היקף העקורים בישראל כתוצאה מהתקפת חמאס על ישראל והמלחמה הנוכחית, וכנראה גם הארוכה, אינו מדווח דיו ואינו מובן כהלכה.

לפחות חצי מיליון ישראלים הפכו פליטים במולדתם, לאחר שנעקרו מבתיהם עקב המלחמה. בתוכם נמצאים ישראלים שבתיהם בעוטף עזה נהרסו על ידי האויב במתקפה הראשונית, ישראלים שפונו למרכז הארץ בפקודת הצבא מיוֹתר ממאה יישובים הסמוכים לגבול הדרומי והצפוני, וישראלים מדרום וצפון הארץ שנמלטו על דעת עצמם לקרובי משפחה במרכז – אזור מעט בטוח יותר.

יש גם משפחות רבות שבעקבות גיוס האב לצבא עברו זמנית להתגורר עם סבא וסבתא או עם קרובי משפחה, כדי להגביר את הביטחון.

הינה כמה נתונים סטטיסטיים חלקיים, רק לשם דוגמה: למעלה מ-36,000 תושבי שדרות ו-18,000 ישראלים שהתגוררו ב-29 יישובים הנמצאים בין ארבעה לשבעה ק”מ מגבול עזה, “נחים ומתרעננים” בלמעלה מ-50,000 בתי הארחה וחדרי מלון בסבסוד המדינה. כ-65,000 מפונים/פליטים “מצאו מקלט” כעת באילת, הרחק מהלחימה (אף על פי שהחונטה החות’ית של איראן בתימן שיגרה השבוע טילים לעבר אילת), כשהם רחוקים מבתיהם, מבתי הספר של הילדים וממקומות עבודתם.

מדובר בשיבוש עצום, ולחלוטין בלתי מתקבל על הדעת, של שגרת החיים. יהודים הפכו פליטים בארצם ותחת ריבונותם! זו מציאות מזעזעת.

היקף העקירה ואי הוודאות לגבי משך הזמן הצפוי שלה הם שילוב טראומטי שקשה לעכל. מצב כזה מעורר שורה של בעיות נלוות, כמו היעדר מסגרות חינוך לילדים או קיומם של פתרונות חינוך מינימליים בלבד, חוסר יכולת להגיע למקום העבודה ולעיתים אפילו לפנות זמן לעבודה (מכיוון שהילדים אינם בבית הספר או משום שבני הזוג במילואים), היעדר הכנסה שוטפת או קיומה של הכנסה מינימלית בלבד, כשהמשמעות היא חוסר יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתא לבית או להחזיר הלוואות שניתנו לעסקים, ועוד ועוד.

הערכה רשמית של משרד העבודה גורסת כי מאז תחילת המלחמה, 764,000 ישראלים איבדו את מקום עבודתם, פוטרו, או נפלטו בדרך כזו או אחרת משוק העבודה. מדובר בכ-18% מכוח העבודה!

קרוב ל-40% מהעסקים בישראל פועלים במתכונת מצומצמת, עם פחות מ-20% מהעובדים שלהם. בדרום ישראל, 60% מהעסקים פועלים ברמה הזו, ובקושי שורדים.

ענף הבנייה כמעט מושבת, ופרויקטים גדולים של תשתיות כמו בניית מסילות רכבת ופרויקט הרכבת קלה הוקפאו (כמעט כל פועלי הבניין הזרים מיהרו לעזוב את הארץ, וערביי יהודה ושומרון נמצאים בסגר). ענף האירוח/תיירות ספג מכה קשה, ענף החקלאות מתקשה להחזיק מעמד, ובענף ייצור המזון והענפים הכלליים 62% פועלים במתכונת מצומצמת – עם פחות מ-20% מהעובדים שלהם ועם ירידה של 50–80 אחוזים בפעילות העסקית. בלמעלה מ-40% מכלל העסקים בישראל, העובדים הצעירים והכשירים ביותר גויסו בצו 8 לצבא.

