ישראל נותרה ללא מענה: חיזבאללה עבר לפעול בצפון בשיטה הרוסית

מדינת ישראל מצליחה לשנות את הכיוון של המזרח התיכון

נזק של עשרות מיליונים ושיקום של שנה: מאחורי התקיפה ההיסטורית בלב טהרן

מבחינת הפלסטינים אונר”א מסמלת את כל המאבק

אם ישראל תתקיף ותצליח, האמריקאים יברכו ויהיו איתנו

מעצמת תעופה וחלל ערבית: באמירויות מביטים לשמיים, אבל גם...
מינויה של אליס סטפניק כשגרירת ארה”ב באו”ם – לקחים...
ניצחון בחירות טראמפ – הזדמנות היסטורית לטפל בחיזבאללה
עיניים עצומות לרווחה: מדינת ישראל מתגייסת לטובת רוסיה
המינויים של טראמפ מצוינים מבחינת ישראל
המינויים בממשל טראמפ – בשורה טובה למאבק באיראן
דף הבית » המלחמה בעזה » עמוד 19
Category:

המלחמה בעזה

image_pdfimage_print
הלחימה בעזה - חמש המשימות החשובות של ישראל ביממה הקרובה
המלחמה בעזה

הלחימה בעזה – חמש המשימות החשובות של ישראל ביממה הקרובה

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

שליטה: לעשות סדר בתוך הכאוס

בתוך המציאות הכאוטית שנכפתה עלינו וחרף אי הוודאות הנטועה בטבע המלחמה חיוני לפזר את הערפל ככל הניתן ולחזק את מרכיבי השליטה. לא רק שזה יפחית את החרדות בעורף, זה יכווין את הכוחות המצוינים שבו – לתחומים שבהם הוא יכול להועיל וגם יקטין את מוטרדות הכוחות בחזית, ביחס אליו.

כיצד לעשות זאת?

  1. תדרוכים יומיים קבועים בשידור חי לציבור הרחב – במתכונת קצרה וממוקדת שתתייחס לעיקרי תמונת המצב, לאן פנינו בעת הזו ומה ההנחיות העיקריות לעורף .
  2. ייעול עבודת מוקד הפניות בנושא נעדרים ומיצוי המידע בתחום זה – תוך תמיכה במשפחות.
  3. חיזוק הרשויות המקומיות מול האוכלוסייה בעורף – בכלל זאת, הגעת שרי ממשלה לישובים ומיצוי יכולות משרדי הממשלה – כל משרד בתחומו.

הגנה: סגירת מוחלטת של הגבול

כל עוד הגבולות אינם סגורים באופן הרמטי, האיומים על העורף יסיטו את הקשב ואת המאמצים הנדרשים ללחימה, בנוסף למחירים שהם עלולים לגבות בגוף ובנפש. מדיניות הפעלת האש למטרה זו צריכה להיות מתירנית.

סיכול: איתור ונטרול המחבלים בישראל

יש למצות את המידע ולבנות תמונה שלמה ואמינה בנוגע למחבלים שעדיין נמצאים בתוככי ישראל ולמקד את הכוחות המיוחדים/לוט”ר במאמצים לסיכולם.

התקפה

המלחמה צפויה להימשך זמן רב! את זאת אפשר ללמוד לא רק מההצהרות בישראל, שמיועדות להכין לכך את הציבור ומערכותיו אלא גם מהתנהלות חמאס ומהקצב המדוד של שיגור הרקטות לעברינו שנועד לשמר אורך נשימה לזמן ממושך.

ישראל צריכה להכות קשות בחמאס, אך אין לה שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. השיקולים היחידים שצריכים להנחות אותה בכך הם שיקולים ביטחוניים ומבצעיים. אין לחשוש מלחץ מדיני בין-לאומי ומ”סגירת שעון הלגיטימציה” – כל עוד מוחזקים בעזה כ-130 ישראלים, ילדים וזקנים, תיאלץ הקהילה הבין-לאומית להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם.

בעת הזו נדרשת כתישה מאסיבית. זוהי שעתם של התותחים לא פחות מאשר המטוסים.

דיווחי צה”ל לתקשורת על מספר התקיפות, או על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו – מיותרים. הדיווח היחיד שצריך לעניין כרגע הוא מספר המחבלים ההרוגים בעזה.

ניהול: קבינט מצומצם ללחימה

במצב לחימה נידרש הקבינט להחלטות מהותיות בזמן דחוק, חלקן בתגובה להתפתחויות במערכה. כדי לאפשר ניהול יעיל, אימצה הממשלה את המלצות ועדת עמידרור מדצמבר 2016 לעניין סדרי עבודתו של הקבינט. חיוני לפעול לפיהן, ובין השאר להסמיך צוות מצומצם של שרים לניהול השוטף של המערכה, להגביל בזמן את משך הדיונים (גם עבור הצמרת הביטחונית) ולמקד אותם בסוגיות המהותיות לדרג הזה: תכלית המערכה, יעדיה, התכניות והמאמצים לשם השגתם.

פורסם לראשונה ב-N12 בתאריך 09.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
המלחמה שנכפתה על ישראל - הזדמנות לשנות את המציאות מהיסוד
המלחמה בעזה

המלחמה שנכפתה על ישראל – הזדמנות לשנות את המציאות מהיסוד

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

התקפת הפתע של חמאס על ישראל היא אירוע בעל השלכות היסטוריות. חמאס אמנם לא מהווה איום קיומי על המדינה, אך תוצאות התקפתו נגדנו עלולות להכניס את ישראל למצב של איום קיומי מצד אויבים אחרים. התגובה הישראלית לכך היא הדבר היחיד שיוכל למנוע זאת. זהו השיקול העיקרי שצריך להדריך את הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל בתכנון המהלכים הבאים ביחס לעזה.

שיקול עיקרי, אך לא יחיד: המחיר הנורא שישראל שילמה בכניסתה למלחמה שנכפתה עליה מספק לה הזדמנות היסטורית לשנות את המציאות מהיסוד. לא רק למגר את שלטון חמאס ולהשמיד את יכולותיו, אלא גם להביא לכך שרצועת עזה לא תהיה יותר מטרד למדינת ישראל – לא מבחינה מדינית, לא מבחינה ביטחונית, לא מבחינה כלכלית ולא משום בחינה אחרת.

הניסוח המלוטש של התכלית המדינית של המלחמה צריך לשקף את הרעיון הזה. אין שום חובה לצאת בהצהרות על כך. חשוב יותר שהמסר יגיע בחדות ובבהירות לגורמי התכנון והביצוע. זהו המצפן שצריך לכוון את צה”ל ואת כל המערכות השותפות למאמץ הלחימה: בזירת המערכה, בשדה המדיני ובשאר התחומים.

כל מה שקשור לחמאס יושמד

המטרות הצבאיות של המלחמה קלות להגדרה, גם אם אינן פשוטות להשגה. בתמונת הסיום, רצועת עזה שלאחר המלחמה תהיה עיי חורבות. כל מה שקשור לחמאס – הושמד, עשרות אלפי פעילי חמאס וג’יהאד – הרוגים, ללא שלטון מרכזי, וללא מאות אלפי פלשתינים שהתפנו מאזורי הלחימה.

צריך לשחרר את הפיקוד הבכיר של צה”ל מהמועקות ומהאילוצים שעלולים להפריע לו להשיג זאת ולהשפיע על קצב פעולתו ומיצוי יכולותיו. בין השאר – העיסוק במחדל ההתרעה, הביורוקרטיה המשפטית הכבדה שקשורה בלחימה והעיסוק בהיבטים ההומניטריים. גיבוי מדיני, ציבורי ומקצועי חוץ־ממסדי בנושאים האלה יקל על המערכות.

