האתגרים האזוריים של ישראל בעקבות 7 באוקטובר

ככל שתופעת המחאה בעזה תתרחב, גם הסדק יילך ויתרחב

סיום מלחמה במצב שחמאס נשאר זו כניעה ישראלית

חמאס יגיע עד הנקודה שהוא מאמין שיוכל לשרוד אחריה

"נדב ארגמן ביצע את החריגה הכי חמורה מכללי הארגון מאז פרשת קו 300"

החות'ים משתמשים בכל תירוץ כדי להוכיח את מעמדם באיזור
החות'ים יורים, אבל איראן היא זו שמכוונת
אי אפשר עוד להמתין: חייבים מהלומה כואבת במיוחד נגד...
לפעול בדחיפות להשגת המטרות
"תוכנית חלקית" או הכרעה?
ההנהגה בישראל רואה בעסקה כרגע סוג של תבוסה
דף הבית » המלחמה בעזה » עמוד 21
Category:

המלחמה בעזה

image_pdfimage_print
בדרך לכיבוש הרצועה: לא נסתפק בחצי ניצחון לפי סעיף 27 א לזכויות יוצרים
המלחמה בעזה

בדרך לכיבוש הרצועה: לא נסתפק בחצי ניצחון

ישי ערמוני
ישי ערמוני

בימים האחרונים נשמעות טענות לפיהן מדינת ישראל תהיה מסוגלת להשיג את מטרותיה האסטרטגיות ברצועת עזה ללא כיבוש מלא של הרצועה, וכי עליה להתחיל לחפש "אסטרטגיית יציאה" לקראת סיום המלחמה.

כך למשל כתב העיתונאי רון בן ישי בידיעות אחרונות: "פעולה בנוסח 'חומת מגן' – מתקפה כולל תמרון לתוך צפון הרצועה כדי להשיג שליטה צבאית בשטח… השליטה הפיזית בכל צפון הרצועה עד לנחל עזה נחוצה לפגיעה בלוחמים ובתשתיות הצבאיות ושם גם ממוקם המרכז השלטוני המעשי והסמלי של משטר חמאס, שיאבד את "בירתו"… בדרום הרצועה תפעל ישראל להשגת אותן מטרות בדיוק בשיטות אחרות… על פי התוצאות שיושגו בשטח בשבועות הלחימה הראשונים, ישראל צריכה להגיע יחד עם ארה"ב להחלטות על 'תוכנית יציאה' רצויה, ולהתניע את המהלכים המדיניים הנחוצים להשגתה ולהפעלתה. תוכנית היציאה מהרצועה והליכי ההסדרה בשטח אחרי העזיבה צריכים להבטיח את השגת היעדים האסטרטגיים הרצויים לישראל ולארה"ב לטווח הבינוני (5-10 שנים)".

במקרה הטוב, מדובר בחשיבה אסטרטגית שגויה ונאיבית, שיישומה יוליך את ישראל לאסון נוסף. מטרותיה של ישראל אינן ניתנות להשגה בכיבוש חלקי של הרצועה – לא  של חצי, שני שליש או אף תשע עשיריות ממנה. מובן מאליו שהנהגת חמאס ולוחמיו ימלטו לחלק הנותר שלא נכבש בידי ישראל, יחד עם הנשק ובני הערובה הישראלים שברשותם.

 

לאחר נסיגת כוחות צה"ל יגיחו הללו ממסתורם, יכריזו על ניצחון וישתלטו מחדש על כלל הרצועה, כפי שעשה הטליבאן באפגניסטאן ודאע"ש בצפון עיראק. או אז ישראל תעמוד בפני הברירה של כיבוש מחדש של השטח עליו הקיזה דם רב, או כניעה לעובדת המשך קיומו של חמאס ושלל דרישותיו כגון שחרור אסירים, כצעד מקדים למלחמה נוספת והרסנית בהרבה בתוך גבולותיה.

המחשבה כאילו ישראל תוכל להשלים את השמדת חמאס בדרום הרצועה ב"אמצעים אחרים" שאינם כוללים כיבוש קרקעי אין לה בסיס ולו הרעוע ביותר במציאות, כפי שהוכיחו לנו כל הסבבים מול הרצועה בעשורים האחרונים, וכפי שאנו רואים גם ביהודה ושומרון תקופה ארוכה אף יותר.

רק כיבוש מוחלט, עד הבניין האחרון, תוך השגת חופש פעולה מלא לצה"ל ולשב"כ לצוד בחודשים שלאחר מכן את אחרוני המחבלים, יבטיחו השמדה מוחלטת ומלאה של הארגון הרצחני.

אולם בכך לא יסתיים האתגר. כפי שמוכיח הניסיון הישראלי בעזה ובלבנון, והניסיון האמריקאי באפגניסטן, 'אסטרטגיית יציאה' אינה אלא שם מכובס לתבוסה. ברגע שכוחות צה"ל יצאו מהרצועה, גורלו של כל משטר ידידותי שישראל תעמיד בה יהיה כשל באשיר ג'ומאייל בלבנון ושל הברית הצפונית באפגניסטן. עובדה זו ברורה מאליה לכלל תושבי הרצועה, ולכן ללא נוכחות של צה"ל מתי מעט יעזו לשתף פעולה או לקחת חלק במשטר כזה. רק נוכחות מתמדת וקבועה של צה"ל, על חייליו והטנקים שלו, כולל מבצעי מעצרים ליליים תמידיים במתווה 'כיסוח דשא', הם שימנעו מארגון הטרור לשקם את עצמו, להשתלט מחדש על הרצועה ולהפנות שוב את טיליו ומחבליו החוצה כלפי ישראל.

אומנם יהיו לכך מחירים, אך כפי שניתן לראות מההשוואה ליו"ש, אלו יהיו נסבלים, ופחותים עשרת מונים מהמחיר ששילמה ישראל בשבעה באוקטובר. על ממשלת ישראל והממסד הבטחוני שלה להפנים את בצורך הבלתי נמנע הזה, ולהכין עצמם ואת הציבור ולהתגשמותו.

פורסם במקור ראשון 23.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
יש להקים עיר אוהלים לתושבי עזה
המלחמה בעזה

יש להקים עיר אוהלים לאזרחי עזה

ד״ר עדי שורץ
ד״ר עדי שורץ

עיקרי הדברים:

  • כדי להגשים את מטרות המלחמה בעזה, כפי שהוגדרו על ידי הקבינט, יידרש צה"ל ככל הנראה לכניסה לרצועת עזה וללחימה בשטח בנוי. הן מבחינה צבאית, הן מבחינה מדינית, והן מסיבות הומניטריות, עדיף שלחימה זו תתרחש כאשר בשטח נמצא המספר הקטן ביותר של אזרחים בלתי-מעורבים.
  • כמו במקרים אחרים ברחבי העולם של לחימה אינטנסיבית בשטח בנוי, ישראל יכולה לייזום פינוי של אזרחים בלתי-מעורבים לשטחים מוגדרים מראש שבהם לא תתרחש לחימה. התנאי לשיכון באזורים אלה הוא אי-השתתפות בלחימה והתפרקות מוחלטת מנשק.
  • ברצועת עזה קיים שטח בלתי מיושב, בקצה הדרומי-דרום-מזרחי (מיקום נמל התעופה דהנייה לשעבר), שבו ניתן יהיה לשכן מאות אלפי פלסטינים שירצו בכך. מעבר להיותו בלתי מיושב, מדובר באזור נוח מבחינת אספקת סיוע הומניטרי בינ"ל.
  • מבדיקה של צפיפות האוכלוסייה במחנות פליטים בכל רחבי העולם, עולה כי צפיפות האוכלוסייה יכולה לנוע בין 25-100 אלף נפש לכל קילומטר רבוע. המשמעות היא שניתן לשכן באזור כזה בין 200-800 אלף נפש, הכל בהתאם לתנאים. כלומר, אזור כזה יכול לשכן מאות אלפי אזרחים פלסטינים הרחק מאזור הלחימה.

ההצעה:

על ישראל ליזום הקמתו של אזור בטוח, שאליו יוכלו להתנקז אזרחים פלסטינים בלתי מעורבים. הקמה של אזור כזה, והתנקזות של מספר גדול של אזרחים פלסטינים בו, תקל מאוד על צה"ל את הלחימה מכמה היבטים:

  1. מבחינה צבאית – הדבר יאפשר תמרונים ולחימה משוחררת הרבה יותר מבחינת החשש לפגיעה בבלתי מעורבים. מרגע שישראל מקימה אזור כזה, ואם אכן פלסטינים במספרים גדולים יגיעו לשם, צה"ל יוכל להשלים את משימותיו מהר יותר ועם מספר נפגעים מצומצם יותר לכוחותינו.
  2. מבחינה מדינית והסברתית – הקריאה המרכזית כעת בעולם היא לישראל לשמור על דיני הלחימה ובעיקר על הפרדה בין כוחות חמאס לבין האוכלוסייה האזרחית. יוזמה כזאת, של הקמת עיר אוהלים לטובת האזרחים, עשויה לתרום ללגיטימציה הבינלאומית, להפחית ביקורת על ישראל, ולאפשר לה מרחב תמרון ופעולה ארוכים יותר.
  3. מבחינה משפטית והומניטארית – הקמה של עיר כזאת עשויה לסכל מראש טענות בהמשך בדבר פשעי מלחמה של ישראל.