הנפגעים הקשים ביותר הם בעלי עסקים עצמאיים שהוזעקו לשירות צבאי וכתוצאה מכך נאלצו לסגור את העסקים שלהם. מתוכם, בייחוד תושבי דרום הארץ אינם בטוחים שיהיה להם עסק לחזור אליו, בין אם משום שעד מהרה יפשטו את הרגל, ובין אם משום שהאוכלוסייה הכללית אינה צפויה לחזור הביתה בקרוב, ולכן לא יהיו להם לקוחות.

לצה”ל ולמוסד לביטוח לאומי יש נוסחת פיצויים שתאורטית אמורה לשלם לעצמאים ולבעלי עסקים בין 6,000 ל-47,000 ש”ח בחודש. אולם זה ייקח עוד חודשים, לאחר שאותם עסקים יצטרכו לשלם מס הכנסה או מס חברות לשנת 2023, כך שעד אז זה עלול להיות מאוחר מדי.

בנוסף, 9,500 ישראלים כבר הגישו תביעות לפיצויים בגין נזקים פיזיים לבתיהם ולעסקיהם כתוצאה מפגיעת רקטות או טילים ששיגר חמאס או מנפילת רסיסים. הנזק הגדול ביותר התרחש בבתים ובמפעלים באשדוד, באשקלון, בנתיבות ובתל אביב, בנוסף לעוטף עזה כמובן.

ומעל לכל הנטל הלוגיסטי והפיננסי הזה, עומד אתגר ההתמודדות עם הטראומות הפסיכולוגיות בעקבות זוועות החמאס ובקרב משפחות החיילים שנפלו, וכן הצורך בשיקום אלפי הפצועים הישראלים, כולל מאות רבות שעדיין מאושפזים בבית החולים.

בסופו של דבר, לאחר שהחמאס ימוגר ואיום הטרור מעזה יסולק, יהיה (חובה!) על ישראל לבנות מחדש את הקהילות המפוארות של דרום הארץ, משימה המוערכת בלמעלה מ-5 מיליארד שקל. (הממשלה הקצתה כהתחלה מיליארד שקל למועצות האזוריות שער הנגב, שדות נגב ואשכול ולעיריית שדרות.)

מיותר לומר שדבר מכל אלה לא היה אמור לקרות. אחת ההבטחות, או לפחות השאיפות, של הציונות המודרנית הייתה שעם חזרתו למולדתו וארץ אבותיו, העם היהודי “ישכון לבטח” במדינת ישראל הריבונית, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע” (מלכים א, פרק ה פסוק ה).

ברור לכולנו שאנחנו עדיין לא שם, אבל לכל הפחות גבולות ישראל היו צריכים להיות מוגנים טוב יותר, ולא היינו צריכים להגיע למצב שבו חצי מיליון ישראלים נאלצים לעזוב את בתיהם בִן לילה.

החדשות הטובות הן שהחברה הישראלית (והקהילה היהודית העולמית) התגייסה למשימה בצורה יוצאת דופן, עם רוח התנדבות אדירה שעושה רבות לתמוך בנפגעים. אנשים נענו לקמפיינים של תרומות בנדיבות ורוחב לב שמעניקים שביב תקווה בימים קשים אלה. אבל בסופו של דבר ישראלים אינם מעוניינים ברחמים. הם משתוקקים לקהילתיות וזקוקים לסולידריות, כל הדרך עד לניצחון על האויב.

חבר חכם שלי שאל אותי מדוע אני כותב את הטור הזה. בסופו של דבר, אמר לי, זה לא מה שיביא ליותר אהדה לישראל בזירה הבינלאומית. הפלסטינים סובלים מטרור החמאס ומהפצצות ישראליות הרבה יותר מכפי שהישראלים סובלים מהטרור ומהטילים של חמאס – גם אחרי הזוועות של 7 באוקטובר. (ולמרבה הצער כך זה חייב להיות אם ישראל מתכוונת לשקם את ההרתעה שלה כדי לשרוד במזרח התיכון העוין, מקום שבו איראן וכוחות הפרוקסי שלה עוסקים בליבוי האש נגד ישראל.)