הזמן לא דוחק! יש להתכונן לכך שהמלחמה תימשך תקופה ארוכה. במושגי זמן של חודשים, ולא של שבועות. הקולות הנשמעים מעת לעת על “חלון הזמן המדיני המוגבל” לא הפנימו את עוצמת הזעזוע. כל עוד מוחזקים חטופים ישראלים בעזה – אין לצפות לריסון מצידנו. גם החשש בעולם מפני הופעתו המחודשת של דאעש בדמות חמאס, והציפייה מישראל למנוע זאת, עומדים לצידנו.

על כל פנים, הבנת מסגרת הזמן חיונית לא רק לצורך הכנה מנטלית ולוגיסטית של העורף, אלא גם כדי לתכנן ולתעדף את המשימות הצבאיות.

בשלב הזה, לצד ההכנות למהלכי ההתקפה הבאים בלחימה, נכון להתמקד בשני מאמצים עיקריים: הגנה וכתישה. יש לנצל את הכוחות הרבים כדי לעבות את מערכי ההגנה, ליצור מרחב ביטחוני רחב מאוד לאורך גבולות הרצועה, ולאפשר תגובה מהירה ואפקטיבית בכל התרחשות חשודה.

צה”ל צריך להמשיך את הכתישה המאסיבית, להשמיד להרג ולאבד כל מה שקשור בצורה כלשהי לארגון חמאס או לממשל חמאס. לשחרר חסמים המשפיעים על הקצב ולפוצץ בתי פעילים, משרדים, רכב וציוד מכני, גנרטורים, וכדומה.

את סוגיית התמרון הקרקעי ועיתוי ביצועו יש לבחון בראש ובראשונה לפי הערכת תרומתו הצפויה להשגת המטרות. יש לבחון גם את החלופות לכך, ולהתחשב ברמת המוכנות של כוחות צה”ל ובמצבו של האויב. הגם שכוחותינו מסוגלים לנצח בכל התנגשות, עלינו לשאוף לכך שהמחיר מצידנו יהיה מינימלי, גם כדי לא לתת הישגים מורליים נוספים לאויב. מבלי להעמיק בניתוח כל המרכיבים, נראה כי עדיף לעשות זאת לאחר כתישה ממושכת וכשהאויב שחוק, ולא כשהוא רענן ומלא עזוז.

אשר לפעולות כירורגיות – למעט מקרים ייחודיים, נראה כי בעת הזו שכרן יוצא בהפסדן. הן גוזלות קשב ומשאבים, תרומתן למטרה האסטרטגית מוגבלת והן עלולות לשדר מסר של חזרה למציאות הקודמת.

להדק את המצור

חיוני להמשיך, ואף להדק, את המצור על עזה. השמדת תחנת הכוח בעזה נדרשת כדי להכביד את התנהלות חמאס, והיא תועיל גם למאמץ לחולל שינוי יסודי ברצועה.

כדי להבהיר כי פנינו לשינוי יסודי ברצועה – חיוני להכריז על ביטול פונקציית התיאום והקישור האזרחי לעזה, שאחראית על טיפול בעניינים האזרחיים של הרצועה. על ישראל להבהיר כי מכאן ואילך הצרכים ההומניטריים של עזה אינם מעניינה. הכרזה זו נדרשת לא רק מול הקהילה הבינלאומית והמקומית, אלא גם כדי שגורמי המערכת הישראלית יפנימו זאת.

המכה שניחתה על ישראל היא קשה וכואבת. עודנו קוברים את מתינו, נחרדים לשמע מעשי הזוועה שביצעו חיות האדם שטופות השנאה והרוע. עלינו לזקוף את קומתנו הלאומית, למצות את הכוחות האדירים שטמונים בנו ושפורצים ברגעי משבר לאומי, ולחולל את השינוי ההיסטורי הנדרש בעזה למען הדורות הבאים. בידינו לעשות זאת.

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
"זו צריכה להיות הנכבה של עזה"
המלחמה בעזה

“זו צריכה להיות הנכבה של עזה”

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

מתקפת חמאס על ישראל בבוקר שמחת תורה חידדה אולי את כל מה שידענו עד היום על ארגון הטרור המתועב, אבל שינתה לגמרי את מרחב התמרון והאפשרויות של מערכת הביטחון להגיב – והפעם מבלי למצמץ – על הטבח המזעזע והבלתי אנושי של גברים, נשים, טף וקשישים. דיבורים שנשמעו כאן שנים מפי פוליטיקאים על הצורך ב”מיטוט חמאס” ו”שיטוח עזה” ובוטלו על ידי תומכי הגישה ה”הומניטרית”, הפכו באחת לקונצנזוס. פרשני האולפנים, ראשי מערכת הביטחון בעבר ואחרים – כולם מדברים על כניסה קרקעית, כולם מדברים על מושגים שעד לפני כמה ימים היו רחוקים מאוד מלהיות הדעה הרווחת. ובעיקר – נראה שהדרישה מלמטה, מצד אזרחי ישראל, היא לא לסיים את המלחמה הזאת בפחות מחיסול ארגון חמאס בפרט והטרור בעזה בכלל.

חשים את זה בעוצמות הגיוס. אם עד לפני שבוע עוד דיברו כאן על הטעות שבהבעת סרבנות על רקע פוליטי ועל שסע הולך וגדל – השטח אמר את דברו. גיוס המילואים – ומדובר במאות אלפי מילואימניקים – היה אחד המהירים בתולדות צה”ל. אנשי מילואים ששהו בחו”ל רבו על כל כרטיס לישראל כדי להצטרף למערכה, כדי להיות חלק מהמענה הישראלי לארגון הטרור. התמונות והסרטונים המזעזעים שמעוררים זיכרונות מתקופות אפלות במיוחד, מספרי הנרצחים שהולכים ועולים ככל שהימים עוברים, סיפורי הזוועה והגבורה, וגם התמיכה הנרחבת מכל חלקי העם וממדינות העולם – הכול ביחד הביא את המילואימניקים לזירת הקרבות כשהם בשיא המוטיבציה ורק מחכים לפקודות.

אירוע חמור יותר מפיגוע התאומים

מאיר בן־שבת, ראש מכון ‘משגב’ לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים, שימש ראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2021-2017, והוא מכיר היטב את הזירה העזתית מהתקופה שבה פיקד על המרחב הדרומי בשב”כ. כעת הוא מזהה הזדמנות יוצאת דופן להיפרע מחמאס, לשנות את המאזן ובעיקר ליצור הרתעה לשנים ארוכות קדימה.

כיצד לדעתך צריכה להיות מוגדרת מטרת המלחמה על ידי הקבינט או הממשלה?

“במשפט אחד: הכרעה צבאית של חמאס, תוך גביית מחיר שיהפוך את התקפת הפתע של החמאס לנכבה (האסון) של עזה. צריך להבין, אנחנו נמצאים באירוע שיש לו השלכות היסטוריות. בחמאס אומנם אין איום קיומי על המדינה, אך תוצאותיה של התקפת הפתע נגדנו עלולות להכניס את ישראל למצב של איום קיומי מצד אויבים אחרים, אם התגובה לא תהיה בעוצמה הנדרשת.

“כדי לקבל פרופורציות: מבחינת תוצאותיה, התקפת הפתע של חמאס על ישראל חמורה יותר מהפיגוע במגדלי התאומים שאל־קאעידה ביצע נגד ארצות הברית. בהתקפה של חמאס נהרגו יותר מ־900 ונחטפו 130. ביחס לגודל האוכלוסייה זה כמו 40 אלף הרוגים בארצות הברית. איראן, חיזבאללה וגורמים נוספים מסתכלים על התגובה הישראלית ומגבשים מסקנות. עלינו לגרום לכך שמסקנתם תהיה שלא כדאי להתעסק עם ישראל”.

צמד המילים “מיטוט החמאס” הפך מונח שגור בימים אלה, והוא גם יוצר ציפייה בקרב אזרחי ישראל שכך אכן ייעשה. האם מדובר ביעד ריאלי מבחינה צבאית?