מבדיקה של צפיפות האוכלוסייה במחנות פליטים בכל רחבי העולם, עולה כי צפיפות האוכלוסייה יכולה לנוע בין 25-100 אלף נפש לכל קילומטר רבוע. המשמעות היא שניתן לשכן באזור כזה בין 200-800 אלף נפש, הכל בהתאם לתנאים. כלומר, אזור כזה יכול לשכן מאות אלפי אזרחים פלסטינים הרחק מאזור הלחימה.

בשלב הראשון יתאפשרו במקום שירותים בסיסיים (לינה, מים, מזון) ובמידת הצורך, ככל שיידרש, יתאפשר טיפול רפואי, מרפאות וכדומה.

יתרונות של הקמת עיר אוהלים לאזרחי עזה באזור נמל התעופה דהנייה לשעבר:

  • מכיוון שהשטח קרוב מאוד לשטח ישראל, ונמצא באזור מבודד ורחוק מאזורי היישוב הפלסטיניים, הוא יאפשר שליטה טובה באופן יחסי לישראל על הכניסה והיציאה למקום. ניתן לבחון אפשרות שהכניסה לאזור המוגן תותנה בבדיקה צה"לית שאף אחד לא נכנס לאזור זה כאשר הוא חמוש.
  • השטח קרוב מאוד ולמעשה צמוד לגבול עם מצרים, כך שגם מהצד המצרי ניתן יהיה להעביר סיוע הומניטרי, מה שיאפשר שיתוף פעולה עם גורמים מתונים בעולם הערבי, סיוע של האו"ם והקהילה הבינלאומית וכן הלאה.
  • עדיף שהטיפול בכל התהליך יהיה בידי האו"ם, מלבד הכניסה למקום והשמירה עליו, שחייבים להיות בידי צה"ל. האזור חייב להיות מאובטח בצורה מרבית כדי שלא תתאפשר כניסה של חמושים למקום ו/או יציאה מהמקום לשם חדירה לישראל או פגיעה בחיילי צה"ל.
  • ניתן ליזום הקמה של עיר דומה במקרה הצורך בצד המצרי של הגבול, לאחר שהמהלך הראשון של ישראל יעלה יפה. במקרה כזה, מספר האזרחים הפלסטינים שיוכלו למצוא מחסה גדל פי שניים.
0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
הצלב האדום חייב לקבל גישה מידית לבני הערובה המוחזקים בידי חמאס
המלחמה בעזה

הצלב האדום חייב לקבל גישה מידית לבני הערובה

ד״ר עדי שורץ
ד״ר עדי שורץ

עיקרי הדברים:

  • חמאס ביצע פשע מלחמה נתעב כאשר לקח בשבי ילדים, נשים וגברים רבים במהלך מתקפת הטרור שלו על ישראל ב-7 באוקטובר 2023. הקהילה הבינלאומית חייבת לדרוש את שחרורם המידי.
  • לכל הפחות, על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, יש לאפשר ל'וועד הבינ"ל של הצלב האדום' (הצלב האדום הבינ"ל) גישה מידית לשבויים כדי לוודא את מצבם. חמאס חייב לספק לישראל מידע מדויק לגבי זהותם של כל האזרחים שהוא מחזיק כבני ערובה. הוא חייב לשחרר במהירות או לסייע בהעברה למדינה ניטרלית את בני הערובה שפצועים קשה או אלה שסובלים ממצבים רפואיים שמחייבים זאת.
  • על הקהילה הבינלאומית כולה, כולל מדינות, ארגונים ומוסדות בינלאומיים, לדרוש מחמאס לעמוד בהתחייבויות ההומניטריות הבסיסיות האלה.

מבוא:

במהלך מתקפת הטרור הברברית של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, נלקחו בשבי אזרחים ישראלים רבים. לפי דיווחים בתקשורת, יותר מ-130 איש, כולל ילדים, נשים וקשישים, אזרחים ישראלים וזרים, נלקחו בכוח מבתיהם תחת איומים בנשק, ומוחזקים כעת בשבי אצל חמאס[1].

לקיחת אזרחים בשבי מנוגדת לעקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, האוסר במפורש ובאופן עקבי על פעולה כזאת ומגדיר אותה פשע מלחמה[2]. בנוסף, המשפט ההומניטרי הבינלאומי גם קובע את הכללים לטיפול בשבויי מלחמה. בהתאם לנורמות בינלאומיות מקובלות, יש לשחרר באופן מידי את בני הערובה האזרחיים. לכל הפחות, יש לנהוג בהם בהתאם לזכויות הניתנות לשבויי מלחמה, כפי שמתואר בקצרה במסמך זה.

זכויותיהם של שבויי מלחמה:

אמנת ז'נבה השלישית קובעת את המסגרת המשפטית להגנה על שבויי מלחמה[3]. כל המדינות בעולם הן צד לאמנה זו, שגם מעניקה מעמד מיוחד לצלב האדום הבינלאומי, ומאצילה לו תפקיד מרכזי בהגנה על כבודם ורווחתם של שבויי המלחמה.

בהתאם לנורמות הבינלאומיות המקובלות, ובכללן אמנות ז'נבה השונות, שבויי מלחמה זכאים לזכויות הבסיסיות והמידיות האלה[4]:

  1. חמאס חייב להודיע לישראל בדבר השבויים שבחזקתו.
  2. עליו לאפשר לצלב האדום הבינלאומי באופן קבוע גישה לשבויים כדי לוודא את תנאי כליאתם ולשמור על הקשר בינם לבין משפחותיהם.
  3. שבויים שהם פצועים קשה או כאלה שסובלים ממצבים רפואיים מסוימים חייבים להיות מוחזרים לארצם או לבית חולים במדינה ניטרלית.

א) אלו שמצבם או פציעתם מחייבים החזרה מידית הם:

  • הפצועים או החולים חסרי המרפא שמצבם הנפשי או הפיזי נפגע קשות.
  • הפצועים או החולים שהחלימו אך שמצבם הנפשי או הפיזי נפגע קשות ובאופן קבוע.
  • הפצועים או החולים שלפי חוות דעת רפואית לא צפויים להחלים בתוך שנה.

ב) אלו שניתן להעביר לבית חולים במדינה ניטרלית הם:

  • הפצועים והחולים שניתן לצפות להחלמתם בתוך שנה, או מוקדם יותר, אם יטופלו במדינה ניטרלית.
  • שבויים שבריאותם הנפשית או הפיזית, לפי חוות דעת רפואית, נמצאת בסכנה חמורה עקב המשך השבי, אך שהעברתם למדינה ניטרלית עשויה להסיר איום זה.
  1. כל צורה של עינויים אסורה. המעשים הבאים נחשבים להפרה חמורה של אמנות ז'נבה: הריגה במכוון, עינויים או יחס לא אנושי, גרימת סבל רב או פגיעה חמורה בגוף או בבריאות באופן מכוון.
  2. שבויי מלחמה זכאים בכל מצב לשמירה על כבודם כבני אדם. נשים זכאיות לטיפול בכבוד הראוי לצורכיהן הספציפיים.
  3. יש להעביר שבויי מלחמה מאזורי הקרבות בהקדם האפשרי.
  4. יש לספק לשבויי מלחמה מזון ומים מספיקים. הם זכאים לטיפול רפואי.
  5. יש לשחרר שבויים ולהחזירם לארצם ללא דיחוי מיד לאחר הפסקת הלחימה הפעילה.

סיכום:

המשפט ההומניטרי הבינלאומי קובע כי חמאס חייב לספק לישראל ללא דיחוי מידע מדויק לגבי מספרם וזהותם של  האזרחים הישראלים המוחזקים על ידו בשבי. יתר על כן, חמאס מחויב לאפשר גישה בלתי מוגבלת לצלב האדום כדי לפגוש את השבויים.

על חמאס לשחרר במהירות את השבויים שפצועים קשה או כאלה שסובלים ממצבים רפואיים שמחייבים זאת, בין היתר קשישים עם מוגבלויות, או לסייע בהעברתם למדינה ניטרלית, כגון מצרים.

על הקהילה הבינלאומית כולה, ובכלל זה מדינות, ארגונים ומוסדות בינלאומיים, לדרוש מחמאס לקיים את התחייבויותיו על פי המשפט הבינלאומי. הצלב האדום הבינלאומי חייב לדרוש גישה מידית לכל אחד ואחד מהחטופים.

 

[1]  ישראל היום. (2023, 7 באוקטובר). לפחות 250 נרצחים ו-1,500 פצועים. https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/14678921

[2] International Convention against the Taking of Hostages, adopted by the UN General Assembly, Res. 34/146, 17 December 1979, Article 1; Statute of the International Criminal Court, adopted by the UN Diplomatic Conference of Plenipotentiaries on the Establishment of an International Criminal Court, Rome, 17 July 1998, UN Doc. A/CONF.183/9, Article 8(2)(a)(viii) and (c)(iii).

[3] Convention (III) relative to the Treatment of Prisoners of War, Geneva, 12 August 1949.

[4] Medecins Sans Frontieres. (2023). Prisoners of War. https://guide-humanitarian-law.org/content/article/3/prisoners-of-war/

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
אוניברסיטת קיימברידג'
המלחמה בעזה

נייטרליות פירושה צידוד בחמאס

דוד מ' וינברג
דוד מ' וינברג

שבועיים לאחר ההרג של 1,400 יהודים ישראלים ביום אחד בידי חמאס, במראות שהזכירו את מעשי הנאצים, זה מה שהיה לראשי אוניברסיטת קיימברידג' לומר: קחו נשימה, אנחנו "תמיד זמינים לספק תמיכה רגשית".