ההערה של הקולגה שלי נכונה. ישראל אינה יכולה להתחרות בפלסטינים בכמות הקורבנות. היא גם אינה רוצה לעשות זאת. ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לזכות באף תחרות על “מי ספג את המכה הקשה ביותר”, לא מהאו”ם ולא מהאקדמיה לקולנוע.

המטרה של מאמר זה אינה להכריז על היותנו קורבנות או לייצר לנו סימפטיה, אלא לצייר לידידי ישראל תמונה ברורה על המכה שספגו הישראלים, הזעם הרב בתגובה, ועל החוסן המופלא שלהם! השבר הוא עצום וכנראה יחמיר לפני שישתפר, אבל אף אחד אינו מתכוון להרים ידיים.

הניצחון במלחמה ידרוש עתודות גדולות של עמידות רוחנית וחברתית וכן עתודות כלכליות – אבל ישראל תדע למצוא אותן. עם ישראל מגויס ברמה החברתית הגבוהה ביותר, ולכן יוכל למשימה.

לי חשוב שגם ידידי ישראל בעולם יחושו זעם דומה ומוטיבציה דומה לעמוד איתן. שגם הם יכינו לעצמם עתודות גדולות של עמידות רוחנית וחברתית, להמשך הדרך הארוכה.

פורסם במקור באנגלית ב-ג’רוזלם פוסט 03.11.2023 וב-ישראל היום 05.11.2023.

עיקרי הדברים

 על אף הטענות שנשמעות כאילו מרבית הציבור בעזה חפץ שלום ושבוי בידי חמאס, נתונים משני העשורים האחרונים מוכיחים בעקביות את ההפך. חמאס זוכה לגיבוי פוליטי נרחב מצד אוכלוסיית הרצועה, שבחרה בו בעבר וככל הנראה הייתה בוחרת בו שוב.

• בבחירות הפרלמנטריות ב-2006, האחרונות שנערכו גם ברצועה, זכה חמאס ב-76 מתוך 132 מקומות באספה המחוקקת. מתוך 24 מושבים בחמשת המחוזות בעזה, חמאס זכה ב-15.
• סקרי דעת קהל שנערכו בשנים האחרונות מעידים על המשך תמיכת הציבור בעזה בחמאס. לפי ממוצע סקרי מכון הסקרים הפלשתיני PCPSR ל-2022, כ-60% מתושבי הרצועה בממוצע תמכו בשנה זו במאבק המזוין בישראל, לעומת כ-40%–50% מתושבי הגדה. לפי סקר ממרץ 2023, בבחירות תאורטיות בין יו”ר הרש”פ אבו מאזן למנהיג חמאס אסמאעיל הנייה, בקרב תושבי הרצועה אמרו 61% שיתמכו בהנייה לעומת 35% באבו-מאזן.
• במהלך הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר, גלים של אזרחי עזה נכנסו לישראל והשתתפו בפרעות. בתיעוד ממצלמת אבטחה בקיבוץ בארי נראים אזרחים עזתיים רבים נכנסים לקיבוץ לצורכי ביזה. אזרחים עזתיים גם השתתפו בגל השני של חטיפת אזרחים ישראלים לעזה.
• מספר 2 בהנהגת חמאס, צאלח ערורי, טען אף הוא בריאיון בערוץ אלג’זירה כי מי שחטפו נשים וילדים לעזה היו “אזרחים רגילים של עזה”. עיתונאים מקומיים בעזה תיארו תמיכה ציבורית רחבה במעשי הטבח בישראל.

התמיכה הרחבה בחמאס ברצועת עזה

 קמפיין הטרור של חמאס נגד ישראל הובל אומנם על ידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, אך הארגון זוכה לתמיכה רחבה מהאוכלוסייה האזרחית ברצועה, בשני העשורים שלפני הטבח שביצע בישראל ב-7 באוקטובר 2023, וכן במהלכו.

