הדיווחים על מהלכים להשלמת תוכנית בזק מדינית, שתכלול גם לוח זמנים קשיח להקמת מדינה פלשתינית, אינם צריכים להפתיע איש בישראל. מבחינת וושינגטון, המלחמה בעזה, עם כל הצער על מחיריה, היא הזדמנות לחולל מזרח תיכון חדש שבמרכזו אינטגרציה אזורית ומדינה פלשתינית.

מהלך כזה נחוץ לביידן ולאנשיו גם בהיבט הפנים־אמריקני, בעקבות הביקורת מספסלי המפלגה הדמוקרטית על תמיכתו בישראל במלחמה, וכן לנוכח מצבו המידרדר בסקרים. בחודשים שנותרו עד לבחירות לנשיאות ינסו אנשיו של ביידן להציג את היוזמה כהישג במדיניות החוץ – מהלך שמנע הידרדרות למלחמה אזורית, החזיר לחיק המחנה האמריקני־מערבי את המדינות שנטו לעבר הציר הסיני־רוסי, וחיזק את מעמד ארה”ב במזרח התיכון, מבלי לסבך אותה במלחמה.

עוד לפני הדיון במשמעויותיה של תוכנית כזו, נדרשים בארה”ב לשאלת היתכנותה. האם בכלל קיימים התנאים שמאפשרים להעלותה לסדר היום כהצעה מעשית? בוושינגטון מבינים כי לא יהיה אפשר לקדם תוכנית כזו מבלי לעצור תחילה את המלחמה בעזה. סיום המלחמה נחוץ גם כדי לפתור את המשבר שחוללו החות’ים בים האדום ולכבות את האש שהתלקחה עם חיזבאללה בחזית הצפון. אלא שהדרג המדיני בישראל לא יוכל לסיים את המלחמה מבלי שיתקיימו שלושה תנאים: השבת החטופים, מיטוט שלטון חמאס ושליטה ביטחונית ישראלית ברצועה, שתמנע את התאוששותו.

בראיית ארה”ב, המענה לכל אלה טמון בעסקה שאותה היא לוחצת לקדם בעת הזו. עסקה כזו תאפשר את השבת החטופים בתמורה לסיום המלחמה ולהכנסתה של “רשות פלשתינית משופרת” שתנהל את העניינים האזרחיים ברצועת עזה, ושתהיה סימן מספק למיטוט השלטון הקודם. האמריקנים, כך נראה, כבר הכינו “סל תמריצים” כדי להתגבר על ההתנגדויות הצפויות מצד חלק מהשחקנים.

מול ישראל התמריץ העיקרי הוא התנעתו של תהליך נורמליזציה עם סעודיה. באשר לרשות הפלשתינית, נוסף על מעמדה המשודרג, היא תקבל תמיכה מדינית, משאבים ומנגנון שיאפשרו את שיקומה של עזה החרבה. התמריץ לקטאר ולחמאס הוא בלימת מכונת המלחמה הישראלית בטרם השלימה את מלאכתה. זאת, מעבר לרווחים הישירים שחמאס עוד שואף להפיק במסגרת עסקה.

משמעות הצעה זו ביחס לרצועת עזה אינה רק הבטחת שרידותו של חמאס ושימור היכולות הצבאיות, הארגוניות והשלטוניות שנותרו לו, אלא גם הכתרתו כמי שהעניק לרש”פ ולעם הפלשתיני, באמצעות הטבח הברברי ופשעי המלחמה שביצע – את ההישג המדיני הגבוה ביותר שבו זכה מעולם. עם שיעורי התמיכה הגבוהים שמהם הוא נהנה בקרב הציבור הפלשתיני, זו הדרך הבטוחה עבור חמאס לתפוס את השלטון גם ביו”ש.

מדינה פלשתינית שתוקם בזכות חמאס היא פרס לטרור. היא תספק חיזוק ל”דרך ההתנגדות” וראייה ניצחת לשיטתם של קנאי האסלאם המטיפים מעל לכל במה כי מול ישראל – רק הכוח יכריע.

התנעתה של תוכנית כזו פוגעת במטרה העיקרית שישראל מבקשת להשיג במלחמה זו – שיקום ההרתעה. בשעה שכוחות הביטחון הישראליים מעמיקים לשם כך את גביית המחיר מחמאס, ידידי ישראל מעבר לים מעניקים לו הישג פוליטי חסר תקדים.

גם הרשות הפלשתינית, שלא גינתה את הטבח ושמובילה את המאבק המדיני בישראל ומעודדת באמצעות תשלומיה לפעולות טרור, ממשיכה ליהנות מהיחס האוהד של וושינגטון. אלמלא פעילותם האינטנסיבית של כוחות הביטחון בערים ובמחנות הפליטים ביו”ש, לסיכול טרור חמאס ולפגיעה בתשתיותיו, ספק אם הרש”פ היתה מסוגלת לעמוד מולו. כשזהו מצבה של הרש”פ ביו”ש – הדיבורים על שדרוג מעמדה אינם מחוברים למציאות.

ובאשר לתמריצים המוצעים לישראל: עם כל הכבוד לנורמליזציה עם סעודיה, המלחמה בעזה החזירה את ישראל לערכיה היסודיים, להבנה כי היא עדיין נאבקת על קיומה. יש להבהיר נחרצות ובריש גלי כי ישראל תתנגד ליוזמה כזו. יש להמשיך להשמיד את יכולות חמאס, להשלים את המלאכה ברפיח, להגביר את הלחץ כדי להשיב את החטופים, ולא לתת לרעשי הרקע לפגוע בלכידות. זוהי לא רק גישה ריאליסטית מפוכחת, זוהי גם גישה מוסרית־ערכית מול הרשע והרוע.ב

פורסם בישראל היום, בתאריך 16.2.2024.