פרופסור כמאל מוניר, סגן נשיא למעורבות וקהילה של המוסד הידוע כמגדלור נערץ ומהולל של יושרה ומעמד אינטלקטואלי – אוניברסיטת קיימברידג'! – כתב לכל האוניברסיטה כי "מחשבותינו עם כל מי שהושפע מהאירועים האחרונים בישראל, בעזה ובמזרח התיכון".

"אנו מבינים שזו תקופה קשה ומלחיצה במיוחד, בייחוד עבור סטודנטים ועמיתים עם קשר לאזור. אם אתם זקוקים לתמיכה או למישהו לדבר איתו, אנו ממליצים מאוד לפנות למנהל או המנהלת הישירים שלכם. מרכז הייעוץ לצוות זמין תמיד לספק תמיכה רגשית…".

אף מילה על הטבח ההמוני של יהודים על ידי קיצונים אסלאמיים פלסטינים. אף הרהור של אי נוחות לגבי הרצח ההמוני. רק "מחשבות" של חיבוק רגשי עבור "כל מי שהושפע" מה"אירועים האחרונים" חסרי השם, אי שם במזרח התיכון.

במעוז החשיבה הגבוהה המפורסם באמריקה, אוניברסיטת הרווארד, פרסמו נשיאת האוניברסיטה קלודין גיי ביחד עם 17 מנהלים בהרווארד, שהם "שבורי לב מהמוות וההרס". אוי ווי. הלב המסכן שלהם ספג כזו מכה! אבל מוות והרס שנעשו על ידי מי? ולמה?

אפילו הניו יורק טיימס (שמילא תפקיד מכוער בהפצת שקרי החמאס על הפיצוץ ליד בית החולים בעזה) מצא את ההצהרה של הרווארד פושרת. רק בעקבות זעם של בוגרי הרווארד פורסמה הצהרה נוספת, כשבסופו של דבר אולצו מנהיגי האוניברסיטה לגנות את "זוועות הטרור שביצע חמאס".

ואפילו אז, פרופ' גיי הרגישה מחויבת, ללא ספק בשל האינטלקט העליון שלה, להוסיף כי "חוסר אנושיות כזה הוא מתועב, תהיינה אשר תהיינה השקפותיו האישיות של האדם על מקורות הסכסוך ארוך השנים באזור". מדוע להוסיף את הסעיף האחרון הזה? משום שפרופ' גיי לא הייתה רוצה שמישהו יחשוב, חלילה, שהיא מטילה אחריות כלשהי למאה שנות סכסוך דמים נגד ישראל על הפלסטינים הקדושים שלה.

ענקי הרוח של הרווארד, אותה מעצמה אקדמית הניזונה ממיליארדי דולרים של פילנתרופיה יהודית, לא טרחו להקדיש הרהור נוסף למשמעות שיש למעשי הטבח של חמאס שבתמיכת איראן על החברה והציביליזציה המערבית, לא כל שכן לפרסם מילות תמיכה נוספות לטובת – הס מלהזכיר! – מדינת ישראל.

גם אוניברסיטת מק'גיל שבמונטריאל פרסמה תגובה ראשונה רופסת, שמוצאת מפלט בהבל תרפויטי. "החדשות של אתמול על עימות אלים בישראל ובעזה גרמו לרבים מאיתנו להרגיש מזועזעים. אנו דואגים מאוד לרווחתכם ומכירים בכך שהתקופה הסוערת שבה אנו חיים יכולה לפעמים להביא לתחושה מציפה. הינה משאבים הזמינים עבורכם לתמיכה".

אני כל כך מצטער שהפרופסורים והסטודנטים של מק'גיל חוו זעזוע! אולי אפשר לעורר אותם גם לתמוך בישראל, או אפילו לגנות את הפלסטינים – כן, לנקוב בשמם של הפלסטינים! – שערפו ראשים של תינוקות לעיני אמותיהם, לפני שגררו אותן לעבדות בעזה ומאז מחזיקים אותן ללא בדל מידע?

אבל לא, כל האקדמאים האלה שקועים עמוק מדי באידאולוגיות רעילות, כמו תורת גזע ביקורתית ופרדיגמות "ווק" על מדכאים ומדוכאים, מכדי להתקומם במו פיהם נגד הרוע של חמאס. זמן ארוך הם כבר מנרמלים גישות אנטי-ישראליות, המציגות שוויון מוסרי בין אלה ששוחטים בעליזות יהודים לבין אותם יהודים רעים שמעיזים להשיב מלחמה.

רגשותיהם הניטרליים והאנושיים-כל-כך לגבי לבבות שבורים, תחושות קשות, אהדה ל"כל הקורבנות" של הסכסוך, ועוד כהנה וכהנה להג רגשני, גם לנוכח יהודים ישראלים הנשחטים על ידי ברברים חסרי לב (המון אסלאמיסטי שבשלב הבא ירדוף אותם במערב) – אינם אלא כיסוי לכשל מוסרי עמוק, וקריסה גדולה של עמוד השדרה והעיקרון המערבי.

פרופ' גיל טרוי כינה זאת "שתיקת הכבשים של הנהנים מקביעות". זו האשמה רכה מדי. זה יותר כמו "הצעקה האנטישמית של האינטלקטואלים".

המוחות הנעלים הללו לעולם לא יוכלו להזדהות עם ישראלים, תהיינה אשר תהיינה הזוועות שתעבורנה על הישראלים. בסופו של דבר, היהודים/ישראלים הביאו זאת על עצמם ב"כיבוש" המולדת העתיקה שלהם, אשר על פי האקדמאים חסרי היושרה היא ארץ פלסטינית ילידית. וממילא היהודים הארורים האלה צברו כוח רב מדי.

במצבים אחרים של עימותים לאומיים או עולמיים שקרו לאחרונה, כמו למשל הפלישה הרוסית לאוקראינה, או ההפגנות של תנועת Black Lives Matter בעקבות רצח ג'ורג' פלויד, או ההחלטה של בית המשפט העליון האמריקני נגד חופש הפלה – לא היססו כל אותם אקדמאים לפרסם הצהרות תמיכה וגינוי רועמות. לא הייתה להם שום התלבטות אם להשמיע קול נחוש. הם מיהרו לנפנף בעמדת הפוליטיקלי-קורקט שלהם למען "אמת וצדק". הם עיטרו את האולמות והמשרדים המכובדים של האוניברסיטאות בצבעי דגל אוקראינה ובלוגו של תנועת BLM. הם יצאו בקול גדול נגד הנחשלות האפלה של שופטים שמרנים.

אף אחד מהאקדמאים הללו לא תפס מחסה מאחורי סיסמאות נבובות כמו "דאגה מכל הלב".

ההתרפסות המאכזבת והמקוממת של האינטלקטואלים בפני חמאס באה לידי ביטוי גם בדיפלומטיה. במשך עשרות שנים הגיבו מנהיגי האו"ם והאיחוד האירופי לכל התלקחות פלסטינית-ישראלית בהצהרה חלולה קבועה של גינוי "מעגל האלימות המתמשך". כאילו שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, עסוקים להנאתם ברציחות אדישות לסבל, ושבויים בשנאה יוקדת הדדית; כאילו "שני הצדדים", אבוי, "סופגים קורבנות" ואחראים במידה שווה ל"מעגל האלימות".

מה שחסר בתגובות שהובאו כאן, וגם בדיווח השטחי הקבוע בתקשורת הבינלאומית, הוא התייחסות כלשהי להשלכות הפוליטיות והמוסריות של הטרור הפלסטיני. לאף אחד אין אומץ לדבר על התרבות הפוליטית של הפלסטינים, המפארת את המוות ובוחרת שוב ושוב באלימות על פני משא ומתן.

מעטים מוכנים להכיר בהבחנה בין טרוריסטים פלסטינים רוצחי ילדים לבין חיילים ישראלים המבצעים פעולות נגד הטרור שמחייבות לעצור או לחסל חמושים פלסטינים, ופוגעות מדי פעם גם בחפים מפשע.

למעטים יש נכונות להכיר בכך שהחברה הפלסטינית חוגגת את החטיפה והרצח ההמוני של גברים, נשים וילדים ישראלים, בעוד שצה"ל עושה את המקסימום כדי למנוע קורבנות אזרחיים.

במקום זאת, יותר מדי דיפלומטים מערביים שצריכים היו לדעת טוב יותר, ועיתונאים מערביים שמעמידים פנים שאינם יודעים טוב יותר, מנפנפים בסימטריה בצורה שערורייתית, ובכך מציגים לציבור תמונת מצב מעוותת להחריד של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. כך נשמר הסיפור באזור נוחות מסודר, ולכאורה לא שיפוטי. רק שבפועל הוא מאוד מאוד שיפוטי: נגד ישראל.

מסתבר שיש צורך לומר מחדש את המובן מאליו: אין שוויון מוסרי בין ישראלים לפלסטינים במאבק הנוכחי. יש לומר בצורה ברורה, בייחוד לאחר מעשי הטבח האחרונים של חמאס: נייטרליות כמוה כנקיטת צד.

ההסתייגות מלגנות את חמאס ולפעול בנחישות נגד המפלצת השולטת בו, איראן, פירושה לחבור נגד ישראל. היסוס מלהביע תמיכה מפורשת בישראל בעת הזו, ובכלל זה לתת גיבוי חד-משמעי לישראל בחודשים הרבים והקשים שנכונו לה עד לריסוק חמאס – כמוהו כצידוד באויב.

