הנשיא טראמפ הצהיר שהוא רוצה להביא לקץ המלחמות במזרח התיכון, אבל מחר בפגישתו עם ראש הממשלה נתניהו שני המנהיגים יצטרכו לפרק את פצצת הזמן שעדיין מתקתקת בעזה תחת שלטון חמאס. האתגר – כיצד מונעים מעזה להפוך שוב לבסיס טרור שיחולל את המלחמה הבאה.
הנשיא טראמפ כבר הוכיח שהוא מוכן לנפץ את מוסכמות העבר ולאמץ פתרונות יצירתיים. ראש הממשלה צריך הפעם גם הוא להביא לשולחן רעיונות חדשים "מחוץ לקופסה".
ישראל מוכרחה להביט למציאות בעיניים: לאחר העסקה והפסקת הלחימה עדיין נותרו לחמאס בעזה כ־20 אלף לוחמים ועשרות קילומטרים של מנהרות. חמאס כבר פועל לשקם את יכולותיו ולהכשיר דור חדש של מחבלים. לכן, ראש הממשלה חייב להבהיר לנשיא ששיקום הרצועה שווה לשיקום חמאס, ואסור לאפשר שום שיקום של עזה – מעבר למינימום הנדרש.
הסכנה היא מיידית. שלא נטעה – כל מנגנוני הפיקוח על הכנסת חומרים לעזה נכשלו בעבר, וייכשלו בעתיד ביכולת למנוע מחמאס להשתמש בהם לשיקום יכולותיו הצבאיות של ארגון הטרור.
ישראל וארצות הברית חייבות להבהיר לעולם הערבי שכל עוד חמאס שולט בעזה המלחמה הבאה היא עניין של זמן, וכל השקעה תרד לטמיון כפי שקרה בעבר.
בשיחה עם הנשיא ראש הממשלה צריך גם להזהיר מפני אשליית "ממשלת טכנוקרטים". כפי שראינו לגבי "משרד הבריאות של עזה" וגם סוכנות אונר"א, לא יכול לקום בעזה גוף "מקצועי" שלא יישלט על ידי פעילי טרור. כל עוד חמאס הוא הכוח המאורגן החמוש ברצועת עזה, הוא גם זה שישלוט בכל גוף אזרחי שיוקם בה.
גם ממשלת הרש"פ לא יכולה להיות הפתרון. לא רק שהרש"פ ממשיכה לשלם משכורות למחבלים, ונכשלת בלמנוע טרור משטחה, ברור שכפי שחמאס זרק את הרש"פ מעזה ב-2007, כך יקרה גם כעת אם נסמוך על הרש"פ כגורם שאחראי למניעת טרור ברצועה.
יש לומר לנשיא טראמפ שייתכן כי לא יהיה מנוס מממשל צבאי־אזרחי ישראלי ברצועה, ולו באופן זמני. שום גורם אחר חוץ מישראל לא יהיה מוכן להילחם לאורך זמן בחמאס. רק ממשל צבאי ישראלי יוכל להביא לפירוק השליטה המזוינת של חמאס ולייצר חלופה אזרחית מקומית שתתחזק בעתיד.
מניעת שיקום לא רק תקשה על חמאס לבנות מחדש את המערכות הצבאיות שלו, היא גם תבהיר לאוכלוסיית עזה שכל עוד חמאס בשלטון ודבק בטרור אין עתיד ברצועה. בנוסף, היא תעביר מסר לתומכי הטרור האסלאמיסטי, המתעודדים מהישגי חמאס בעסקת החטופים, שיש מחיר כבד למתקפה רצחנית נגד מדינת ישראל.
לשבור מוסכמות
הצעתו של טראמפ לתמרץ ולאפשר לעזתים החפצים בכך לעבור מרצונם למדינות שלישיות היא לא רק מהפכנית – היא אולי הרעיון היחיד שיכול להוביל ליציבות בת־קיימא ולאפשר לתושבי עזה עתיד טוב יותר.
יש שיגידו שהרעיון לתמרץ את תושבי עזה להגר אינו מציאותי. אך יש לזכור כי לפני החתימה על הסכמי אברהם, כל ה"מומחים" דוגמת מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, טענו כי אין סיכוי לקדם הסכמי שלום בין ישראל ומדינות ערביות מבלי לכונן מדינה פלשתינית.
בסופו של דבר, כשיש נשיא אמריקאי נחוש שמוכן לשבור מוסכמות ולקדם אינטרסים משותפים עם מדינות האזור, הבלתי אפשרי הופך לאפשרי.
ביחס לאיראן, סוגיה בוערת לא פחות, נדרש להגיע להבנות עם ארה"ב על החזרת קמפיין הלחץ המקסימלי, כולל דרישה ממדינות אירופה להפעיל את מנגנון הסנאפ־באק כדי להחזיר את הסנקציות המשתקות על טהרן. אבל הפעם, בנוסף, חיוני לשכנע את הנשיא להציב איום צבאי ומיידי כנגד משטר האייתוללות.
ישראל וארה"ב חייבות בנוסף להגיע להבנה על צעדים משותפים לתמיכה ישירה במתנגדי המשטר בטהרן, הפועלים לשינוי המשטר.
אם נחשוב מחוץ לקופסה ונדבק ברעיונות חדשים יהיה אפשר לחולל בשנים הקרובות מהפך היסטורי שיבצר את ביטחונה של מדינת ישראל לשנים רבות, וייצב את המזרח התיכון כולו.
פורסם בישראל היום, בתאריך 03.02.2024.