“הכרעה צבאית של חמאס היא יעד שניתן להשיגו. לא בקלות ולא במהירות, אך צה”ל יודע ויכול לעשות זאת. ישראל לא יכולה לאפשר את חזרתה של עזה למציאות שהייתה לפני ההתקפה. הפעולה הישראלית צריכה להפוך את התקפת הפתע של החמאס לנכבה של עזה. צה”ל צריך להשמיד, להרוג ולאבד כל מי וכל מה שקשור לחמאס”.

איך מבצעים את זה בשטח?

“צריך לזנוח כעת את דפוס הפעולות הכירורגיות ולהיפרד מפרקטיקות כמו נוהל “הקש בגג” (אזהרה לפני תקיפת מבנים, נ.ק.). האזהרות לתושבים ניתנו באופן פומבי, עכשיו זו שעתם של התותחים ומטוסי הקרב. אמרתי השבוע שצה”ל צריך להפסיק לספר לנו על מספר התקיפות, על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו. מה שצריך לעניין כרגע זה רק כמה מתים סופרים בחמאס וכמה שכונות של חמאס נמחקו כליל. לצערי, בשכונה הקשוחה שאנו חיים בה זהו הדבר היחיד שקובע”.

על פי הערכות, כדי לפגוע אנושות ביכולות של חמאס לישראל לא יהיה מנוס, אחרי כל ההפצצות האוויריות, גם ממהלך קרקעי, שייתכן מאוד שיכניס את חיילי צה”ל לשבועות ואף לחודשים ארוכים לפעילות יומיומית בתוככי עזה. בן־שבת גורס כי המאמץ כרגע צריך להיות החלשה ניכרת עוד יותר של חמאס, ואחריו יגיע מהלך קרקעי.

“אם נכנסים לתמרון קרקעי”, הוא מסביר, “צריך לעשות זאת לאחר שהאויב נכתש ונשחק, לא כשהוא רענן ומלא עיזוז. כוחותינו אומנם מסוגלים לנצח בכל התנגשות ובע”ה יעשו זאת, אך עלינו לשאוף גם שהמחיר מצידנו יהיה מינימלי”.

המבט, לדעתו, צריך להיות רב־זירתי, כדי לא להשקיע כוחות ולשקוע בעזה כשארגוני הטרור זוממים לפתוח זירה נוספת בצפון. “צריך להיערך גם לאפשרות שהתקפת חמאס היא מהלך פתיחה של משהו גדול יותר, במעורבות חיזבאללה או גורמים נוספים. גם אם זה תוכנן להיות כך וגם אם זה יתפתח לכך. יש לוודא שאנו משמרים כוחות ואמצעים ולא שוחקים את יכולותינו מול זירה אחת”, הוא מוסיף.

לדעתו אין להיחפז במהלכים הצבאיים אלא לפעול בצורה מתוכננת מאוד, אבל כזו שתבהיר ש’בעל הבית השתגע’. “אני מבקש להדגיש כאן עניין חשוב: ממד הזמן. הדבר הדחוף ביותר כרגע שלגביו יש משמעות לממד הזמן הוא ההגנה: סגירת הגבול וחיסול המחבלים שבתוך ישראל. לעומת זאת, אין לישראל שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. צריך לעשות זאת בתכנון סדור ובקור רוח. הולכת להיות מלחמה ארוכה.

“לא צריך לפעול תחת סטופר או מתוך תחושה שיש לנו חלון זמן מוגבל”, מוסיף בן־שבת. “אין לחשוש מלחץ מדיני בין־לאומי ומ’סגירת שעון הלגיטימציה’ – כל עוד מוחזקים בעזה 130 ישראלים, ילדים וזקנים, תיאלץ הקהילה הבין־לאומית להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם. בשלב הזה, במקביל להידוק המצור על הרצועה – לא חשמל, לא אספקה, לא תקשורת, לא אינטרנט – צריך לכתוש, להשמיד ולהרוג בחמאס ללא הפסקה וללא רחם”.

אתה מדבר על כתישה והשמדה, אבל יש לנו בסופו של דבר יותר ממאה שבויים בעזה. היכן זה נכנס לשיקולים של מערכת הביטחון?

“לצערנו אין זו הפעם הראשונה שבה אנו מנהלים לחימה בזירה שבה מוחזקים חיילים ואזרחים שלנו, הגם שהמספרים במקרה הנוכחי הם נוראיים וחסרי תקדים. אני משוכנע שמערכת הביטחון תמצא את הדרך שבה שיקול זה לא יהווה חסם להשגת מטרות המלחמה, מבלי לסכן את חייהם של החטופים”.

בעבר, בכל מערכה בעזה, נתקלנו בטענות שצריך להפריד בין הטרוריסטים לאוכלוסייה האזרחית בעזה. זה יהיה שיקול גם אחרי המתקפה הרצחנית שפתחה את המלחמה?

“צריך להפסיק לחשוב במונחים שהיו קודם להתקפה. שילמנו מחירים כבדים בגלל השיקולים הללו. הגיע הזמן לבטל את מנהלת התיאום והקישור, העוסקת בתיאום הנושאים האזרחיים, שריד לאחריות הישראלית בתחום הזה. ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל שיקול אזרחי־כלכלי. עליה להטיל מצור הדוק על עזה, לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לדלל את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה”.

“להטיל סגר מוחלט על יהודה ושומרון”

בשלב הנוכחי ישראל זוכה לתמיכה בלתי מסויגת מרבות ממדינות העולם. ההשוואה שנוצרה בין חמאס לדאע”ש והתמיכה האמריקנית והאירופית שישראל לא ידעה כמותן שנים, נותנות מרחב פעולה גדול. אבל לא ברור כמה זמן יחזיק הגיבוי הזה – במיוחד כשבעזה ינסו להציג את עצמם כקורבנות.

עד כמה ישראל צריכה להתחשב בזירה הבין־לאומית במידה ותימתח עליה ביקורת חריפה במהלך המלחמה? באירועים צבאיים קודמים זה היה פקטור כבד משקל.

“צריך להפסיק להלחיץ את עצמנו בעניין הזה. העולם ראה את התקפת חמאס ומיד נזכר בדאע”ש. העולם לא רוצה לחוות שוב את תקופת דאע”ש. ההתקפה הנפשעת של חמאס נותנת לגיטימציה מלאה לישראל. כל עוד מוחזקים ישראלים בידי חמאס, איש בל יהין לבקר את ישראל”.

וישנן גם הזירות הפנימיות – ערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון. עד כה, באופן יחסי, הטרור ביהודה ושומרון לא התגבר לממדים מעבר לאלו שהיו עוד לפני מתקפת חמאס בעזה, וגם בצד של ערביי ישראל לא נרשמו אירועים חריגים במיוחד.

צריך לצפות גם להתלקחות משמעותית ביהודה ושומרון? או שאולי דווקא ההבנה שישראל החליטה להגיב באופן בלתי מסויג תרסן את הטרור באזור זה?

“להתרחשויות ולמתקפות יש השפעות מנוגדות: מצד אחד, הן מעלות את המורל במחנה הפלשתיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני, הפלשתינים ביהודה ושומרון מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלשתינים משטחי יהודה ושומרון. בעת הזאת יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיהודה ושומרון”.

לדעתו בשלה גם השעה לקדם את הצעות השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר להחמיר דרמטית את תנאי הכליאה של המחבלים הכלואים בישראל, כאיתות נוסף לכך שישראל אינה מוכנה עוד להשלים עם המצב שהיה בעבר. “אני סבור שהעת הזאת מתאימה גם כדי לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. נכון אומנם שזה יביא למתיחות נוספת, אבל כרגע אנחנו במוד של לחימה, והדברים כמובן מתחברים גם לחטיפות שחמאס ביצע”.