עבור החברה הישראלית, אמות המידה המוסריות ברורות. ישראלים מעריכים חיים, לא מוות. ישראל שואפת לשלום עם כל שכנותיה הערביות. ישראל רוצה בפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, לא בהשמדתם.

לפי הספירה שלי, במהלך עשרים השנים האחרונות הניחה ישראל על השולחן הדיפלומטי שמונה הצעות פשרה מרחיקות לכת לשלום, וכולן נדחו בידי הפלסטינים. ישראל גם הזרימה במשך עשרות שנים לפלסטינים בעזה עשרות אלפי טונות של דלק, וכן חשמל, מים ומזון, והתירה לעשרות אלפי עזתים לעבוד בישראל. והתגובה הפלסטינית? שחיטה.

הסרבנות של ההנהגה הפלסטינית ברורה, ונחשפת שוב ושוב על ידי מעשי טרור מזוויעים, האדרת טרוריסטים מצד ההנהגה הפלסטינית, ותמיכה כספית של הרשות הפלסטינית בטרור, כולל מצד רודן הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ודחייה חוזרת ונשנית של כל הצעות הפשרה לשלום.

זה הזמן של ידידי ישראל ברחבי העולם להשמיע קול רם וברור של תמיכה בישראל, להפגין עמוד שדרה מוסרי, ולדבר במפורש על טוב ורע. לא להסתפק בביטוי שטחי של רגש משתפך. להבין את האתגרים האסטרטגיים הגדולים שניצבים בפני ישראל והעולם הדמוקרטי כולו לאור ההתקפה האסלאמיסטית הרצחנית נגד העם היהודי.

זו העת של כל אותם חברי קונגרס וחברי פרלמנט מהעולם שביקרו בישראל, ושל כל אותם אקדמאים ואומנים שעובדים עם עמיתים ישראלים, להתגייס לצידה של ישראל.

ובהמשך ישיר לכך, נפלא לראות את היוזמה של קבוצה דו-מפלגתית של 69 סנאטורים ונציגים אמריקנים לשעבר שהקימו את "חברי קונגרס לשעבר למען ישראל", במטרה לבנות ולבסס תמיכה בישראל במהלך המערכה הארוכה הצפויה מול חמאס. פרויקטים כאלה של תמיכה איתנה בישראל ראוי לשכפל למדינות אחיות דמוקרטיות נוספות.

פורסם באתר מידה 07.11.2023. מאמר המקור הופיע באנגלית ב-ג’רוזלם פוסט 20.10.2023 וב-ישראל היום  22.10.2023.

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
"מלחמת השמדה" כי אין ברירה אחרת : חייבים למוטט את החמאס
המלחמה בעזה

למוטט את החמאס כי אין ברירה אחרת

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

"מלחמת השמדה" – כך כינה ג'יימס מאטיס, ששימש מזכיר ההגנה האמריקני בממשל טראמפ, את הלחימה נגד דאעש במוסול שבעיראק. בשנים 2017-2016 היתה הלחימה באזור זה הקשה ביותר שהתנהלה בשטח בנוי מאז מלחמת העולם השנייה. ההרס שנגרם למוסול היה דומה בעוצמתו לזה שבעלות הברית גרמו לדרזדן בפברואר 1945.

בתום הלחימה במוסול העריך האו"ם כי יותר מ-80% משטחה של העיר השנייה בגודלה בעיראק אינם ראויים למגורי אדם. חוויה דומה עברה העיר רקה שבסוריה, מעוז נוסף של דאעש שהותקף על ידי הצבא האמריקני. גם היא סיימה את הלחימה כשעליה החותם "לא ראויה למגורי אדם". זו המשמעות המעשית שצריכה להיות לקביעה הצודקת: חמאס הוא דאעש.

הגיע הזמן להיפרד מהאגדה

ב־7 באוקטובר הותקפה מדינת ניצולי השואה על ידי הנאצים החדשים. תוכניתם השטנית ואכזריותם נחשפו לעיני העולם כולו. במלחמה הזו שנכפתה עליה – אין לישראל ברירה. עליה לנהוג כפי שבעלות הברית נהגו במלחמתם נגד הנאצים.

הגיע הזמן להיפרד מהאגדה שלפיה "האוכלוסייה בעזה היא קורבן של חמאס, שכפה את עצמו עליה". נכון, לא כל האוכלוסייה תומכת בחמאס. יש בה לא מעטים שמתנגדים לדרכו, אך היקף התמיכה בו שומט את הבסיס לטענה כי "חמאס אינו מייצג את הפלשתינים".

בבחירות ב־2006 זכה חמאס במספר הקולות הגדול ביותר. שיעור התמיכה בו היה עצום (%43) ותורגם ליותר ממחצית המושבים במועצה המחוקקת. החשש מפני תוצאות דומות הוא שגרם לדחיית הבחירות מאז.

סקרי דעת קהל לאורך השנים שחלפו הצביעו על הפופולריות שלו בציבור בכלל, ובקרב תושבי עזה במיוחד. חמאס מייצג באופן עמוק את האתוס הפלשתיני, השולל את קיומה של מדינה יהודית ריבונית במרחב שבין הים לנהר. הכוח הצבאי שלו אמנם מונה "רק" עשרות אלפים, אך הוא נהנה מתמיכה רחבה של האוכלוסייה, בדומה ל"צבא העם". 

הדברים נאמרים כדי לאזן את הציפיות מישראל הן בסוגיה ההומניטרית והן בנוגע לעוצמת הלחימה. זאת במיוחד נוכח הניצול הציני שראינו מצד חמאס של הרגישויות והמגבלות בתחומים אלה.

לא זו אלא אף זו: מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית, שהוגדרו כאחת ממטרותיה של המלחמה בעזה, מחייבים לא רק להקריס את מנגנוני הפיקוד והשליטה של חמאס, אלא גם לפגוע אנושות בסדר הכוחות שלו, במנהיגים, במפקדים ובמערכי השדה. אלה מחופרים היטב בעומק השטח, מסתתרים מאחורי גבה של האוכלוסייה או במוסדות הנתפסים כחסינים מפני פגיעה ישראלית.

לאחר הזוועות שראינו דבר אינו צריך להפתיע באשר לנכלוליותם. יש להניח כי הם מלכדו כל מה שאפשר למלכד. במציאות זו אתגרי הלחימה רבים ומורכבים.

על הרקע הזה מצופה כי רשויות המדינה, מוסדותיה ואזרחיה יעניקו גיבוי לדרג הצבאי בהפחתת משקלם של אילוצים מכבידים. חשוב שיובהר, כי בברירה בין הקפדה על הוראות הדין הבינלאומי לבין צמצום הסיכונים לכוחותינו – אין דילמה.

כשצורכי עזה לא יהיו מעניינה של ישראל

הנסיבות שבהן ישראל נכנסה למלחמה בעזה פוטרות אותה מהעיסוק בשאלה המעיקה מה יהיה בעזה ביום שאחרי המלחמה. הסיבה לכך פשוטה: אין לישראל ברירה אחרת. היא חייבת להגיב בעוצמה אדירת ממדים, יהיו תוצאותיה אשר יהיו.

כל תגובה אחרת תהיה עלולה להותיר אותה תחת איום קיומי. כל מצב אחר הוא פחות חמור ממנו. השאלה מה יהיה אחרי המלחמה צריכה לעניין אותנו פחות מהשאלה מה לא יהיה: לא יהיה שלטון חמאס, לא יהיו יכולות צבאיות וטרוריסטיות שיאיימו על מדינת ישראל, הצרכים ההומניטריים של עזה לא יהיו עניינה של מדינת ישראל.

המאמצים שהקדישו מפלצות חמאס בצילום, בתיעוד ובהפצה של זוועותיהם יכולים ללמד על אחת ממטרותיה של ההתקפה נגד ישראל: שבירת הרוח.

אכן, הם ביקשו לרצוח יהודים לשם רצח, לחטוף כדי להשתמש בחטופים כמגן אנושי וכקלפי מיקוח, לבצע התקפה מורכבת כדי להקרין עוצמה ולהותיר חותם היסטורי, להשפיל, לתעד, להפיץ – כדי להכות את החברה הישראלית בהלם ובפחד, לזרוע אימה ומורך בליבם של אזרחי ישראל.

צפייה בסרטוני חמאס או הפצתם עלולה לשרת את מטרתם. התייצבותה המלוכדת של החברה בישראל מול האיום המפלצתי הזה וחיזוק רוח העם יכשילו את מאמציהם ויאפשרו לנו להכחיד את כוחות הרשע.

 
0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
את החשבון יש להגיש לטהרן
איראןהמלחמה בעזה

את החשבון יש להגיש לטהרן

ד"ר יצחק קליין
ד"ר יצחק קליין

את החשבון על הטבח בשבת-שמחת תורה יש להגיש לטהרן.  המשטר האירני אחראי להקמת מערכות טרור על גבולותינו והפעלתם.  בכירים אירניים סייעו לחמאס לתכנן את מתקפת הדמים על ישראל.   ההרתעה והמוניטין של ישראל תיפגע קשות אם נאפשר למשטר האירני לפגוע בנו באמצעות גרורותיו ולהישאר בעצמו חסין מפני פגיעות.