בבחירות הפרלמנטריות ב-2006, האחרונות שנערכו גם ברצועה, זכה חמאס ב-76 מתוך 132 מקומות באספה המחוקקת.[1] בבחירות השתתפו 70% מבעלי זכות ההצבעה בגדה ובעזה, מתוכם 44.45% הצביעו בעד רשימת חמאס, יותר מכל רשימה אחרת. מתוך 24 מושבים בחמשת המחוזות האלקטורליים ברצועת עזה, חמאס זכה ב-15 (62%), ועוד 3 לעצמאים (כל ששת המושבים שבהם זכה הפת”ח היו ברפיח).[2] [3]

בעקבות סירוב הפת”ח להכיר בתוצאות בחירות אלה השתלט חמאס על רצועת עזה, ומאז לא נערכו בה בחירות כלליות. עם זאת, סקרי דעת קהל שנערכו בשנים האחרונות מעידים על המשך תמיכת הציבור בעזה בחמאס. לפי ממוצע סקרי מכון הסקרים הפלשתיני PCPSR ל-2022, כ-60% מתושבי הרצועה

בממוצע תמכו בשנה זו במאבק המזוין בישראל, לעומת כ-40%–50% מתושבי הגדה.[4] במרץ 2023 עלתה התמיכה במאבק בקרב תושבי הרצועה ל-68%.[5] לפי אותו סקר, בבחירות תאורטיות בין יו”ר הרש”פ אבו מאזן למנהיג חמאס אסמאעיל הנייה בקרב תושבי הרצועה אמרו 61% שיתמכו בהנייה, לעומת 35% באבו-מאזן. בבחירות פרלמנטריות תאורטיות אמרו 45% כי יצביעו לחמאס, לעומת 32% שיצביעו לפת”ח (והשאר למפלגות אחרות).

בסקר של יוני 2023 עלתה התמיכה בהנייה ל-65% לעומת 30% לאבו מאזן, ואילו התמיכה במאבק המזוין הייתה 64%. 38% מתושבי הרצועה סברו בסקר זה כי עליית התנועות האסלאמיות החמושות כמו חמאס וגא”פ והמאבק המזוין שלהן נגד ישראל הן הדבר הטוב ביותר שקרה לעם הפלשתיני ב-75 השנים האחרונות (לעומת 16% בגדה, או יותר מכפליים).[6] בסקר האחרון בספטמבר 2023, 64% מתושבי הרצועה היו מצביעים להנייה לעומת 33% לאבו מאזן, והתמיכה במאבק המזוין עמדה על 63%.[7]

לפי סקר ה-PCPO עבור ה-Washington Institute for Near East Policy ביולי 2023, 62% מתושבי הרצועה היו בעד שמירה על הפסקת אש בין חמאס לישראל. 50% תמכו בטענה שעל חמאס להפסיק לקרוא להשמדת ישראל. עם זאת, ל-57% הייתה דעה חיובית על חמאס (לעומת 52% בגדה). ל-64% הייתה דעה חיובית על פת”ח, וללמעלה מ-75% על הגא”פ וארגון הטרור גוב האריות.[8] מכאן יש להניח שמיעוט הדעה החיובית על חמאס בתקופה זו היה דווקא על רקע אי השתתפותו בהתקפות נגד ישראל באותה תקופה, בניגוד לשני הארגונים האחרים.

לאחר תחילת הטבח ב-7 באוקטובר 2023 נכנסו גלים של אזרחי עזה לישראל והשתתפו בפרעות.[9] בתיעוד ממצלמת אבטחה בקיבוץ בארי נראים אזרחים עזתיים רבים, כולל נשים וילדים, נכנסים לקיבוץ לצורכי ביזה.[10] [11] אזרחים עזתיים גם השתתפו בגל השני של חטיפת אזרחים ישראלים לעזה.[12] מספר 2 בהנהגת חמאס, צאלח ערורי, טען אף הוא בריאיון בערוץ אלג’זירה כי מי שחטפו נשים וילדים לעזה היו “אזרחים רגילים של עזה”.[13]

עיתונאים מקומיים בעזה תיארו תמיכה ציבורית רחבה במעשי הטבח בישראל. “זה אולי נגד החוק הבינלאומי, אבל לראשונה אנחנו לא מרגישים חסרי אונים”, אמרה העיתונאית הינד ח’ודרי לעיתון CSMonitor.[14] העיתונאי אחמד דרמלי תיאר גם הוא “תחושת אופוריה” בעקבות האירועים.[15]