מכה קשה להרתעה

אי אפשר להתעלם מההפתעה הצבאית ומתחושת המחדל. שאלות קשות מאוד עולות בנושא פתיחת המתקפה. איך ייתכן שאיש לא ראה? היכן היו ההתרעות? תת־אלוף במילואים אביגדור קהלני היטיב להגדיר זאת השבוע בריאיון לערוץ 7, כשאמר: “במלחמת יום הכיפורים לחמנו צבא מול צבא ועשינו מלחמה כמו שצריך. אני לא יכול לתאר במילים את ההלם המוחלט שחטפתי כשראיתי שמדינה שיש לה המטוסים הכי טובים בעולם, טנקים חדישים, אלקטרוניקה והייטק נכבשת על ידי נהגי פרדות וטויוטה”. מאיר בן־שבת לא מטאטא את השאלות הקשות, אבל חושב שאת התשובות אי אפשר לברר בזמן מלחמה.

איך אתה מסביר את ההפתעה של צה”ל? את הכשל המודיעיני? את תחושת חוסר האונים?

“אכן, זה לא אמור היה לקרות. התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל, וזה מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד, שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש. ההתקפה הזאת פוגעת קשות גם באמון של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת המטרות שהטרור מבקש להשיג.

“עוד יגיע זמנם של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים. כרגע, נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון, שבעודם כואבים את כאב הכישלון הם נדרשים לאסוף את עצמם ולהוביל את הלחימה הקשה נגד חמאס”.

כשאתה מביט קדימה – אתה רואה ניצחון באופק?

“אומנם ספגנו מכה קשה וכואבת, אך אצטט ואומר ‘אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי’. כשעם ישראל קם, הוא עושה זאת כלביא וכארי. בעזרת השם אויבינו יחושו זאת היטב”.

כששורות אלה נכתבות, חיל האוויר ממשיך לתקוף מטרות ולחסל מנהיגי טרור בעומק עזה. חיל הים והלוחמים ממשיכים בסיכול מחבלים ובקרבות מאסף להדיפת מחבלים שעוד מצליחים לחדור לישראל, או שנותרו והסתתרו מאז המתקפה כדי להגדיל את עוצמת הפגיעה הפיזית והמורלית.

כעת ההמתנה היא לעליית המדרגה במלחמה, לתמרון קרקעי שישנה את המשוואה שהורגלנו אליה מאז ההתנתקות מרצועת עזה. שר הביטחון יואב גלנט הבטיח שבעזה לא ישכחו את הימים האלה חמישים שנים קדימה. אזרחי ישראל נותנים לו ולצה”ל את כל הגיבוי, ורק ממתינים למהלך הצבאי הבא.

פורסם בערוץ 7 בתאריך 12.10.2023
0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
רוצים לנצח במלחמה? זה הנתון היחיד שצריך לעניין אותנו כרגע
המלחמה בעזה

רוצים לנצח במלחמה? זה הנתון היחיד שצריך לעניין אותנו כרגע

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

זה לא אמור היה לקרות. התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל – מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד, שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש.

ההתקפה הזו גם פוגעת קשות באמונם של האזרחים במערכת הביטחון. עוד יגיע הזמן של השאלות הקשות, של התחקירים ושל הלקחים. כרגע נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון, שבעודם כואבים את מחיר הכישלון, הם נדרשים לאסוף את עצמם ולהוביל את הלחימה הקשה נגד חמאס. 

איך מונעים מחיזבאללה להצטרף ללחימה?

אנחנו נמצאים באירוע שיש לו השלכות היסטוריות. לא רק חיזבאללה, גם איראן וגם גורמים נוספים צופים במתרחש. ככל שהתגובה הישראלית נגד חמאס תהיה עוצמתית וקשה יותר, כך היא תשדר לחיזבאללה שלא יהיה כדאי לו להצטרף ללחימה נגד ישראל. הפעולה הישראלית צריכה להפוך את התקפת הפתע של החמאס לנַכְּבָּה (האסון) של עזה.

צה”ל צריך לכתוש את חמאס, להרוג כל מי שמשתייך לארגון ולהשמיד כל מה שקשור בו. יש לזנוח את דפוס הפעולות הכירורגיות ולהיפרד מפרקטיקות כמו “הקש בגג”. האזהרות לתושבים ניתנו, וכעת הגיע זמנם של התותחים ולא רק של המטוסים.

עם כל הכבוד, הדיווחים על מספר התקיפות או על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו – לא מעניינים. הנתון היחיד שצריך לעניין כרגע הוא מספר המחבלים ההרוגים בעזה. לצערנו, בשכונה הקשוחה שבה אנו חיים זהו הדבר היחיד שמרתיע.

אין לישראל שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. השיקולים היחידים שצריכים להנחות אותה בכך הם שיקולים ביטחוניים ומבצעיים. אין לחשוש מלחץ מדיני בינלאומי ומ”סגירת שעון הלגיטימציה”. כל עוד מוחזקים בעזה 130 ישראלים – ילדים וזקנים – הקהילה הבינלאומית תיאלץ להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם.

מעבר לכך, על צה”ל לייצר באופן מיידי “פרימטר ביטחוני” – מרחב של כ-300 מטר מזרחית לגבול, לכל אורכו, ולהודיע כי כל פלסטיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו, ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש.

בתחום האזרחי: ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל שיקול אזרחי-כלכלי. יש לבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת”ק), להטיל מצור מוחלט על עזה, לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרט ברצועה כולה.

איך מתמודדים עם התגובות בעולם לצעדים הנחוצים כעת?

בעולם מבינים היטב את הסיטואציה. מדינות העולם לא רוצות לחזור לעידן דאע”ש. חמאס החזירה אותן לכך. ההתקפה המפלצתית מספקת הצדקה מלאה לצעדים לא שגרתיים מצד ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת המערכת הבינלאומית.

מה לגבי ההשפעות הצפויות על זירת יו”ש?

להתרחשויות יש השפעות מנוגדות: מצד אחד, הן מעלות את המורל במחנה הפלסטיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני, הפלסטינים ביו”ש מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלסטינים משטחי יו”ש. בעת הזו יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה, ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיו”ש.

האם יש קשר בין התקפת החמאס להתקרבות בין ישראל לסעודיה?

קשה לי להאמין שלהתקרבות לסעודיה הייתה השפעה ממשית. בעיני חמאס זה יכול להיות בגדר של רווח אפשרי נוסף, אבל לא שיקול מרכזי.

מוקדם גם להעריך מהן ההשלכות של המצב על הנורמליזציה עם סעודיה, והאם זה מעמיד את הכול בסכנה.

בכל מקרה, אני מציע לא לראות את השאיפות שלנו לגבי סעודיה כשיקול שאמור לרסן את פעילותנו בעזה. גם ברחוב הסעודי מזהים את קווי הדמיון בין הברבריות של חמאס לזו של דאע”ש. לא כולם שם יגלו הבנה לפעולותיה של ישראל, אבל איש לא יפקפק בהצדקה.

יתרה מכך, בממלכה, כמו במזרח התיכון כולו, יידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת. בסופו של יום, שלום עושים עם החזקים. 

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
בלחימה בעזה כעת נדרשת התקפה מאסיבית ולא פעולות כירורגיות
המלחמה בעזה

בלחימה בעזה כעת נדרשת התקפה מאסיבית ולא פעולות כירורגיות

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

כמי שפיקד על המרחב הדרומי של השב”כ שפועל גם ברצועת עזה, איך קרה שהחמאס ביצע התקפה כזו מבלי שהייתה על כך התרעה?

אכן, זה לא אמור היה לקרות! התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל, וזה מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש. ההתקפה הזו פוצעת גם את אמונם של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת ממטרותיו של הטרור. עוד יגיע זמנם של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים. כרגע, נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון.

