להעלות לסדר היום את המאבק באיראן ולפתור את סוגיית משלוחי הנשק לישראל
בזמן שמערכת הבחירות בארה”ב רוגשת בעקבות ניסיון ההתנקשות בטראמפ ולאחר רצף האירועים הדרמטיים שפקדו אותה, יגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לוושינגטון, כדי לנאום בפני מושב משותף של שני בתי הנבחרים. העיתוי מחייב הליכה זהירה בין הטיפות אך גם מספק הזדמנות לחיזוק המחוייבות האמריקנית בנושאים הדחופים המוסכמים על שתי המפלגות ובראשם: קידום המאבק באיראן, אספקת הנשק לישראל, הלחימה בחזבאללה, שחרור החטופים והבסת חמאס.
שלא כבעבר, נתניהו יידרש הפעם להביא בחשבון גם את ההשפעות על הפוליטיקה הפנימית בארה”ב, בכל עמדה שיציג בנוגע לקידום הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. הגישה העקרונית הראויה – “כן, אך מתוך עמדת עוצמה ולא בכל מחיר”. נכון לרתום את ארה”ב גם מול המגמות מצד בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ובאותה הזדמנות לתבוע מוושינגטון בעצמה לעצור את השימוש המעליב בסנקציות כלפי אזרחים ישראלים. אלה המסרים שנכון לשלב בנאום ראש הממשלה.
- ניצחון מובהק בעזה ישפיע גם על החזית בצפון – הוא יערער את ביטחונו של נסראללה באסטרטגיית ההתשה ויספק ללבנון המחשה לתוצאות האפשריות של מלחמה עם ישראל. ישראל לא תשלים עם נוכחות חיזבאללה בטווח שמאיים על ישוביה ותפעל לשנות זאת.ישראל במאבק קיומי ! זהו המסר הראשון שיש להדגיש לאחר מילות התודה לנשיא ביידן על התייצבותו לצד ישראל בשעותיה הקשות, בתחילת המלחמה ובהתקפת הטילים מאיראן. ישראל ניצבת מול תכנית איראנית שטנית להשמדתה, באמצעות הזרועות שנבנו על ידי המשטר האסלאמי, בסיוע אמצעי הלחימה, המימון והתמיכה שלו ובחסות מאמציו לבניית יכולת גרעינית צבאית. המלחמה הרב-זירתית בשבע חזיתות, היא ביטוי מעשי של הרעיון האיראני. לראשונה בתולדותיה נאלצת ישראל לנהל מערכה כזו גם בצילם של 120 חטופים שמוחזקים בעזה ושל רבבות אזרחים שפונו מבתיהם בצפון.
- ישראל היא זו שנלחמת – אך זו אינה רק מלחמתה. זוהי מלחמה על הסדר העולמי והאזורי. הציר הראדיקלי נלחם בישראל ,גם משום שהיא נתפסת כראש החץ של הציוויליזציה המערבית באזור. הוא הצליח לכנס תחת קורת גג אחת שני מחנות יריבים – שיעים וסונים, רק בשם הרצון המשותף שלהם להכחיד את ישראל ולהחליש את השפעת המערב.
- התקפת הטילים האיראנית על ישראל ממחישה את הסכנות לעולם. המאבק בתוקפנות האיראנית לא סובל דיחוי. לא נדרש דמיון מפותח כדי להבין איך ייראה החיבור בין הטילאות האיראנית המודרנית לנשק גרעיני. העולם נחשף לסכנה גם דרך הסיוע האיראני למלחמתה של רוסיה באוקראינה, הפעלת רשת אירגוני הפרוקסי והפצת נשק איראני,במודל שמאפשר הרבה ובזול. המאבק בתכניותיה של איראן לא סובל דיחוי. המאמצים הדיפלומטיים לא ריסנו את המפלצת. קואליציה אזורית להגנה מולה היא צעד חשוב, אך אין די בו. נדרשת מערכה המשלבת מאמצים מדיניים, צבאיים וכלכליים, בהובלת ארה”ב. ישראל תמלא את חלקה.
- חיוני לשמר אספקה רציפה של נשק לישראל בהתאם לסיכומים בין המדינות. זהו ביטוי למחוייבות האמריקנית לביטחונה של ישראל, שמקפידה על כללי הדין הבינלאומי וקשובה גם לדאגותיה של ארה”ב, כפי שהוכח ברפיח ובמקרים נוספים.
- ישראל לא יכולה לסיים את המלחמה, בלי להחזיר את כל החטופים ולהשלים את כל מטרותיה. לא ניתן לכונן סדר אזורי חדש בלי למוטט את חמאס ולהשמיד את יכולותיו הצבאיות. רעיון האינטגרציה האזורית הוא חיובי אבל לא במקום הסרתו המוחלטת של איום חמאס. קרבתנו הגיאוגרפית לאויב לא מאפשרת ליטול סיכונים. הסכמי אברהם שמשיכים להוכיח עצמם גם כיום, נחתמו על ידי ישראל מעמדת עוצמה. כך נכון שיהיה גם בהסכמים עתידיים.
- יש להגביר את הלחץ על גם הנהגת חמאס בחו”ל ועל המדינות התומכות בה כדי לקדם את שיחרור החטופים.
- השליטה הישראלית בציר פילדלפי חיונית למניעת התחמשות גורמי הטרור בעזה, ביחוד לאחר הידלדלות מלאי האמל”ח שברשותם. זהו צינור החמצן העיקרי שדרכו עברו לא רק נשק ואמצעי ייצור, אלא גם שליחים, מאמנים, מומחים ואמצעים מיוחדים, גם במעורבות איראן.
המאמר התפרסם בישראל היום, בתאריך 19.7.2024.