המלחמה בעזה

משרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה מדווח מדי יום וכמה פעמים ביום אודות מספר הנפגעים ברצועת עזה, כשהמספרים מיוחסים תמיד לתקיפות צה”ל.

מדיווחי משרד הבריאות הפלסטיני נפקדים באופן לא מתמיה דיווחים אודות נפגעי חמאס. אלו כידוע חסינים מפני מוות או פציעה, וחמישה שבועות מפרוץ המלחמה לא דיווח הארגון או משרד הבריאות הפלסטיני ולו על נפגע אחד מקרב כוחות חמאס.

המהימנות שמייחסות התקשורת והקהילה הבינלאומית לדיווחי משרד הבריאות הפלסטיני אינם פחות ממקוממים ויש בהם כדי להעיד על עומק ההטיה בסיקור והעוינות כלפי ישראל. זאת גם כאשר ברור לכל בר דעת שכל המוסדות ברצועת עזה הם חמאס ובכלל זה גם אונר”א, שהרוב המוחלט של מועסקיה המקומיים, אם לא כולם, הם אנשי חמאס ובכללם יו”ר ארגון עובדי אונר”א, ד”ר סוהיל אלהינדי, הנמנה על הנהגת חמאס ברצועת עזה.

לפיכך, כל דיווח של משרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה הוא בהכרח בחזקת דיווח של חמאס, המבקשת לקבע ולמצב את הדימוי הקורבני והאסוני, שבאמצעותו היא מנסה להפעיל, באמצעות התקשורת והקהילה הבינלאומית, לחץ על מדינת ישראל להפסקת הלחימה, מה שבהכרח יבטיח את הישרדותה.

נקודת המוצא להערכת הדיווחים המנופחים, המעוותים והשקריים של חמאס צריכה להיות הדיווח אודות הפגיעה בבית החולים אלאהלי בדרום עזה. דקות לאחר נפילת הרקטה הכושלת בחניון בית החולים, מיהרה חמאס, באמצעות משרד הבריאות הפלסטיני, לדווח על הפצצת בית החולים על ידי צה”ל ועל יותר מ-100 הרוגים. תוך פחות משעה טיפס מספר ההרוגים ל-500. עד עצם היום הזה, לא תיקן משרד הבריאות הפלסטיני (חמאס) את הדיווח השקרי. לא בנוגע לעובדה שבית החולים נפגע מרקטה כושלת של הג’האד האסלאמי ולא לגבי מספר הנפגעים. בפועל, ברור לכולם, כבר יום לאחר האירוע, שהרקטה הכושלת נפלה בחניון בית החולים ומספר ההרוגים נמוך מכמה עשרות.

אף גורם בתקשורת ובקהילה הבינלאומית לא ניסה באמת לאמת את הדיווחים השקריים. כך למשל, לא שאל איש כיצד זה מדווח על יותר מ-30,000 פצועים כשסך מיטות האשפוז בכל המתקנים הרפואיים ברצועת עזה, כולל מרפאות אונר”א, אינו עולה על 3,000 ביום טוב. אם כך, היכן בדיוק נמצאים כל אותם 30,000 פצועים? עד היום דווח על העברת כ-90 פצועים למצרים, אם מספר הפצועים כל כך גבוה, מדוע לא הועבר למצרים מספר גדול הרבה יותר של פצועים? על פי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני מדובר כבר במעל ל-13,000 הרוגים.

לפני 3 ימים דיווח משרד הבריאות הפלסטיני על 10,042 הרוגים ויום למחרת עלה המספר ל-13,492. האם מישהו בתקשורת ובקהילה הבינלאומית טרח לשאול את עצמו, האם סביר שביום אחד נהרגו עוד 3,000 איש? ואם זה אכן מספר ההרוגים, היכן בדיוק נקברו? האם מישהו טרח לבדוק תמונות לוויין של בתי הקברות או לחילופין לאתר אתרי קבורה המוניים אחרים?

האם מישהו בתקשורת ובקהילה הבינלאומית טרח לשאול את עצמו ותהה הכיצד זה אין כל דיווח ממקורות פלסטינים, המוגדרים כ”מהימנים”, על הרוגים ופצועים מקרב אנשי חמאס? ויוזכר בהקשר זה שאנחנו כבר בשבוע החמישי למלחמה.