סיכום

נראה כי באופן עקבי למדי, כ-60% מאוכלוסיית הרצועה תומכת פוליטית בחמאס ובמאבקו המזוין בישראל, כאשר רוב מוחלט של התומכים מתייצבים גם מאחורי היעד של השמדת מדינת ישראל. תמיכה זו באה לידי ביטוי בסיוע לפעילי החמאס ובהשתתפות פעילה במעשי הטרור שלו. כ-30% מהאוכלוסייה בעזה מתנגדת הן לחמאס והן למטרותיו הקיצוניות, בעוד שהנותרים תומכים בחמאס באופן כללי אך מסתייגים מחלק ממטרותיו. מכאן ניתן להגיע למסקנה הברורה שלטענות שלפיהן קיימת הבחנה אידאולוגית או פוליטית ברורה בין מרבית תושבי עזה לחמאס אין אחיזה במציאות.

[1] https://www.elections.ps/Portals/0/pdf/The%20final%20distribution%20of%20PLC%20seats.pdf

[2] https://hamas.ps/en/page/7/Hamas-victory-in-2006-Palestinian-legislative-elections

[3] https://www.iemed.org/publication/the-year-of-the-victory-of-hamas

4] https://www.terrorism-info.org.il/he/%D7%9E%D7%9E%D7%A6%D7%90%D7%99-%D7%A1%D7%A7%D7%A8%D7%99-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%94%D7%9C-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%AA-2022-%D7%9E%D7%A6%D7%91/

[5] https://pcpsr.org/en/node/938

[6] https://pcpsr.org/sites/default/files/Poll%2088%20English%20full%20text%20June%202023.pdf

[7] https://pcpsr.org/sites/default/files/Poll%2089%20English%20Full%20Text%20September%202023.pdf

[8] https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/polls-show-majority-gazans-were-against-breaking-ceasefire-hamas-and-hezbollah

[9] https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/566195

[10] https://t.me/hotnews1/295905

[11] https://www.youtube.com/watch?v=XsSa5PJjAuI

[12] https://www.tiktok.com/@nitpas2/video/7288674114489896199

[13] https://www.now14.co.il/%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%94%D7%9C%D7%9A-%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%A1-%D7%9E%D7%AA%D7%97/

[14] https://www.csmonitor.com/World/Middle-East/2023/1010/In-Gaza-a-different-view-of-the-Hamas-raid-on-Israel

[15] https://electronicintifada.net/content/genocide-against-silenced-people/38796

המדיניות הביטחונית והמדינית של ישראל לעולם לא תחזור להיות מה שהייתה. הפלישה הג’יהאדיסטית לישראל ריסקה לא רק חיים רבים, אלא גם אשליות רבות. מעשי הטבח שביצע חמאס בשמחת תורה השמידו גם תפיסות קונבנציונליות, שכבה אחר שכבה, וניפצו לרסיסים עשרות שנים של פרדיגמות כוזבות וחשיבה אסטרטגית שגויה.

שורה ארוכה של תפיסות מדיניות ופרדיגמות הוכחו כשגויות, דמיוניות, והזויות – ובאופן קטלני. אולם להתנפצות הטרגית שלהן יש גם תועלת חשובה. המדיניות השגויה והפרדיגמות הכוזבות תוחלפנה בנחישות במדיניות חפצת חיים.

התנפצה  האמונה שניתן יהיה לצרף למשפחת העמים או להכיל את הרפובליקה האסלאמית של איראן, ואת צבאות שלוחיה חמאס וחיזבאללה, המופקדים על ביצוע רצח עם בישראל. להפך, יש לרסק אותם. גם לפלסטינים וללבנונים מגיע להשתחרר מציפורני ארגוני הטרור הללו.

התנפצה  התאוריה שבעקבות לקיחת השליטה על שני מיליון תושבי עזה חמאס יהפוך ל”אחראי”, “מתון” או “בוגר” יותר. זה לא קרה.