אך הדרך לטהרן אינה ישירה או פשוטה.  היא צריכה להתקדם על חרבות שתי הגרורות האירניות, חמאס וחיזבאללה – ועל חורבות הקונספציה האסטרטגית הישראלית הכושלת שאפשרה את הטבח שפתח מלחמה זאת.

תחילת הקונצפציה הזאת היא במחשבה שישראל מסוגלת להתמודד עם ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס בזול.  כשהם מרימים ראש, אפשר להכות בהם, להרתיע אותם ולרכוש תקופה ארוכה של שקט.  תפיסה זאת הייתה מושתתת על הערכה שגויה של המניעים של אויבינו:  הם תוקפים אותנו מתוך עצבים, או בגלל שהם רוצים עוד זכויות דייג או גז, ואפשר לנהל איתם עסקים באמצעות מקלות צבאיים וגזרים מזדמנים.

מולנו עומדים אויבינו חכמים ונחושים הרבה יותר מאשר הנחנו.  במשך עשרות שנים הם פועלים, יחד עם הפטרונים שלהם באירן, עם יעד אסטרטגי ארוך-טווח:  בנייה הדרגתית של כוחותיהם במטרה להשיג עליונות מוראלית וצבאית עלינו – ולהכריע אותנו.  לעומתם ישראל בחרה תמיד בדרך הקלה שהייתה נראית זולה:  להרביץ קצת, לשלם קצת, אך לא להיכנס לעובי הקורה ולעקר איומים אלה מהשורש, דבר הכרוך במאמץ הולך וגובר ומחיר דמים הולך ומאמיר.

באחד הסבבים הקודמים מול עזה, אמרו לנו שכיבוש הרצועה מחדש עלול לעלות ב-500 הרוגים.  500 הרוגים!  מי ירצה לשלם מחיר כזה רק כדי למחוק את החמאס?  אז נרתענו ועברנו הלאה.  האם חסכנו בכך את ההרוגים?  התשובה ברורה.

משך שני עשורים ויותר ישראל התנהגה כאדם המוצא נחש צפע איתו במיטה ומדמה לעצמו שהוא יכול לנהל איתו משא ומתן.

לכן קודם כל, ישראל צריכה להחליף דיסקט אסטרטגי:  הבא להרגך – השכם והורגו.  נכון, המערכה נגד חמאס תגבה אבידות קשות, בנוסף לאבידות שכבר ספגנו.  נכון, מערכה נגד החיזבאללה תגבה אף היא אבידות ותגרום נזק רב.  אך היא תגרום הרבה פחות אבידות והרבה פחות נזק אם ישראל תיזום אותה בהקדם, בזמן ובתנאים שלה.  התובנה העולה מהאירועים הקשים שפתחו מלחמה היא שאין תוחלת מהניסיון להתחמק ממלחמת כלייה נגד אויב אידיאולוגי, אם הדבר רק אפשרי.  כל דחייה רק מגבירה את המחיר שנצטרך לשלם בסוף.

בעת כתיבת שורות אלו האיום של חיזבאללה על העורף הישראלי הוא הגורם העיקרי המרתיע את ישראל מלעשות באירן את השפטים המגיעים לה.  את מכשול זה יש לסלק מהדרך לטהרן בהקדם האפשרי.  עלינו להסתכל למציאות בעיניים ולהבין כי המחיר היום יהיה כבד, אך קל יותר מהמחיר בעוד שנה או בעוד שנתיים.

 

מול אירן החישוב הוא שונה.  ישראל ואירן רחוקים זה מזה.  המלחמה שלנו נגד אירן לא תסתיים בתמונות הדומות לכיבוש ברלין על ידי הצבא האדום בסוף מלחמת העולם השנייה, עם הטנקים של חטיבה 7 מתקדמים על הריסות טהרן.

עם זאת אפשר להפליג באירן מכות המערערות את יציבות השלטון שם, על תשתיות צבאיות ואזרחיות ובעיקר על ההנהגה המדינית והצבאית.  אם נשחרר את עצמנו מהכבלים שחמאס וחיזבאללה מטילים עלינו כעת, יכולתה של אירן לפגוע בנו בעתיד תיפגע קשות.  בו בזמן נרכוש את החופש להגיש את החשבון שלנו למשטר האייטולות בריבית דריבית.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 19.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
מכת מוות לחמאס
המלחמה בעזה

מכת מוות לחמאס

רות פינס פלדמן
רות פינס פלדמן

האסון הנורא שפקד את ישראל ממחיש את הדנ"א הרצחני של חמאס, הדוגל בטיהור אתני של היהודים מאדמתם, כפי ששואת יהודי אירופה נבעה מהמדיניות הנאצית לטיהור אירופה מיהודיה.

 

המראות מזכירים את עדויות הטבח שנעשה ביהודי חברון ב־1929. עלינו להבטיח שבניגוד לתוצאות הטבח ההוא, שהביא לחיסול היישוב היהודי בחברון עד לאחר מלחמת ששת הימים, ישראל תמצא את הדרך לחזק ולהעמיק את הנוכחות ואת ההתיישבות היהודיות באזור העוטף ולהבטיח את ביטחון התושבים שם בכל דרך שתידרש.

החזרת התושבים ליישובים אלה תהווה סמל לאיתנות הישראלית. אין לשלול הקמת רצועת ביטחון של יישובים יהודיים בסמוך לגבול מצידו העזתי, וכך לדחוף את רצועת הביטחון ואת ההיערכות הצבאית שתידרש לשמירה עליה לתוך הרצועה.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הדהד בנאומו את המסר שחובה שיתקבע בימים אלו בכל העולם – בחמאס יש לטפל בעוצמה שבה טופל דאעש! בניגוד לדאעש, עד 7 באוקטובר לחמאס היתה לגיטימציה בינלאומית מסוימת עם זרוע מדינית האחראית על שלום אזרחיה, וטריטוריה לשלוט בה. לא עוד.

יש למוטט את חמאס ולהפוך את המבצר החמאסי בעזה לעיי חורבות, שיהפכו את החיים ברצועה תחת שלטון חמאס לבלתי נסבלים, כך שלתומכי חמאס ברצועה לא תהיה ברירה אלא להימלט ממנה, דרך הים או הגבול המצרי. המלחמה בדרום חייבת להסתיים בהכרעה ברורה של חמאס.

האירועים הקשים בדרום הם תרחיש האימים שלקראתו התכוננה ישראל בצפון. חיזבאללה, שכעת נושא עיניו דרומה ולומד מהמתרחש, חייב להיות מורתע מתגובת ישראל בעזה, טקטית ואסטרטגית. עלינו להבטיח כי המסקנות שיסיק חיזבאללה יהיו רצויות.

מצרים וסוריה למדו רבות ממלחמת ששת הימים וממלחמת ההתשה – והן שהיוו את הבסיס לתפיסת הביטחון המצרית ערב יום כיפור. מצרים פנתה למלחמת יום כיפור עם הבנה כי הצליחה בצורה יחסית במלחמת ההתשה, בוודאי בהשוואה למלחמת ששת הימים, ויישמה במלחמת יום כיפור הרבה מטקטיקות הלוחמה ששימשו אותה במלחמת ההתשה.

אסור שהמלחמה הנוכחית תהיה המודל שלפיו חיזבאללה יתכנן את כיבוש צפון הגליל עד לקו צפת־נהריה. עלינו להבטיח שתגובת ישראל בעזה תבהיר לחיזבאללה שתסריט כיבוש צפון הגליל אינו אפשרי ואינו כדאי, אלא שהוא יחזק את ישראל ויביא לחיסול נוכחות חיזבאללה בלבנון. זוהי השעה שבה עלינו לחזק את דימוי צה"ל מול אויבינו, ולהראות כי מי שיעז לחשוב שביכולתו לבצע מתקפה על ישראל – סופו לחדול מלהתקיים. לכן, על מדינת ישראל להבטיח למען הדורות הבאים כי רצועת עזה נקייה מחמאס ומתומכיו. וזו תהיה התוצאה הסופית של המלחמה.

ארה"ב מבינה את הסכנות הטמונות באי־הנחתת מכת מוות לחמאס. המצב בעולם העכשווי הרב־מעצמתי הוא חמור ממה שהיה במלחמת יום כיפור. זוהי קריאת תיגר על ההגמוניה האמריקנית במזרח התיכון כולו, ולא רק הזדמנות לקחת מבריה"מ את הבכורה ואת המושכות בתהליכים אזוריים בעולם הדו־מעצמתי שהיה אז ב־1973. ארה"ב תרוויח רק במקרה של ניצחון ישראלי מוחלט בזירה.

ארה"ב מעבירה מסר תקיף לאיראן ושלוחותיה עם שליחת הסיוע הצבאי לישראל. זהו אקט הרתעתי והצהרתי – כל מי שמאיים על ישראל מאיים גם על ארה"ב.

המאבק הבין־מעצמתי בין ארה"ב לבין הציר הרדיקלי המתחרה, שבו שותפה גם איראן, מקבל לראשונה משמעות מוחשית. על מדינות הציר, שמרכזו תמיכה בארה"ב, לגלות תמיכה בלתי מתפשרת בישראל, כולל מצד המדינות הערביות הידידותיות לישראל. זוהי גם שעת מבחן לארה"ב, כמעצמת־על השואפת לבסס את כוחה ואת השפעתה במזרח התיכון.