האם מישהו מבין כל אותם עיתונאים, פעילי זכויות אדם וארגוני סיוע בינלאומיים טרח לבדוק את פילוח הגילאים של אלפי הילדים שדווחו כהרוגים ופצועים? לפי הגדרות האו”ם ואחרים, כל מי שטרם מלאו לו 17 או 18 שנים הוא בחזקת ילד. אלא ששאילתה פשוטה בגוגל לגבי אימונים צבאיים של חמאס לילדים וגיוס ילדים על ידי חמאס כטרוריסטים מעלה עשרות אלפי תוצאות ובהן גם אלפי סרטונים, הממחישים, באופן הכי ברור שיכול להיות, כיצד מרעילה חמאס את מוחותיהם של ילדים כבר מגיל הגן, מכשירה אותם באימונים צבאיים במחנות קיץ ומגייסת צעירים בגילאי 18-13 כטרוריסטים.

על בסיס המוסבר לעיל ובשל מהימנותה האפסית של חמאס ותעתועיה המניפולטיביים, מוצע ניתוח אלטרנטיבי לתמונת המציאות בנוגע לנפגעים ברצועת עזה. הבסיס המספרי לניתוח המוצע מתחיל ממספר נמוך של הרוגים ופצועים, שעומד על כמחצית מהמספר המדווח על ידי חמאס, למרות שבהתייחס למאפייני הדיווח על מספר הנפגעים בבית החולים אלאהלי, ניתן ואפילו בוודאות גבוהה, להניח מספר נמוך עוד יותר.

לפחות מחצית ממספר ההרוגים והפצועים יש לייחס לאנשי חמאס (השר רון דרמר בריאיון בסקיי-ניוז דיווח על 3,000 אנשי חמאס שנהרגו), בין אם טרוריסטים נושאי נשק, שזהותם מוסווית על ידי חמאס כאזרחים, ובין אם אנשי הממסד החמאסי, שדינם כדין טרוריסטים לכל דבר ועניין מכיוון שהם חלק בלתי נפרד מהתשתית הממשלית של חמאס אותו מבקשת ישראל לפרק. חלק ניכר מבין “הילדים” המדווחים כהרוגים או פצועים הם צעירים בגילאי 18-13 שחלק לא מבוטל מהם שהה במתקני חמאס או אפילו נטל חלק פעיל בלחימה.

מהמספר הנותר יש להפחית מספר לא מבוטל של הרוגים ופצועים כתוצאה מנפילת רקטות כושלות, כדוגמת זו שנפלה בבית החולים אלאהלי והרבה רקטות כושלות אחרות שנפלו במהלך המלחמה הזו כמו בכל הסבבים הקודמים. ההערכות לגבי רקטות הנפל עומדות על כ-10% מסך הרקטות שנורו (לרקטות של הג’האד האסלאמי אחוז נפל גבוה יותר). אם מדובר בכ-10,000 רקטות שנורו מתחילת המלחמה, אז יש להניח שכמה מאות מהן נפלו בשטח הרצועה וכנראה שכמה עשרות רבות מהן פגעו בפלסטינים שנפצעו או נהרגו.

מהשארית שנותרה, יש להפחית את כל האזרחים שביקשו לנוס על נפשם מצפון הרצועה לדרומה ונורו למוות על ידי חמאס ורבים אחרים שהוחזקו כבני ערובה – מגן אנושי בכל אותם מתקנים אזרחיים, שהפכו למפקדות צבאיות, אתרי שיגור ומחסני נשק של חמאס ונהרגו יחד עם אנשי חמאס בהפצצות אותן מטרות צבאיות לגיטימיות על פי הדין הבינלאומי.

היתרה המאוד קטנה היא אכן אזרחים לא חמושים שנהרגו מהפצצות צה”ל בקטגוריה של נזק אגבי. אלא בשכל מבחן השוואתי לכל מלחמה במאה השנים האחרונות, הנזק האגבי שנגרם כתוצאה מפעילות צה”ל, הוא הנמוך ביותר באופן יחסי ובמספרים מוחלטים. הנזק האגבי הקטן הוא תוצאה של הקפדה ישראלית על דיני המלחמה הבינלאומית והמאמצים העליונים שעושה צה”ל כדי לשכנע את האוכלוסייה האזרחית לצאת מאזורי הקרבות, תוך פתיחה של מסדרונות הומניטריים ואבטחתם.

השורה התחתונה והחשובה היא: משרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה = חמאס. חמאס = ארגון טרור ברברי ורצחני שמהימנות דיווחיו לא רק שמוטל בספק, אלא שקרית בעליל. כל תכליתה הוא תעתוע התודעה באמצעות יצירת הדימוי הקורבני והכול במטרה להוביל להפסקת הלחימה לצורך הבטחת הישרדותו של הארגון.

ואם את זה לא הבינו הקהילה והתקשורת הבינלאומית עד היום, אז אנחנו נמצאים בעולם של היפוך יוצרות מוחלט, שבו לא נותר לנו אלא לדבוק בצדקת דרכנו ולהילחם את מלחמתנו עד לניצחון המוחלט.

פורסם  במעריב בתאריך 12.11.2023.