איך יכול להיות שיותר מ-24 שעות חלפו מפתיחת הלחימה ועדיין אין לנו תמונה ברורה של מה שקרה, ואפילו לא מספר החטופים?

הערפל הסמיך הוא תוצאה של היקף האירועים, מספרם הגדול של המוקדים, של המשתתפים וגם של הפגיעה בגורמים בשרשרת הפיקוד והשליטה שבמצבים כאלה הם שמייצרים את התמונה.

אתגרים רבים ומורכבים מצפים כעת למערכת הביטחון. ממד הזמן לא משפיע במידה שווה ביחס לכולם ולכן יש לתעדף אותם ולפעול מולם בתכנון סדור ובקור רוח.

לפני הכול, יש להשלים את טיהור אזורי הלחימה בישראל מנוכחות מחבלי חמאס ולוודא מספרית שלא נשאר שום ספיח. במקביל לכך, יש לבסס שליטה מלאה לאורך כל רצועת הגבול, לגבש תמונה שלמה ואמינה של החטופים והנעדרים ולהיערך צבאית לאפשרות שחיזבאללה או גרורות אחרות של איראן – יצטרפו ללחימה.

אני מציע לדרג המדיני להנחות את צה”ל לייצר באופן מיידי “פרימטר ביטחוני” – מרחב של כ-300 מטר מזרחית לגבול, לכל אורכו, ולהודיע כי כל פלסטיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש. הפיקוח על המרחב הזה והפעלת האש – יוכלו להתבצע מהאוויר ומנגד ולא בהכרח על ידי נוכחות צבאית פיזית בשטח.

מה הסיכויים שההתקפה של חמאס הייתה מתואמת עם איראן ומהווה התחלה למשהו גדול יותר מצידם, בשיתוף חיזבאללה או גורמים אחרים?

התרחיש הזה צריך להיות לנגד עיניהם של מקבלי החלטות וגורמי הצבא. לכן, צריך להיות ערוכים גם מולו ולוודא שאיננו שוחקים את יכולותינו מול זירה אחת.

כיצד ישראל צריכה לפעול כעת מול רצועת עזה?

מבלי להידרש לעולם המושגים בתחום האסטרטגיה או לניתוחים מפולפלים, היעד הראשון שישראל צריכה להשיג באמצעות המערכה בעזה הוא הפחתת הנזק שנגרם לדימוי ההרתעתי שלה. בשביל להשיג זאת צריך לגבות מחיר גבוה מאוד-מאוד מחמאס. עם כל הצער שבכך, בשכונה שבה אנו מתגוררים, גובה המחיר נקבע בעיקר על ידי היקף הנפגעים.

צריך להיפרד מדפוס הפעולות הכירורגיות, שאומנם מספק פגיעה ממוקדת וממחיש יכולות מיוחדות של ישראל, אבל מצריך היערכות מורכבת וממושכת ובכל מקרה לא יוכל לבדו להיות תג המחיר להתקפה הקשה שביצע חמאס.

במקום זאת, נכון להזהיר את האוכלוסייה על כוונת ישראל לתקוף באופן נרחב ומיד בתום האולטימטום יש לתקוף באופן מאסיבי. נכון להשמיד כל מה שקשור לחמאס: בתי פעילים, משרדי ממשלה, משרדים של התנועה, מוסדות, סניפי בנקים, כלי רכב, גנרטורים, סירות, מחסנים, בתי מלאכה. יש לחדול מפרקטיקות כדוגמת “הקש בגג” שמסרבלות ומאטות את קצב הביצוע.

מה לגבי האוכלוסייה האזרחית בעזה?

ישראל שילמה מחירים יקרים מדי בגלל השיקול הזה. אחרי ההתקפה שספגנו אתמול (שבת), צריך להפסיק לתת לשיקול הזה להכתיב את התנהלותנו. יתרה מכך, ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל עניין הנוגע לכלכלת הרצועה ולרווחת חייהם של תושביה. יש לבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת”ק), לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה. 

מה לגבי ההשפעות הצפויות על זירת יו”ש?

להתרחשויות אתמול יש השפעות מנוגדות: מצד אחד – הן מעלות את המורל במחנה הפלסטיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני – הפלסטינים ביו”ש מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלסטינים משטחי יו”ש. בעת הזו יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיו”ש.

מה דעתך לגבי הצעת השר בן גביר להחמיר את תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים?

אני סבור שהעת הזו מתאימה גם כדי לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. נכון אומנם שזה ייצר מתיחות נוספת, אבל כרגע אנחנו במוד של לחימה והדברים כמובן מתחברים גם לחטיפות שחמאס ביצע.

האם אינך חושש מהתגובות במערכת הבין-לאומית לצעדים של ישראל?

בעולם מבינים היטב את הסיטואציה. עוצמת ההתקפה מצד חמאס מספקת לגיטימציה לצעדים לא שגרתיים מצד ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת המערכת הבין-לאומית.  

מה תהיה ההשפעה על סיכויי הנורמליזציה עם סעודיה?

מוקדם להעריך. בכל מקרה, אני מציע לא לראות את התוכניות החשובות לגבי סעודיה כשיקול מרסן בנוגע לעזה. הרחוב בערב הסעודית כנראה לא יגיב בחיוב על פעולותיה של ישראל, אבל גם שם יבינו שזה מוצדק ויידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת.

פורסם לראשונה ב-N12 בתאריך 08.10.23

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
האסטרטגיה קרסה: במשך שנים חששנו מתסריטי האימה של "הסתבכות קרקעית"
המלחמה בעזה

האסטרטגיה קרסה: במשך שנים חששנו מתסריטי האימה של “הסתבכות קרקעית”

ישי ערמוני
ישי ערמוני

האסטרטגיה של ישראל מול הרצועה קרסה אתמול באחת. התפיסה שאמרה שחמאס חלש, מורתע, מתנהל באחריות, דואג לאוכלוסייה, התגלתה כעלה תאנה על המציאות – מדובר בארגון פנאטי, צמא דם, אכזרי וחסר עכבות.

כבר כמעט עשרים שנה שישראל מאפשרת למורסה המוגלתית הזאת להתפתח ולהתעצם. היא ניסתה לאלף אותה בשלל דרכים, לשאת ולתת, לתווך, לעשות מחוות, וגם להפציץ ולחסל. אמרנו לעצמנו שהעסק בשליטה, שאנחנו מבינים את הרציונל של האויב, שאנחנו חכמים ומסוגלים לצפות את המהלכים שלו קדימה. אז אמרנו.

הפתרון היחיד האפשרי לבעיה, כניסה קרקעית לרצועה, כיבושה המלא, טיהורה ממחבלים ותשתיות טרור והמשך ההחזקה בה, היה ברור מן הרגע הראשון. אבל ישראל של 2006, 2008, 2012, 2014 או 2021 לא הייתה מוכנה למחיר שיגבה ממנה מהלך כזה. לצערי, הדבר נכון חלקית גם לישראל של ה-8 באוקטובר 2023. עדיין רבים מאתנו נושאים עיננו לכל עבר, מחפשים פתרון שיושיע אותנו מ-“הרפתקאה צבאית” ו-“הסתבכות קרקעית”.

 

אותם אלו במערכת הבטחון שהיו אחראים למחדל המודיעיני של יום הזוועות, הם אלו שימכרו לנו את הסחורה הזאת עכשיו. לא מכוונה רעה חלילה, אלא פשוט כי קשה להחליף דיסקט, להודות שכל התפיסה שטיפחת בעמל רב וזכית בקידום בזכותה הייתה חזיון תעתועים. לכן במקום להודות בטעות, חלקם יחליפו את הרציונל אבל ימשיכו באותן מסקנות – אסור להיכנס, אסור לכבוש, יש לשמר, יש להתנהג באחריות.