פורסם במקור ראשון בתאריך 05.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
"חרבות ברזל": תמיכת הקהילה הבין לאומית
המלחמה בעזה

"חרבות ברזל": תמיכת הקהילה הבין לאומית

יוסף רוזן
יוסף רוזן

"חרבות ברזל": תמיכת הקהילה הבין לאומית

עיקרים

התמיכה הבינלאומית בישראל הינה חריגה בהיקפה ובעוצמתה, בדגש על ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת והודו. אך ככל שתוצאות מתקפת-הנגד של מדינת ישראל יצופו, יתגבר הלחץ במערב בהקשר המצב ההומניטרי בעזה.

רוסיה וסין חושפות את טבען האנטישמי בהודעות חמורות נגד מדינת ישראל, ובתוך כך גם נגד ארה"ב. מכונות התעמולה של רוסיה וסין פועלות ללא הפסקה כדי לתמוך בחמאס, בניסיון להשפיע על דעת הקהל העולמית ולמנוע ממדינת ישראל לפעול בעזה.

במדינות רבות במרחב האינדו-פסיפיק והדרום הגלובלי, לא קיימת הבחנה בין ארגון הטרור חמאס לבין כלל הפלסטינים ומתייחסות לאירועים בישראל ובעזה כסבב אלימות נוסף בין הצדדים, תוך יצירת סימטריה וקריאה לקדם את פתרון "שתי מדינות לשני עמים". למעשה, הודו הינה המדינה היחידה בדרום הגלובלי שניצבת באופן ברור לצד מדינת ישראל.

יפן וקוריאה משתייכות למחנה המערבי, אולם הסיקור והבעות התמיכה בישראל רפות ולא תואמות את הידידות הגדולה בין מדינות אלה למדינת ישראל.

המלצות מרכזיות

לאמץ כלי דיפלומטיה ציבורית שנמצאים בשימוש באוקראינה, בדגש על פעילות ענפה ברשתות החברתיות, הפצה של עדויות ויזואליות כדי ליצור זעזוע כפי שנעשה בעקבות הטבח בבוצ'ה.

קידום נרטיב שמלחמת ישראל בחמאס הינה חלק ממלחמה רחבה, גלובלית של האור מול החושך, ובדומה לאוקראינה להצביע על כך שמדינת ישראל נלחמת למען העולם החופשי מול איום גלובלי – מדינת ישראל היא המגן מול האסלאם הרדיקלי הג'האדיסטי.

לבצע חשיבה מחדש בנוגע למדיניות ישראל מול רוסיה וסין נוכח גילויי האנטישמיות הבוטים מצדן. רוסיה כבר אינה יכולה למלא תפקיד אחראי בזירה הצפונית ויש לסגת מהתמיכה הישראלית בנרטיב הרוסי שנוגע למלחמת העולם השנייה.

לרכז מאמצים תקשורתיים והסברתיים מול יפן וקוריאה המשתייכות למחנה המערבי אך עדיין נוקטות במדיניות הססנית ומאוזנת. יש לפעול מול התקשורת במדינות אלה, מול מכוני מחקר, אקדמיה וכו'.

שעות אחרי ההתקפות הרצחניות של חמאס כנגד אזרחי ישראל בעוטף עזה, התחילו לזרום תגובות בינ"ל של מנהיגים, שרים ומעצבי דעת קהל. מרבית התגובות גינו את החמאס, הביעו צער על הפגיעה בחיי אדם ותמכו בזכות מדינת ישראל להגן על עצמה. מבנים מפורסמים ברחבי העולם נצבעו בכחול-לבן. נשיא ארה"ב פרסם מספר הודעות תמיכה והצהרות חד משמעיות בממדים היסטוריים, כאשר לא רק עמד על זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה אלא גם גיבה זאת בנוכחות צבאית באזור והזהיר גורמים עוינים אחרים מניצול הפעילות בעזה נגד ישראל.

נשיא אוקראינה, Zelensky, ששקוע במלחמה קשה מאז פברואר 2022 מול רוסיה, פרסם מספר הודעות תמיכה, קרא למנהיגי מדינות להגיע לישראל ולתמוך בשטח, והצהיר כי מתכוון לבקר בישראל בקרוב.

נשיאת הנציבות האירופית, Ursula von der Leyen אמרה כי המתקפות הן התגלמות הרשע והכרזת מלחמה, הוסיפה כי כל אירופה עומדת מאחורי ישראל – עם זאת, האיחוד האירופי לא הצליח להעביר החלטה להפסקת כספי הסיוע לפלסטינים בגלל התנגדות מצד ספרד, אירלנד, לוקסמבורג ודנמרק. בהנחייתה, הנציבות האירופית גם קיימה דקת דומייה לזכר הנרצחים בישראל.

ראש ממשלת בריטניה, Rishi Sunak, היה ברור במיוחד בגינוי הנחרץ של חמאס, זכות ישראל להגן על עצמה ואף ביקר בבית כנסת בלונדון כדי להביע סולידריות. שר החוץ הבריטי, James Cleverly ביקר בישראל בהפגנת תמיכה אדירה. במהלך ביקורו נשמעה אזעקת צבע אדום והוא נכנס למרחב מוגן.

יחד עם בריטניה, גם גרמניה הביעה את התמיכה החזקה ביותר מבין מדינות אירופה, כולל השהייה זמנית של הסיוע לפלסטינים, וצעדים נגד התארגנויות של תומכי חמאס בגרמניה, כך גם בצרפת שאסרה על כל הבעת תמיכה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי. מנהיגי איטליה, צרפת ובכירי מדינות נוספות באירופה הצטרפו לתמיכה הגורפת של המערב בישראל.

התמיכה הבינ"ל הרחבה לצד המעטפת הביטחונית של ארה"ב מדגישה כי המלחמה הנוכחית בחמאס אינה מקומית אלא גלובלית, עם עיניים שנשואות גם לחזבאללה, איראן, ובמידה מסוימת גם לרוסיה וסין. היבט נוסף שהופך את המלחמה הזו לבינלאומית הוא הפגיעה באזרחים בעלי אזרחות זרה, כולל ישראלים בעלי אזרחות כפולה, בהם אזרחי ארה"ב, בריטניה, איטליה, תאילנד, נפאל, אוקראינה, הפיליפינים, טנזניה, גרמניה, צרפת, פרו, קולומביה, ברזיל, ארגנטינה, סין, רוסיה, אוסטריה, פנמה, פראגוואי, מקסיקו וקנדה.

לצד זאת, היו גורמים בינ"ל שחזרו על הודעות "מאוזנות" אשר מוכרות מסבבים קודמים בין ישראל לבין חמאס והג'האד האסלאמי בעזה, המדגישות את הצער על פגיעה בחפים ומשפע וניסיון לייצר סימטריה בין הצדדים, מבלי להפנים כי המציאות השתנתה ולא מדובר בסבב נוסף אלא מלחמה. למשל, קנדה שהייתה המדינה המערבית האחרונה לפרסם הודעת תמיכה בישראל ועשתה זאת באמצעות שרת החוץ. ראש ממשלת קנדה, Trudeau, התייחס לחמאס רק כעבור שלושה ימים מתחילת המתקפות, כאשר השתתף בהפגנת תמיכה בישראל ואמר כי הוא מתנגד להפגנות התמיכה בחמאס שהתקיימו בקנדה וכי מדובר בטרוריסטים. עם זאת, קנדה לא הצטרפה להצהרה המשותפת של ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה.

ככל שהזמן עובר והזוועות שחמאס ביצע ממשיכות להיחשף, כך מתחדד הפער התהומי בין מדינות התומכות בישראל ובראשן ארה"ב, לבין המדינות שנותרו "מאוזנות" ואף תומכות ללא הסתייגות בחמאס מתוך תפיסה רחבה יותר של עמידה לצד הפלסטינים. בראשן רוסיה, שניצלה את המלחמה באופן ציני בכדי לתקוף את ארה"ב, בטענה כי המחזות שרואים היום הם תוצאה של הכשלון האמריקני לקדם הסדר מדיני והתעלמות מהשאיפות הפלסטיניות. בהודעה של הנשיא פוטין לא היה אזכור לחמאס אלא מסגור האירוע כחלק מהקונפליקט הישראלי-פלסטיני ואף השווה בין המצור הישראלי על עזה לבין המצור של גרמניה הנאצית על לנינגרד. מעבר לכך, רוסיה פועלת מול מדינות נוספות לקידום נרטיב זה כדי לערער את הלגיטימציה של מדינת ישראל לתגובה, בין היתר באמצעות קריאה להפסקת אש מידית ומנסה באמצעות תכנים אנטישמיים וידיעות כוזבות גם לגרום לפניקה ולייצר תחושה של "בגידת המערב" באוקראינה. לצד רוסיה, גם מדינות ערביות הדגישו את הנרטיב הפלסטיני וטורקיה הוסיפה על כך והגדירה את התגובה הישראלית כטבח בפלסטינים. 

גם באמריקה הלטינית הגיבו לאירועים. נשיא ברזיל, Lola, קרא לאפשר סיוע הומניטרי כדי להגן על אזרחים ישראלים ופלסטינים וביקש לסיים את טירוף המלחמה. לברזיל אזרח פצוע וכנראה שלושה חטופים בידי חמאס. בארגנטינה קיימו הפגנות תמיכה חמות בישראל. שבעה אזרחי ארגנטינה נהרגו במתקפות וגורלם של חמישה עשר נוספים עדיין לא ידוע.

ומה באשר למרחב האינדו-פסיפיק?