התנפצה  תאוריית השלום הכלכלי, שהניחה כי שגשוג לפלסטינים ישמש כחיסון נגד אידאולוגיה אסלאמית קיצונית וחינוך לרצח עם. מיליונים, וכנראה מיליארדים, של דולרים לפיתוח כלכלי שהרעיף העולם על הפלסטינים בעזה, והוזרמו מקטאר במזוודות לעזה, רק חיזקו את המפלצת. יש לעצור את כל אפיקי המימון של חמאס.

התנפצה  התפיסה שישראל יכולה “לצמצם את הסכסוך” או “למתן תמריצים לאלימות” באמצעות מתנות לחמאס בדמות עשרות אלפי היתרי עבודה ישראליים לאוכלוסיית עזה, או על ידי הקלות המתירות כניסת עשרות אלפי טונות של סחורות אזרחיות והומניטריות לעזה מדי יום, או על ידי מכירת גז, חשמל ומים לממשלת חמאס. ישראל חייבת להתנתק מכל אחריות לפלסטינים ברצועת עזה, עד לחיסול חמאס.

התנפץ  הנוהג של התקשורת והדיפלומטיה המערבית המתחסדת לכנות את חמאס ארגון “מיליטנטי”, ואת הכוחות החמושים שלו “מיליציות”. חמאס הוא דאעש, ולוחמיו כמוהם כחיילי האיינזצגרופן הנאציים. ישראל צריכה לגנות דיפלומטים ועיתונאים שעדיין משתמשים ברוב חוצפתם במונחים המעורפלים והפחדניים.

התנפצה  התפיסה הכוזבת שלפיה הסכסוך של הפלסטינים עם ישראל הוא על “ההתנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים”, כלומר היישובים הישראליים בעזה וביהודה ושומרון. הסכסוך הוא על כל “התנחלות” יהודית בארץ ישראל, ובכלל זה על קיבוץ בארי, כפר אביב, נתיב העשרה, כיסופים, שדרות וכרם שלום. וגם על תל אביב, באר שבע, חיפה וירושלים. ועל כל מקום שציונים מעיזים לגור בו בארץ אבותיהם. המכשול לשלום הוא לא “התנחלות” ישראלית אלא האסלאם הרדיקלי, והלאומיות הפלסטינית הדוגלת בהשמדה.

התנפץ  “פתרון שתי המדינות” בעתיד הנראה לעין, והתפיסה שלפיה מדינה פלסטינית אחת או שתיים לצד ישראל יביאו ליציבות, ביטחון ושגשוג לכול. חמאס חיסל בצורה משכנעת את ההשערה – שתמיד הייתה שברירית אבל עד כה נחשבה אמינה – שפתרון כזה יהיה הטוב ביותר.

לפחות בדור הנוכחי, ישראל לא תוכל לסבול מדינה פלסטינית מלאה לצידה. כל מדינה כזו עלולה להפוך, וסביר שתהפוך, למדינת חמאס.

התנפצה  ההנחה שיום אחד מחמוד עבאס יבשיל להיות שותף לשלום. עבאס לא השמיע ולו קורטוב של שאט נפש כלפי התקפת חמאס השבוע, שלא לדבר על גינוי מפורש. הבה נודה על האמת, נראה שאין היום הבדל של ממש בין מטרות תנועת החמאס והפת”ח.

התנפצה  גישת אובמה-ביידן המכירה ב”זכותה הלגיטימית” של איראן לתפקיד דומיננטי באזור, כולל הזכות להעשרה גרעינית, ובמקביל להכיר באינטרסים האיראניים “הצודקים” בסוריה, עיראק, לבנון, תימן ובשטחים הפלסטינים. אובמה כינה זאת “היערכות מחדש” ראויה באזור, הרואה באיראן כוח חיובי, מתוך הנחה מטופשת ומקוממת שאיראן תהיה מעצמה השומרת על הסטטוס קוו.

