הרחבת הפעילות הקרקעית של צה"ל בדרום הרצועה, תוך פינוי האוכלוסיה לאזור ההומינטרי באל-מואסי ותפיסת "ציר מורג" שחוצץ בין ח'אן-יונס לרפיח, נועדה להגביר את הלחץ על הנהגת חמאס להיענות לדרישה הישראלית בנושא החטופים, ובד בבד גם תסייע לתמרון הגדול שצפוי במקרה שהמשא ומתן לא יצלח. היא משרתת גם את המטרות הנוספות של המלחמה – מיטוט שילטון חמאס והשמדת יכולותיו.
ביחד עם הפעילות שהתרחבה בגזרות בית להיה ובית-חנון, הגברת התקיפות האוויריות הממוקדות בכל רחבי הרצועה והמצור שמתחיל לתת את אותותיו על הציבור בעזה, פעולה זו אמורה לדחוק בחמאס לאפשר פעימת שחרור נוספת, עם מספר גדול יותר של חטופים חיים (מזה שבהצעת חמאס) וללא התחייבות ישראלית לסיום המלחמה.
לפי שעה, התנהלות חמאס, לפחות כלפי חוץ, מקרינה דאגה מהמצב, אך לא יותר מכך. דוברי חמאס ממשיכים להאשים את ישראל בהכשלת המשא ומתן ומדגישים – גם לנוכח מהלכיה האחרונים – את נכונותם להגיע להסכם. בראייתם, החטופים הישראלים שבידי הארגון הם הנשק היחיד שנותר לו כדי לכפות עליה את ארבע דרישותיו: התחייבות מגובה בערבויות בינלאומיות לאי-חידוש הלחימה, נסיגת צה"ל לקווי ה-6 באוקטובר, מחוייבות לאפשר את שיקום הרצועה ושחרור מחבלים נוספים מבתי הכלא בישראל, כנגד החזרת החטופים, לפי מפתח שיוסכם בין הצדדים.
לכאורה, כוונתה של ישראל לקבל את החטופים וגם להמשיך בלחימה עומדת בניגוד גמור לאינטרס של חמאס. מהו איפוא היסוד למחשבה שהלחץ יוכל להניע את חמאס לשנות את עמדתו? ניתן להניח שההערכה בישראל היא כי יש לחמאס מרחב גמישות שטרם מוצה. הוא נובע מהמספר הגדול של החטופים שבידיו, שמאפשר לו לממש עיסקאות נוספות מבלי לוותר על כל הקלפים שבידיו. לכך כנראה מכוונים מאמציה הנוכחיים של ישראל.
בכל הקשור למישור הפנימי בעזה, יש להניח כי מהלכיה של ישראל יגבירו את הזעם ויעודדו את המחאות נגד חמאס מצד חלק מהציבור. ואולם, אין לתלות בכך תקוות מוגזמות. המחאות האותנטיות שהתפתחו בשבועיים האחרונים, לא יצרו אתגר ממשי לשלטון חמאס, המפגינים אינם מאורגנים תחת הנהגה מגובשת, אין להם יכולות ואמצעים כדי להרחיב ולהסלים את מאבקם ומולם ניצב חמאס – כוח גדול, חזק מיומן וחמוש שגם במציאות הנוכחית אנשיו נמצאים בכל האזורים ויש לו את היכולת לדכא כל התארגנות המהווה איום כלפיו.
"האויב לא ישיג באמצעות מלחמה והרס את מה שלא הצליח להשיג במשא ומתן" – הבטיח עיזאת אל רישק, חבר הלשכה המדינית של חמאס, עם חידוש הלחימה בפרק הנוכחי. יש להודות: האתגר שישראל ניצבת בפניו אינו פשוט, אך האלטרנטיבה שחמאס מעמיד בפניה – להיכנע לתכתיביו ולהותירו כגורם הכוח המרכזי בעזה – מצמצמת את ברירותיה.
התנאים שבהם ישראל נדרשת לפעול כיום כדי להשיג את יעדיה, טובים לאין ערוך מאלה שהיו בראשית המלחמה: הגיבוי מצד ממשל טראמפ והמטריה שהוא מעניק מול המערכת המדינית והמוסדות הבינלאומיים, השינוי במאזן-הכוחות במזרח התיכון ,המצב בזירות-הלחימה האחרות, הניסיון והביטחון שצברו כוחות צה"ל ולהבדיל – גם מצבו של חמאס.
התפרסם בישראל היום, בתאריך 03.04.2025.