ראש ממשלת הודו, Narendra Modi, פרסם את הזעזוע העמוק שחש עם היוודע המתקפות הרצחניות של חמאס, הביע סולידריות עם מדינת ישראל ובהמשך חזר על תמיכתו. גם הודים רבים, הינדים בעיקר, ממשיכים לשטוף את הרשתות החברתיות בהודעות תמיכה. הודו שבעצמה סובלת מרדיקליזציה אסלאמית בשטחה, אירועי אלימות וטרור, ניצבת לצד ישראל באופן מלא, כולל הודים שבקשו להתנדב להילחם כתף אל כתף ומעצרים שביצעו הרשויות בהודו נגד סטודנטים שהביעו תמיכה בחמאס. אף היה אירוע מרגש בקנדה בו סטודנטים הודים חברו לסטודנטים ישראלים ויחד קיימו מפגן תמיכה בישראל. 

בניגוד לתמיכה הגורפת של הודו בישראל, סין פרסמה הודעה לקונית אשר מתייחסת לפתרון שתי המדינות ולכך שסין שומרת על יחסים טובים עם ישראל ועם הפלסטינים, ללא אזכור חמאס בהודעת משרד החוץ הסיני. לאחר מכן, סין הגדילה לעשות ופרסמה תכנים אנטישמיים חמורים. בשנה האחרונה סין מנסה לקדם נרטיב שהינה מעצמה גלובלית אחראית שדוחפת לשלום, למשל באמצעות הצגת מפת דרכים לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התיווך בין איראן לבין ערב הסעודית, וההצעה להשכין שלום בין רוסיה לבין אוקראינה. עם זאת, סין מוכיחה שוב כי אלה דיבורים ריקים מתוכן ואפס מעשים. לעומת זאת, טאיוואן הביעה סולידריות עם ישראל וגינתה את מתקפת הטרור.

מדינות מרכזיות נוספות שהתייחסו למתקפות הן יפן, אוסטרליה ודרום קוריאה. ראש ממשלת יפן היה בין המנהיגים הראשונים לגנות את מתקפת הטרור על ישראל, באופן שחרג מהתגובות המאוזנות בעבר. עם זאת, למרות הפרואקטיביות שבה ממשלת יפן דוגלת, מאז הודעת הגינוי כמעט ולא נשמעת התייחסות מיפן, כנראה בניסיון לחזור לעמדה מאוזנת למרות מדיניותה הפרו-אקטיבית. יצוין כי יפן הינה התורמת ה-3 בגודלה לפלסטינים אחרי ארה"ב והאיחוד האירופי, כולל סיוע לעזה. ממשלת אוסטרליה גינתה את מתקפות הטרור של חמאס על ישראל ועמדה על זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה. עם זאת, באוסטרליה התקיימו הפגנות תמיכה בחמאס באין מפריע. נשיא דרום קוריאה, Yoon Suk Yeol, פרסם הודעת גינוי ארבעה ימים אחרי מתקפות הטרור ורק לאחר לחץ אמריקני בזמן שאירח משלחת בי-פרטיזנית של חברי קונגרס.

התגובות והסיקור של האירועים בקרב מדינות דרום מזרח אסיה הינם אינפורמטיביים ומתייחסים לרוב לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתאילנד עסוקים בעיקר באזרחי תאילנד שנהרגו, נפצעו ונחטפו במתקפות (18, 8 ו-11 בהתאמה). כך גם בפיליפינים ששניים מאזרחיה נהרגו וגורלם של עוד חמישה עדיין לא ידוע, ונפאל שאיבדה עשרה מאזרחיה במתקפה. נשיא הפיליפינים לשעבר, Duterte, קרא למחוק את עזה מהמפה. לאותן מדינות עדיין יש אזרחים רבים בישראל והדאגה לגביהם עדיין גדולה. סינגפור גינתה את מתקפות הטרור והביעה תמיכה בישראל.

באופן לא מפתיע, מדינות מוסלמיות באסיה הביעו תמיכה גורפת בפלסטינים, ללא אבחנה בין חמאס לבין תנועות פלסטיניות אחרות או הרש"פ. נשיא אינדונזיה קרא לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באופן מידי ולסיים את הכיבוש הישראלי כדי להימנע מעוד אבדות ואסון הומניטרי. מלזיה טענה כי הקהילה הבינ"ל מתנהלת בסטנדרטים כפולים בהקשר הפלסטינים, כאשר יש תמיכה גורפת באוקראינה אך מהפלסטינים מתעלמים. מלזיה קראה לחמאס ארגון התנגדות פלסטיני. משרד החוץ של בנגלדש היה מעט "מאוזן" יותר וקרא לשני הצדדים לנהוג באיפוק כדי להפסיק את האלימות, אך הדגיש הצורך בפתרון שתי המדינות כדי להפסיק הכיבוש, כך לדבריו. פקיסטן הגדירה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמלחמה בין עריץ לבין מדוכא.     

המלצות

ככל שהזמן יחלוף התמיכה הבינ"ל הבלתי מסויגת תתחיל להיסדק. יש לפעול לשימור התמיכה המדינית של מדינות מרכזיות, בדגש על ארה"ב, בריטניה, איטליה, גרמניה, צרפת והודו.

לאמץ כלי דיפלומטיה ציבורית שנמצאים בשימוש באוקראינה, בדגש על פעילות ענפה ברשתות החברתיות, הפצה של עדויות ויזואליות כדי ליצור זעזוע כפי שנעשה בעקבות הטבח בבוצ'ה.

קידום נרטיב שמלחמת ישראל בחמאס הינה חלק ממלחמה רחבה, גלובלית של האור מול החושך, ובדומה לאוקראינה להצביע על כך שמדינת ישראל נלחמת למען העולם החופשי מול איום גלובלי – מדינת ישראל היא המגן מול האסלאם הרדיקלי הג'האדיסטי.

לרתום אירועי תרבות ופסטיבלים ברחבי העולם לטובת קמפיין שמציג את הדיסוננס בין השמחה, החופש והשלום במסגרת פסטיבל נובה ברעים לבין הטבח שנעשה ב-7 באוקטובר. להסתייע באומנים שהופיעו בפסטיבל נובה וניצלו מן הטבח. למשל:

Tomorrowland, Sziget, Coachellla, Burning man, Glastonbury and others.

לארגן סיורים בדרום לשגרירים ונספחים צבאיים המשרתים בישראל, בדגש על מדינות אסיה.

לרכז מאמצים תקשורתיים והסברתיים מול יפן וקוריאה המשתייכות למחנה המערבי אך עדיין נוקטות במדיניות הססנית ומאוזנת. יש לפעול מול התקשורת במדינות אלה, מול מכוני מחקר, אקדמיה וכו.

להבליט את היחס והטיפול שמדינת ישראל מעניקה לאזרחים הזרים בשטחה.

לרתום מדינות שאזרחיהן נחטפו לעזה להגברת הלחץ הבינ"ל על חמאס לספק מידע על החטופים, ולקרוא לכך שיטילו אחריות על חמאס בכל ולקדם את שחרורם המהיר.

להכין עזרים גרפים שמשווים את נפגעי מתקפות הטרור של חמאס לפיגועים ואירועים אחרים ברחבי העולם, תוך ציון מספר הנפגעים היחסי אילו היה בהיקף של מתקפת חמאס. למשל, אם ה-9/11 היה בהיקפים של מתקפת החמאס, היוא כ-30 אלף הרוגים (פי 10 ממה שהיה בפועל): להלן השוואה מוצעת לאירועי טרור ומלחמות:

הודו:

פיגוע טרור ברכבות במומבאי בשנת 2006: 209 הרוגים, 714 פצועים;

התקפות הטרור במומבאי 2008: 171 הרוגים, מעל 300 פצועים;

פיגועי הטרור במומבאי 1993: 257 הרוגים ומעל 10000 פצועים.

סה"כ הרוגים ונפגעים בפיגועי טרור בהודו מאז 1979 – פצועים 30,544, הרוגים 19,862. אם מוסיפים לכך את מלחמות הודו-פקיסטן (כ-3,500), תקריות בקשמיר (כ-7000) מגיעים ל-30,300 הרוגים.

סין: פיגוע טרור משולב באורומצ'י – 39 הרוגים, 90 פצועים. פיגוע בתחנת הרכבת ב-Kunming שתואר בתקשורת הסינית כ-9/11 של סין, כאשר טרוריסטים תקפו אזרחים בסכינים. 31 הרוגים ו-140 פצועים.

יפן: מתקפת הסארין ברכבת בטוקיו בשנת 1995: 12 הרוגים, 5500 פצועים.

ארה"ב: בפיגועים ב-11 בספטמבר נהרגו 2,977.

רוסיה: פיגוע הטרור בבית הספר בסלאן בשנת 2004: 302 הרוגים.

ספרד: פיגוע הטרור במדריד 2004: 193 הרוגים, כ-2000 פצועים.

צרפת: התקפות הטרור בפריז 2015: 130 הרוגים, 416 פצועים.

הפיליפינים:  פיגוע במעבורת בשנת 2004: 116 הרוגים.