התנפצה  בקול גדול ההסתמכות של צה”ל על טכנולוגיה כדי להבטיח את הביטחון בגבולות, החל מחיישנים, לוויינים ומזל”טים ועד לגדרות משוכללות, מחסומים תת-קרקעיים מתוחכמים ומערכות חדשניות להגנה מטילים.

רק חׅשבו על כל אותן חיילות צעירות וחכמות שיושבות מול מסכי המחשב שלהן במטה הפיקוד המרחבי של צה”ל בעזה, ועוקבות אחר כל שועל ומאורת שועל של האויב; התצפיתניות, שזכו לשבחים מקצינים ישראלים ולמחמאות במאות סרטונים מהללים, נטבחו בידי חמאס כבר בשעה הראשונה של הפלישה, והטכנולוגיות שלהן נוטרלו בקלות.

רק חיילים שיורים כדורים אמיתיים המחסלים את האויב יכולים להבטיח ביטחון. ישראל צריכה יותר חיילים התקפיים עם כוח אש קטלני.

התנפצה  ההנחה ש”סבבים” תקופתיים ישמרו שהאויב לא ירים ראש; קרי, ההנחה שכמה סבבים קצרים של תקיפות כירורגיות ממוקדות על מחסני נשק של חמאס (תוך זהירות יתרה שלא לפגוע במבנים סמוכים) יספיקו כדי לשמור על הארגון מוחלש ומורתע. כנראה שלא. לכן, לא עוד הליכה ספורדית על קצות האצבעות, עם תקיפות כירורגיות זהירות להחריד.

התנפצה  התקווה שהעולם יוכל אי פעם להחיל את “הדין ההומניטרי הבינלאומי” ואת מה שמכונה “דיני מלחמה” על אויביה של ישראל. התנפצה התפיסה שלפיה המסגרות יפות הנפש והמגמתיות הללו תוכלנה להמשיך לקשור את ידיה של ישראל מאחורי גבה כאשר צה”ל יוצא למתקפה.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה תגובה “מידתית” לחמאס. היא חייבת להפעיל כוח לא פרופורציונלי כדי לחסל את האויב. איראן, חמאס, ותומכיהם באירופה יאיימו על ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי. שיאיימו. קצנו בכל אותם עורכי דין ושופטים בינלאומיים מוטים וצבועים שיודעים להפליל רק את ישראל.

זכרו שכל אותם שופטים רברבנים גינו את ישראל על השימוש שעשתה בכוח על מנת לעצור את הניסיונות הקודמים של חמאס לפרוץ את הגבול. בעיניהם, כל תגובה ישראלית לאיום מצד חמאס היא בלתי חוקית, בלתי מוסרית ובלתי מידתית.

התנפצה  הנטייה הישראלית הקבועה להתנצל; הצורך הישראלי המושרש לתרץ תירוצים למבצעים הצבאיים ולייפות אותם; ההכפפה של ההחלטות הביטחוניות של ישראל לרצונה לשמור על “תדמית” טובה בעולם, ולאילוצי “ההסברה” הקדושה או הדיפלומטיה הציבורית המנומסת. לא עוד.

ישראל נלחמת כעת על חייה נגד אויבים המבקשים את השמדתה, והמוכנים לערוף ולאנוס בדרכם להשיג זאת דרך כל בית ישראלי. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לשחק יפה בארגז החול, מתוך דאגה ל”תדמית” שלה בסלונים הליברליים של פריז או ניו יורק.

חמאס לא ניפץ את התקווה ואת האפשרות המתגבשת לשלום מזרח-תיכוני רחב בין ישראל למדינות ערב החשובות ביותר. העובדה שבקרוב חמאס לא יתקיים עוד, תהפוך את השלום לאפשרי וכדאי יותר.

המאמר התפרסם ב-זמן ישראל 23.10.2023. מאמר המקור הופיע באנגלית ב-ג’רוזלם פוסט 13.10.2023 וב-ישראל היום 15.10.2023.

זה לא אמור היה לקרות. התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל – מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד, שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש.

