים נוספים ובחינה של צעדים נוספים כלפי מחבלי חמאס הכלואים בישראל, פעילים ובני משפחה שהיא נגישה אליהם. אין תקדים לסיטואציה שעימה ישראל נדרשת להתמודד ולכן קשה לבסס הערכה באשר לאפקטיביות של צעדים עקיפים כאלה. הנסיבות שנוצרו מחייבות לבחון גם את זאת.

פורסם בישראל היום, בתאריך 03.09.2024.