אסור לנו להקשיב להם. דמם של הנרצחים בשם התיווך והאחריות זועק. דם רב עוד יישפך אם נמשיך להקשיב ליועצי אחיתופל. חובה והכרח קיומי עלינו לנצל את שעת הכושר ההיסטורית כדי להתאחד סביב ההכרח לחסל אחת ולתמיד את האיום, ויפה שעה אחת קודם.

פורסם לראשונה במקור ראשון בתאריך 08.10.23

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
הלחימה בעזה: להיפרד מהתפיסה הכירורגית ומהדאגה לצרכי האזרחים
המלחמה בעזה

הלחימה בעזה: להיפרד מהתפיסה הכירורגית ומהדאגה לצרכי האזרחים הפלסטינים

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

בנוסף למחיריה הישירים, הכבדים מאוד בגוף ובנפש, התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של מדינת ישראל. נכונה היא ההשוואה לנזקים שאל-קאעידה גרם לדימויה של ארצות הברית בעקבות מתקפת הטרור בספטמבר 2011, שבה נהרגו קרוב ל-3,000 בני אדם.

ההתקפה פצעה גם את אמונם של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת ממטרותיו של הטרור. עוד יגיע זמנן של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים, אך בעת הזו נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה בחמאס ולחיזוק ידיהם של המפקדים והלוחמים שכעת, כשנפשם עוד סוערת ממה שהיה, יצטרכו להוביל את אנשיהם בגבורה כדי לקבוע מה יהיה. אתגרים רבים ומורכבים מצפים להם. ממד הזמן לא משפיע במידה שווה ביחס לכולם, ולכן יש לתעדף אותם ולפעול מולם בתכנון סדור ובקור רוח.

לפני הכל, יש להשלים את טיהור אזורי הלחימה בישראל מנוכחות מחבלי חמאס (נכון לנתח לאחור את המידע והתמונות שבידינו על מנת לוודא מספרית שלא נשאר שום ספיח). במקביל לכך, יש לבסס שליטה מלאה לאורך כל רצועת הגבול, לגבש תמונה שלמה ואמינה של החטופים והנעדרים, ולהיערך צבאית לאפשרות שגרורות אחרות של איראן יצטרפו ללחימה. יש להניח כי חמאס בעצמו יפעל נגד ישראל גם מלבנון ומאזורים נוספים, ולא רק מעזה ומיו”ש.

מוצע לדרג המדיני להנחות את צה”ל לייצר באופן מיידי “פרמטר ביטחוני” – מרחב של כ-300 מטרים מזרחית לכל אורך גבול רצועת עזה, ולהודיע כי כל פלשתיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו, ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש. הפיקוח על המרחב הזה והפעלת האש בו יוכלו להתבצע מהאוויר, ולא בהכרח על ידי נוכחות צבאית פיזית בשטח.

באשר לפעולה ברצועת עזה, לפי נוסח ההודעה שפורסמה על ידי לשכת ראש הממשלה, מטרת ההחלטות המבצעיות שהתקבלו היא להביא להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג’יהאד האסלאמי באופן שישלול את יכולתם ורצונם לאיים ולפגוע באזרחי ישראל לשנים רבות. מבלי להידרש לניתוחים מפולפלים, היעד הראשון שישראל צריכה להשיג באמצעות המערכה בעזה הוא הפחתת הנזק שנגרם לדימוי ההרתעתי שלה על ידי גביית מחיר גבוה מאוד מחמאס. עם כל הצער שבכך, בשכונה שבה אנו מתגוררים, גובה המחיר נקבע בעיקר על ידי היקף הנפגעים.

הנסיבות הנוכחיות לא רק מצדיקות, אלא גם מחייבות להיפרד מדפוס הפעולות הכירורגיות, שאמנם מספק פגיעה ממוקדת וממחיש יכולות מיוחדות של ישראל, אך מצריך היערכות מורכבת וממושכת, ובכל מקרה לא יוכל לבדו להיות תג המחיר להתקפה הקשה שביצע חמאס.

במקום זאת, נכון להזהיר את האוכלוסייה ברצועה על כוונת ישראל לתקוף באופן נרחב – ולתקוף באופן מאסיבי מיד בתום האולטימטום. נכון להשמיד כל מה שקשור לחמאס: בתי פעילים, משרדי ממשלה, משרדים של התנועה, מוסדות, סניפי בנקים, כלי רכב, גנרטורים, סירות, מחסנים, בתי מלאכה.

יש לחדול מפרקטיקות כדוגמת “הקש בגג”, שמסרבלות ומאטות את קצב הביצוע, ולבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת”ק). ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל עניין הנוגע לכלכלת הרצועה ולרווחת חייהם של תושביה. יש לסגור כליל את המעברים בין ישראל ועזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה.

נכון בעת הזו להימנע מהידברות עם מצרים, שעלולה לקבל בחמאס פרשנות של נכונות ישראלית “לסגור את האירוע”. כמו כן, יש להטיל סגר מוחלט גם על הפלשתינים משטחי יו”ש ולמקד את המאמצים הצבאיים בעזה ולהימנע מנטילת סיכונים לפיגועי השראה מיו”ש.

זו עת מתאימה גם לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. עוצמת ההתקפה מצד חמאס מספקת לגיטימציה לצעדים לא שגרתיים של ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת ארה”ב והמערכת הבינלאומית.

את התכניות החשובות לגבי סעודיה אין לראות כשיקול מרסן בנוגע לעזה. אמנם הרחוב בערב הסעודית לא יגיב בחיוב על פעולותיה של ישראל, אך גם שם יידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת.

פורסם לראשונה בישראל היום בתאריך 08.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
האתגר הרב-זירתי: להחזיר את ההרתעה, להימנע מההסלמה
המלחמה בעזה

האתגר הרב-זירתי: להחזיר את ההרתעה, להימנע מההסלמה

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

“איננו רוצים בהסלמה ואיננו שואפים ללחימה, אך אם נידרש לכך לא נהסס לפעול בעוצמה” – זוהי תמציתו של המסר שביקש שר הביטחון, יואב גלנט, להעביר להנהגת חמאס ברצועת עזה, בדברים שאמר השבוע במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים.

ברקע לאזהרה זו – ההסלמה באירועי החיכוך ובהתפרעויות בגדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה, בהכוונת חמאס. בזמן שגלנט נאם, הפיץ השב”כ עוד אחת מהודעותיו שהפכו להיות חלק משגרת חיינו. הפעם על חשיפה של התארגנות טרור, שפעלה בשטחי ישראל ויו”ש ותכננה לבצע פיגועים. במקרה הזה, גורמים איראניים הנחו אותם.

הודעה זו נחתה על שולחנות מערכות התקשורת עוד בטרם יבשה הדיו מרצף ההודעות בחודש האחרון. קדמו לה: הודעה על תפיסת נפצים וחומר נפץ תקני במעבר כרם שלום, במהלך ניסיון להבריחם לשטחי יו”ש, כנראה על ידי גורמי חמאס בעזה; דיווח על חשיפת התארגנות שהיתה מעורבת בהברחת אמצעי לחימה מירדן לשימוש גורמי טרור ביו”ש; ופרסום חשיפתה של רשת מבריחים בישראל, שפעלה בשירות חיזבאללה ובין השאר היתה אמורה לקלוט אמצעי לחימה מתוצרת חו”ל – ולהעבירם לשימוש גורמים שונים בשטחנו.

בלי הרפתקאות

מקבץ ההודעות הללו, שאינו כולל עוד אירועים רבים הנתפסים כחלק משגרת הבט”ש, ממחיש את גודל האתגר המיידי שעימו מתמודדת מערכת הביטחון. יריביה של ישראל משקיעים מאמצים רבים כדי לבנות תשתיות טרור, לציידן באמצעי לחימה מגוונים ולהכין אותן לביצוע פיגועים ולמשימות נוספות.