ההתקפה הזו גם פוגעת קשות באמונם של האזרחים במערכת הביטחון. עוד יגיע הזמן של השאלות הקשות, של התחקירים ושל הלקחים. כרגע נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון, שבעודם כואבים את מחיר הכישלון, הם נדרשים לאסוף את עצמם ולהוביל את הלחימה הקשה נגד חמאס.

איך מונעים מחיזבאללה להצטרף ללחימה?

אנחנו נמצאים באירוע שיש לו השלכות היסטוריות. לא רק חיזבאללה, גם איראן וגם גורמים נוספים צופים במתרחש. ככל שהתגובה הישראלית נגד חמאס תהיה עוצמתית וקשה יותר, כך היא תשדר לחיזבאללה שלא יהיה כדאי לו להצטרף ללחימה נגד ישראל. הפעולה הישראלית צריכה להפוך את התקפת הפתע של החמאס לנַכְּבָּה (האסון) של עזה.

צה”ל צריך לכתוש את חמאס, להרוג כל מי שמשתייך לארגון ולהשמיד כל מה שקשור בו. יש לזנוח את דפוס הפעולות הכירורגיות ולהיפרד מפרקטיקות כמו “הקש בגג”. האזהרות לתושבים ניתנו, וכעת הגיע זמנם של התותחים ולא רק של המטוסים.

עם כל הכבוד, הדיווחים על מספר התקיפות או על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו – לא מעניינים. הנתון היחיד שצריך לעניין כרגע הוא מספר המחבלים ההרוגים בעזה. לצערנו, בשכונה הקשוחה שבה אנו חיים זהו הדבר היחיד שמרתיע.

אין לישראל שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. השיקולים היחידים שצריכים להנחות אותה בכך הם שיקולים ביטחוניים ומבצעיים. אין לחשוש מלחץ מדיני בינלאומי ומ”סגירת שעון הלגיטימציה”. כל עוד מוחזקים בעזה 130 ישראלים – ילדים וזקנים – הקהילה הבינלאומית תיאלץ להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם.

מעבר לכך, על צה”ל לייצר באופן מיידי “פרימטר ביטחוני” – מרחב של כ-300 מטר מזרחית לגבול, לכל אורכו, ולהודיע כי כל פלסטיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו, ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש.

בתחום האזרחי: ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל שיקול אזרחי-כלכלי. יש לבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת”ק), להטיל מצור מוחלט על עזה, לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרט ברצועה כולה.

איך מתמודדים עם התגובות בעולם לצעדים הנחוצים כעת?

בעולם מבינים היטב את הסיטואציה. מדינות העולם לא רוצות לחזור לעידן דאע”ש. חמאס החזירה אותן לכך. ההתקפה המפלצתית מספקת הצדקה מלאה לצעדים לא שגרתיים מצד ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת המערכת הבינלאומית.

מה לגבי ההשפעות הצפויות על זירת יו”ש?

להתרחשויות יש השפעות מנוגדות: מצד אחד, הן מעלות את המורל במחנה הפלסטיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני, הפלסטינים ביו”ש מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלסטינים משטחי יו”ש. בעת הזו יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה, ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיו”ש.

האם יש קשר בין התקפת החמאס להתקרבות בין ישראל לסעודיה?

קשה לי להאמין שלהתקרבות לסעודיה הייתה השפעה ממשית. בעיני חמאס זה יכול להיות בגדר של רווח אפשרי נוסף, אבל לא שיקול מרכזי.

מוקדם גם להעריך מהן ההשלכות של המצב על הנורמליזציה עם סעודיה, והאם זה מעמיד את הכול בסכנה.

בכל מקרה, אני מציע לא לראות את השאיפות שלנו לגבי סעודיה כשיקול שאמור לרסן את פעילותנו בעזה. גם ברחוב הסעודי מזהים את קווי הדמיון בין הברבריות של חמאס לזו של דאע”ש. לא כולם שם יגלו הבנה לפעולותיה של ישראל, אבל איש לא יפקפק בהצדקה.

יתרה מכך, בממלכה, כמו במזרח התיכון כולו, יידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת. בסופו של יום, שלום עושים עם החזקים.

פורסם בעיתון גלובס בתאריך 11.10.2023