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
לא עוד "כיסוח הדשא": למוטט את החמאס, ליזום מול חיזבאללה
המלחמה בעזה

לא עוד "כיסוח הדשא": למוטט את החמאס, ליזום מול חיזבאללה

ד"ר רפאל בן לוי
ד"ר רפאל בן לוי

בכל סבבי הלחימה הקודמים מול חמאס, המטרה של ישראל הייתה לשוב לרמת הרתעה סבירה נגד ירי רקטות על ידי גביית מחיר סביר מחמאס. לכן היא פעלה לפגוע פגיעה מידתית בתשתיות ייצור הרקטות ובמבני הממסד המדיני והצבאי של חמאס. קונספציה זו כונתה בשם "כיסוח הדשא", והצלחתה נמדדה על ידי משך הזמן שהושג בו שקט יחסי ללא ירי רקטי ממושך. לפי הקונספציה זו, חמאס הוא ארגון עוין לישראל, אך ניתן בכל זאת להכיל אותו ואף עדיף שהוא ימשיך לשלוט ברצועה בהשוואה לחלופות דוגמת הג'יהאד האסלאמי או דאע"ש. חשבנו שעדיף להמשיך להכיל את האיום הטקטי של חמאס כדי להתמקד באיומים הגדולים יותר – חיזבאללה ומניעת התבססות איראן בסוריה.

לקונספציה זו היה היגיון רב, אבל המתקפה האחרונה ניפצה אותה אחת ולתמיד, וכעת דרושה אסטרטגיה חלופית. אירועי השבת הוכיחו כי למען האמת אין הבדל משמעותי בין חמאס לדאע"ש, ושישראל אינה יכולה לאפשר למדינת טרור אכזרית להמשיך להתקיים לצדה. לכן, המטרה האסטרטגית היחידה שיכולה להיות למלחמה הנוכחית היא הפלת משטר חמאס. אם ישראל תאמץ מטרה זו מייד ומבלי להתנצל על כך, היא אף תזכה להמשך הגיבוי מארה"ב ומכל המדינות החשובות בעולם. השעה גורלית, ועלינו לקבל החלטות אמיצות. אם מלחמה זו תסתיים כאשר חמאס עדיין קיים ומשמש כריבון בעזה, קרוב לוודאי שתתפרץ מלחמה רחבה יותר בעתיד הקרוב. חיזבאללה ואיראן בוחנים אותנו מקרוב. אם התוצאות יהיו פחות מניצחון מוחץ, יהיה להם ברור שעכשיו זה הזמן לתקוף את ישראל.

על ישראל לעבור מכיסוח הדשא לשירוש מהיסוד. עליה לחתור מיד להשמדת חמאס כארגון, ואם תעשה זאת, יהיו לכך השלכות חיוביות משמעותיות על האזור כולו. הראשונה מביניהן תהיה עידוד המשא ומתן עם סעודיה והקמת ברית בין ישראל למדינות המפרץ נגד איראן בגיבוי אמריקני. סעודיה מעוניינת לחזק את היחסים עם ישראל, כיוון שישראל הוכיחה את עצמה כמדינה חזקה שמוכנה לפעול בהחלטיות נגד אויביה, ואויביה של ישראל הם כעת גם אויביה של סעודיה. סביר מאוד שאחת הסיבות שחמאס קיבל אישור מאיראן למתקפת הפתע היא עצם ההתקדמות במשא ומתן בין ישראל לסעודיה. איראן וחמאס מקווים שישראל תצא חלשה, וכך יימנע ההסכם המתגבש, שעשוי להיות מכה אסטרטגית לאיראן ולמחנה האסלאמיסטי-סוני. במבט רחב יותר, ניצחון מכריע של ישראל ייתפס בעיני רוסיה וסין כסימן שהמערב בכללותו נשאר חזק ואין להתגרות בו, בעוד כישלון יוליד תובנה הפוכה.

 

קונספציית "שירוש מהיסוד" תחייב יחס שונה מבעבר למשא ומתן עם חמאס על בני הערובה. ב-2011 ישראל נכנסה למשא ומתן עם חמאס ושחררה 1,027 אסירי עולם תמורת שחרור של גלעד שליט. כיום מוחזקים כ-150 ישראלים בעזה, אך אסור לישראל להתפתות לנהל משא ומתן לשחרורם בשום אופן. יש לקוות שישראל תצליח לחלץ את בני הערובה בחיים, אבל אם היא תקריב את המטרה של מיטוט המשטר תמורת שחרורם, זו תהיה שגיאה אסטרטגית ומוסרית חמורה שתעלה לנו בדם בעתיד הקרוב.

במקביל, עומדת מוכנה הזירה הצפונית. פתיחת החזית מול חיזבאללה אינה שאלה של אם אלא מתי. במצב שנוצר, תגובה ישראלית חלשה עלולה לעודד גם את חיזבאללה לצאת למתקפה על ישראל. לכן, לא רק שישראל צריכה להשמיד את חמאס על אף הסיכון של פתיחת חזית נוספת, אלא ראוי שתיזום בעצמה את המלחמה הבלתי נמנעת מול חיזבאללה מיד אחרי מיטוט חמאס, על פי לוח זמנים שיתאים לישראל ולא יבוא כתגובה מאוחרת בלבד.

מהלכים כאלה נתפסו עד לפני שבוע כטירוף הדעת, אך המציאות השתנתה, וכעת אנו מצויים בשעה גורלית להיפוך המאזן האסטרטגי של ישראל לעשורים הקרובים. המחיר של מדיניות "שירוש מהיסוד" עלול להיות גבוה, אך במצב שנוצר המחיר של אי-אימוץ של אסטרטגיה יוזמת והתקפית יהיה גבוה עוד יותר. אם נשכיל להבין זאת, האסון שפקד אותנו עלול להוביל לשעתנו היפה ביותר.

פורסם במקור ראשון בתאריך 121.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
הלחימה בעזה - חמש המשימות החשובות של ישראל ביממה הקרובה
המלחמה בעזה

הלחימה בעזה – חמש המשימות החשובות של ישראל ביממה הקרובה

מאיר בן שבת
מאיר בן שבת

שליטה: לעשות סדר בתוך הכאוס

בתוך המציאות הכאוטית שנכפתה עלינו וחרף אי הוודאות הנטועה בטבע המלחמה חיוני לפזר את הערפל ככל הניתן ולחזק את מרכיבי השליטה. לא רק שזה יפחית את החרדות בעורף, זה יכווין את הכוחות המצוינים שבו – לתחומים שבהם הוא יכול להועיל וגם יקטין את מוטרדות הכוחות בחזית, ביחס אליו.

כיצד לעשות זאת?

  1. תדרוכים יומיים קבועים בשידור חי לציבור הרחב – במתכונת קצרה וממוקדת שתתייחס לעיקרי תמונת המצב, לאן פנינו בעת הזו ומה ההנחיות העיקריות לעורף .
  2. ייעול עבודת מוקד הפניות בנושא נעדרים ומיצוי המידע בתחום זה – תוך תמיכה במשפחות.
  3. חיזוק הרשויות המקומיות מול האוכלוסייה בעורף – בכלל זאת, הגעת שרי ממשלה לישובים ומיצוי יכולות משרדי הממשלה – כל משרד בתחומו.

הגנה: סגירת מוחלטת של הגבול

כל עוד הגבולות אינם סגורים באופן הרמטי, האיומים על העורף יסיטו את הקשב ואת המאמצים הנדרשים ללחימה, בנוסף למחירים שהם עלולים לגבות בגוף ובנפש. מדיניות הפעלת האש למטרה זו צריכה להיות מתירנית.

סיכול: איתור ונטרול המחבלים בישראל

יש למצות את המידע ולבנות תמונה שלמה ואמינה בנוגע למחבלים שעדיין נמצאים בתוככי ישראל ולמקד את הכוחות המיוחדים/לוט"ר במאמצים לסיכולם.

התקפה

המלחמה צפויה להימשך זמן רב! את זאת אפשר ללמוד לא רק מההצהרות בישראל, שמיועדות להכין לכך את הציבור ומערכותיו אלא גם מהתנהלות חמאס ומהקצב המדוד של שיגור הרקטות לעברינו שנועד לשמר אורך נשימה לזמן ממושך.

ישראל צריכה להכות קשות בחמאס, אך אין לה שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. השיקולים היחידים שצריכים להנחות אותה בכך הם שיקולים ביטחוניים ומבצעיים. אין לחשוש מלחץ מדיני בין-לאומי ומ"סגירת שעון הלגיטימציה" – כל עוד מוחזקים בעזה כ-130 ישראלים, ילדים וזקנים, תיאלץ הקהילה הבין-לאומית להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם.

בעת הזו נדרשת כתישה מאסיבית. זוהי שעתם של התותחים לא פחות מאשר המטוסים.

דיווחי צה"ל לתקשורת על מספר התקיפות, או על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו – מיותרים. הדיווח היחיד שצריך לעניין כרגע הוא מספר המחבלים ההרוגים בעזה.

ניהול: קבינט מצומצם ללחימה

במצב לחימה נידרש הקבינט להחלטות מהותיות בזמן דחוק, חלקן בתגובה להתפתחויות במערכה. כדי לאפשר ניהול יעיל, אימצה הממשלה את המלצות ועדת עמידרור מדצמבר 2016 לעניין סדרי עבודתו של הקבינט. חיוני לפעול לפיהן, ובין השאר להסמיך צוות מצומצם של שרים לניהול השוטף של המערכה, להגביל בזמן את משך הדיונים (גם עבור הצמרת הביטחונית) ולמקד אותם בסוגיות המהותיות לדרג הזה: תכלית המערכה, יעדיה, התכניות והמאמצים לשם השגתם.

פורסם לראשונה ב-N12 בתאריך 09.10.2023

0 comment
0 FacebookTwitterWhatsappTelegramEmail
Newer Posts
Older Posts
דילוג לתוכן