המאמץ מתקיים בערוצים שונים ע”י גורמים רבים: איראניים, פעילי חיזבאללה, פעילי חמאס וג’יהאד. הוא מנוהל מכמה זירות: לבנון, ירדן, עזה, יו”ש, מול פלשתינים מיו”ש ומעזה, וגורמים מערביי ישראל. כל זה קורה נוסף על יוזמות מקומיות ופיגועי השראה שלא מתרחשים בהכוונה ישירה של הגורמים הממוסדים, אך מושפעים מההסתה ומהאווירה הכללית שהם מבקשים ליצור.

הצהרת גלנט משקפת את האינטרס הישראלי להימנע מהסלמה. אכן, כל עוד הדבר איננו הכרחי, אין לישראל עניין להיכנס להרפתקה צבאית ברצועת עזה או בלבנון. התוחלת של עימותים צבאיים מוגבלים בזירות הללו לא בהכרח מצדיקה כיום את מחיריהם, במישור הביטחוני, הכלכלי והמדיני. לכך יש להוסיף שהסטת הקשב והאנרגיות לזירות הללו תבוא על חשבון המאמצים הנדרשים ביחס לאיראן, ולכל הפחות לא תסייע לקשרים האזוריים שנרקמים בעת הזו.

את זאת מבינים גם באיראן, בעזה ובלבנון ומכאן האתגר הניצב בפני הדרג המדיני בישראל: איך למנוע מהיריבים לפרש את מערכת השיקולים הזו של ישראל כשעת כושר עבורם. ובשפה אחרת: איך לגרום להם לרסן את פעילותם, מבלי להיגרר לעימות צבאי.

המדיניות הביטחונית נשענת על ההרתעה הבסיסית בין ישראל ליריביה. על זו נוספת שכבת מאמצים להגנה, למניעה ולסיכול, ומנופים לא אלימים כדוגמת לחץ כלכלי או מדיני.

מאמצים אלה משיגים אפקטיביות לא נמוכה, אך לא מספיקים כדי לפגוע במוטיבציה ולחזק את ההרתעה. יתרה מכך, המאמצים מופנים בשגרה מול סכנות מיידיות ולא נגד יכולות ותשתיות בעזה או בלבנון.

גם תועלתם של מנופים מדיניים או כלכליים מוגבלת למדי כשמדובר בעזה או בלבנון. מערכת השיקולים של היריבים אמנם אינה מתעלמת מהאינטרסים בתחומים הללו, אך היא מניחה שהשימוש הישראלי בכך יהיה מוגבל בזמן או בהיקף, ולכן האפקטיביות שישראל משיגה בכלים אלה מוגבלת למדי, בלי קשר למציאות הנוכחית.

בחינה מחדש

טוב תעשה מערכת הביטחון אם תבחן מחדש את תפיסתה ביחס למאזן הרווח וההפסד מהכנסתם לישראל של אלפי עזתים מדי יום, במיוחד לנוכח הרצון של בכירי חמאס בעזה להלהיט את הטרור ביו”ש וממנה. על כל פנים, לא מכך תבוא התשובה לדילמה הישראלית.

מה ניתן עוד לעשות כדי לחזק את ההרתעה ולגרום לראשי הנחש לכבוש את תיאבונם מול ישראל? מבלי להיכנס לפרטים, דומני כי נכון להגביר את המאמצים ההתקפיים של ישראל בפרופיל נמוך. בראש ובראשונה כנגד מחוללי הטרור. הסיכונים בדרך פעולה זו ברורים ולכן יש להיערך גם להידרדרות אפשרית, אך התועלת ההרתעתית ממנה אינה מוטלת בספק.

התפרסם לראשונה בישראל היום, בתאריך 01.10.2023.

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
יש לפגוע בכל תשתיות חמאס
המלחמה בעזה

יש לפגוע בכל תשתיות חמאס

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

רצף הפיגועים האחרונים ביו”ש הצדיק את הקדמת כינוסו של הקבינט לביטחון לאומי, לא רק בגלל תוצאותיו הקשות, שהפכו את 2023 לשנה הקטלנית ביותר בפעולות טרור מאז 2005, אלא גם לנוכח האפשרות שאנו עדים לחזרתו של הטרור הממוסד לשגרת חיינו.

שלא כמו הפיגוע בחווארה, שנראה כניצול הזדמנות לפגיעה בישראלים שהגיעו ביוזמתם לשומרון, הפיגוע בדרום הר חברון בוצע נגד מתיישבים אנשי המקום, לאחר תכנון סדור, על ידי חוליה מאורגנת, חמושה ומצוידת באביזרים באמצעות ירי מרכב חולף. זה מרמז על מעורבות עמוקה של ארגוני הטרור המוכרים, לא רק בהכוונה ובמימון.

פיגוע זה מתרחש ימים לא רבים לאחר חשיפתה של חוליית חמאס מאזור בנימין, שחבריה תכננו לחטוף חייל צה”ל ונעצרו על ידי השב”כ בשלב מתקדם של ההכנות לכך. החברים באותה החולייה היו מצוידים באמצעי לחימה, אספו מידע, ערכו סיורי שטח לצורך הכרת שגרת פעילותם של חיילים שמשרתים באזור בנימין, תכננו נתיבי הימלטות ואפילו הספיקו להכין מקום מסתור להחזקתו של החייל שייחטף. הם פעלו בתמיכה ובהכוונה של מפקדות החמאס בחו”ל ובעזה.

פיגוע חטיפה איננו עניין של מה בכך. ביצועו כרוך באופרציה מסובכת. הוא מחייב תיאום בין-אזורי מורכב והיערכות לוגיסטית ממושכת, תוך התחמקות מחיישני המודיעין הישראלי וממנגנוני הביטחון הפלשתיני. פיגוע כזה גם גורר תשלום של מחירים כבדים במסגרת פעולות החקירה או צעדי התגובה, שיבואו בעקבותיו. לאור השלכותיו החמורות, ההחלטה על פיגוע כזה מתקבלת בדרך כלל על ידי הנהגת הארגון ואיננה פרי יוזמה מקומית.

ההתפתחויות הללו מעלות את האפשרות כי במקביל לפיגועי ההשראה המתבצעים על ידי מחבלים בודדים, חוזרים גם הדפוסים המוכרים מן העבר של הטרור הממוסד. אם כך ואם לאו, תוצאותיו הקשות של גל הפיגועים עד כה מחייבות בחינה מחודשת של אסטרטגיית הלחימה בטרור ביו”ש.

חמאס מזהיר

האווירה הכללית בשטחים מעודדת פיגועים. תורמת לכך ההסתה המגיעה מעזה, מאיראן, מחיזבאללה, ומצד גורמים מהרש”פ וממחנה הפת”ח. גם התחושה כי ישראל נחלשת ומתפרקת מבפנים מוסיפה עזוז. הדור הפלשתיני הצעיר, שממשיך לככב בגל הפיגועים הזה, איננו מורתע כקודמיו. הוא לא חווה על בשרו את “חומת מגן”, ואת צלקותיה הוא כבר לא רואה מול עיניו. בעידן הרשתות החברתיות הפיגועים מהווים השראה ומתפתחת חקיינות.

במקביל, הרשות הפלשתינית משדרת מסר כפול: מצד אחד, מנגנוניה מקיימים תיאום ביטחוני עם ישראל ומקרינים מחויבות למניעת פיגועים; ומצד שני, היא מאדירה מחבלים, תומכת כלכלית במשפחותיהם וככל הידוע לא העמידה לדין אפילו פעם אחת בגין עבירה של ביצוע טרור נגד ישראל. אלה המאפיינים והגורמים שמניעים ומזינים את גל הטרור הזה.

בתוך כל זאת, ונוסף על ארס ההסתה שמגיע מכיוונו כל הזמן, החמאס ברצועת עזה ביצע בימים האחרונים כמה מהלכים ראוותניים, שבאמצעותם ביקש לאותת לישראל על עמדותיו וגבולות סבלנותו. כך היה ביום חמישי האחרון, עת שיגר לעבר הים 50 רקטות ובתוכן כאלה מסוג “עיאש 250” המיועדות לטווחים ארוכים במיוחד, מהלך שנועד להזהיר את ישראל מפגיעה בתנאיהם של האסירים הביטחוניים, וכך היה בהתפרעויות שאותן הוא אפשר ביום ראשון האחרון, במוקדים שונים לאורך גדר הגבול.

ישראל לא הגיבה באופן משמעותי על פעולות אלה. יתרה מכך, היא ממשיכה לאפשר את כניסתם של כ־18 אלף פועלים מהרצועה, שמשכורותיהם אמנם תורמות ליציבות הכלכלית של תושביה, אך בעקיפין גם להתחזקות מנגנוני חמאס. לא ברור באיזו מידה מנוצלת אוכלוסייה זו גם לצרכים נוספים של חמאס. יש להניח כי השב”כ ער לכך ומשקיע מאמצים לפקח על כך.

כיצד על ישראל לפעול?

ראשית, חשוב לשוב ולהדגיש: בהתמודדות עם הטרור אין “שובר שוויון” ואין “זבנג וגמרנו”. זהו מאבק המחייב עמידה נחושה ופעולה שיטתית ומתמשכת, המיועדת לשחוק את יכולות הטרור ולהעמיד בספק את תוחלתו ואת כדאיותו.

נכון להמשיך במדיניות הבידול בין עזה לאיו”ש ולבחון מחדש את המדיניות בנוגע להיתרי העבודה בישראל לפלשתינים מהרצועה. יש להטיל על מערכת הביטחון לגבש תוכנית שיטתית למניעת הברחות אמל”ח לשטחי יו”ש, לאיתור ולתפיסה של הנשק הרב שכבר נמצא בה.

נכון להגביר את מאמצי הסיכול במיוחד כנגד תשתיות חמאס בכל שטחי יו”ש. נוסף על כך, ראוי לפעול להוצאתם מן המשחק של גורמים במפקדת חמאס המכווינים מרחוק את מאמצי הטרור מיו”ש. יהיה בכך לא רק כדי לפגוע במאמציהם, אלא גם כדי לחזק את ההרתעה גם כלפי יריבים מזירות נוספות.

באשר לרשות הפלשתינית, מתחייב ביחס לכך דיון אסטרטגי נפרד לאו דווקא בהקשר לאירועים האחרונים. בימים הקרובים ימלאו 30 שנה לתהליך אוסלו. יהיה זה מועד מתאים לעריכת המאזן הלאומי של הרווח וההפסד כתוצאה מהתהליך הזה. תהיה זו גם הזדמנות לדון בעתידו ובחלופות לו ולהחליט לאן מועדות פניה של מדינת ישראל.

  • פורסם לראשונה ב”ישראל היום”
0 comment
1 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
שיקום ג'נין – כן, אונר"א – לא
המלחמה בעזה

שיקום ג’נין – כן, אונר”א – לא

ד״ר עדי שורץ
ד״ר עדי שורץ

הנזק שנגרם למחנה הפליטים בג’נין במבצע האחרון של צה”ל, וההתגייסות הבינלאומית לשקם את התשתיות שנפגעו במחנה, הם הזדמנות מצוינת להודיע על פירוק רשמי של מחנה הפליטים, הוצאת סוכנות אונר”א מהמשוואה, והכרזה כי מדובר פשוט בעוד אחת מהשכונות בעיר ג’נין – מצב שבפועל הוא ממילא כך מזה שנים ארוכות.

אין בג’נין “פליטים” פלסטינים. מדובר באנשים שנולדו בג’נין (למעט מיעוט קטן של אוכלוסייה בגיל 75 ומעלה) ושחיו כל חייהם בג’נין. הם מעולם לא גורשו או עזבו את בתיהם. הם ודאי מחשיבים את העיר ג’נין להיות חלק ממולדתם הפלסטינית, וכך גם חלק מאומות העולם שמכירות במדינת “פלסטין”. הערכה סבירה היא שגם ישראל אינה מעוניינת לשוב ולשלוט בשטחי A, שהעיר ג’נין היא חלק מהם. התנאי הבסיסי ביותר להגדרתו של אדם כפליט היא שהוא נמצא מחוץ לארצו. כיצד אם כך ניתן להגדיר את תושבי ג’נין כפליטים? וכיצד ייתכן פליט מפלסטין שנמצא בפלסטין? 

זהו אבסורד רב שנים, שקיים אך ורק במקרה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ושמונע כל סיכוי לפיוס בין הצדדים כבר למעלה מ-70 שנה. כל עוד פלסטינים שיושבים ב”מחנות פליטים”, שברוב מכריע של המקרים הם פשוט שכונות רגילות בתוך הערים, סבורים כי יום יבוא והם ישובו לשטחי מדינת ישראל, אין כל סיכוי להגיע לשלום עמם. כל עוד נמשכת בליבם האמונה כי מדינת ישראל היא רק עניין זמני, כמו שהייתם הארעית במחנות פליטים, תימשך גם המוטיבציה שלהם להתמיד ולהילחם בה.

אין זה מקרה שהאלימות הקשה ביותר שמופנית כלפי ישראל במשך עשרות שנים מקורה במחנות הפליטים. כך בעזה, כך בלבנון, וכך גם ביהודה ושומרון. הסיבה אינה מצב כלכלי קשה או בעיות היומיום, אלא תודעה יוקדת ובלתי מתפשרת בדבר חוסר הצדק המשווע שהוביל לתבוסתם של הפלסטינים במלחמה שבה פתחו נגד מדינת ישראל בשנת 1948. מחנות הפליטים הם למעשה ליבת התודעה הפלסטינית, שסבורה כי הפתרון היחיד לחוסר הצדק הזה הוא שיבתם לתחומי מדינת ישראל, והפיכתה למעשה למדינה ערבית בפועל. 

הקהילה הבינלאומית שוגה כאשר היא מבקשת להחזיר את המצב במחנה לקדמותו, כלומר לימים שלפני המבצע, ולעשות זאת באמצעות סוכנות אונר”א. סוכנות זו היא חלק מהבעיה, ולא חלק מהפתרון. היא משמרת אצל הפלסטינים את תודעת הפליטות המלאכותית שבתוכה הם חיים, ומעניקה להם את התחושה שהעולם כולו תומך בדרישתם “לשוב” לישראל – ובפועל, להחריב אותה. לא שהתודעה הזאת תיעלם ביום אחד אם אונר”א תפסיק להתקיים, אבל הפסקת הסיוע הבינלאומי לאונר”א תעביר מסר ברור שהעולם מוכן לסייע לפלסטינים אם פניהם קדימה, ובכוונתם לחיות בשלום לצד ישראל, במקום אחורה, לנקמה בישראל.

גם אם הקהילה הבינלאומית חוששת מהעברת כספים ישירות לרשות הפלסטינית לשם תיקון התשתיות והמבנים שנפגעו בג’נין, מחשש שכספים אלה פשוט ייעלמו בסבך השחיתות והבירוקרטיה של הרשות, ניתן למצוא מספיק ארגונים מערביים ובינלאומיים שפועלים בשטח ומסוגלים לבצע את העבודה. ארגון אחד כזה לדוגמה הוא USAID, זרוע הסיוע של ממשלת ארצות הברית, שממילא פועלת בשטחי יהודה ושומרון. בשורה התחתונה, שיקום – כן; אונר”א – לא.  

  • פורסם לראשונה ב”ישראל היום”
0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
Newer Posts
Older Posts
דילוג לתוכן