הסכם הפסקת האש הנוכחי בין ישראל לחיזבאללה, שהתקבל בעקבות הניצחון הצבאי בלבנון, מסמל שינוי עמוק בתודעת הממשלה הנוכחית. בניגוד לממשלה שלפני ה־7 באוקטובר 2023, שנשענה על קונספציות של הרתעה מדומה, חברי הממשלה היום מודעים להשלכות החמורות של עיוורון אסטרטגי.

ברור שההסכם הנוכחי נכפה על ישראל בלחץ כבד מצד ממשל ג’ו ביידן, אך הממשלה הנוכחית מבינה היטב שהתקופה הקרובה עשויה להיות ההזדמנות להפוך את הלחץ למנוף אסטרטגי מול אויביה. ממשלת בנימין נתניהו זיהתה את טעותה של ישראל בעבר “ההתמכרות לשקט”: טעות שהובילה להידוק טבעת האש האיראנית דרך חיזבאללה וחמאס.

הלחץ שהפעיל ממשל ביידן היה ברור – להציג “הישג” מדיני מהיר לפני חילופי השלטון בארצות הברית. במקום להתעמת עם ממשל מובס ומתוסכל, בחרה ממשלת נתניהו לאפשר את הפסקת האש, מתוך הבנה שזהו מהלך טקטי בלבד.

ממשלה עם תודעה חדשה: הממשלה הנוכחית מבינה היטב את מאפייני הפעולה של חיזבאללה ואיראן. היא מכירה בכך שחיזבאללה ינצל את 60 ימי ההפוגה להתעצמות. אך יותר מכך, היא מבינה שדווקא ההתעצמות הזו עשויה להפוך ליתרון: הזדמנות לשיתוף פעולה אסטרטגי רחב עם הממשל האמריקאי החדש בראשות דונלד טראמפ. הנשיא טראמפ כבר הבהיר כי ממשלו ינקוט גישה תקיפה יותר מול איראן וחיזבאללה. אם חיזבאללה יפעל להסלמה, הוא עלול לתת לישראל ולאמריקאים סיבה מוצדקת לפעול ישירות מול שולחיו בטהרן.

מדובר בהזדמנות נדירה: במקום לפעול מתוך מגננה, ישראל יכולה ליזום מהלכים שיחזקו את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארצות הברית. מה צפוי לקרות בתקופת הפוגה זו? חיזבאללה, בדומה לעבר, יפעל ללא הרף לשדרוג יכולותיו באמצעות הברחות של נשק מתקדם. איראן תנסה להעביר ללבנון רקטות וכטב”מים דרך סוריה ככל שהמלחמה שם תאפשר לה. חיזבאללה יפעל לשיקום תשתיות צבאיות בדרום לבנון. הן החיזבאללה והן שלוחיו יעסקו שוב בתכנון התקפי לקראת עימות עתידי.

ישראל, מנגד, עומדת בפני הזדמנות שלא הייתה לה בעבר לחזק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארצות הברית. ההיערכות המדינית לקראת כניסת ממשל טראמפ יכולה לאפשר לישראל לפעול לצד גיבוי מדיני מלא. ההפוגה יוצרת אפשרות של ישראל להפוך את השקט ליתרון טקטי: לנצל את הזמן לחיזוק מערך המודיעין והמבצעים, ולסכל הברחות נשק באמצעות מבצעים אגרסיביים ומדויקים. להיערך למכה מקדימה: במידה וחיזבאללה ינצל את ההפוגה לחיזוק מאסיבי, ישראל עשויה לתכנן תקיפה שתשמיד את תשתיותיו המרכזיות.

השנה האחרונה בלחימה מלמדת על שינוי תפיסה של ישראל. ממשלת ישראל הנוכחית כבר הפנימה את כשלי העבר – קונספציות שגויות שהובילו לעיוורון מול התחזקות אויביה. החלטות כמו 1701, שאפשרו לחיזבאללה להתעצם באין מפריע, או ההתעלמות מהתעצמות חמאס בין סבבי לחימה בעזה, לא יחזרו על עצמן, בטח לא בטווח הזמן הקרוב והבינוני. הפעם, ישראל מתמקדת בהיערכות לא רק מול חיזבאללה אלא גם מול מפעיליו בטהרן. אם חיזבאללה יבחר בהסלמה, הוא עשוי להפעיל מנגנון שיהפוך את איראן למטרה המרכזית של הקואליציה עם הממשל החדש. 

הזדמנות או מלכודת?

60 ימי הפסקת האש הם מבחן קריטי לממשלת ישראל. מצד אחד, הם טומנים בחובם סיכון משמעותי: חיזבאללה ינצל כל רגע לחיזוק כוחו. מצד שני, מדובר בהזדמנות היסטורית: להיערך לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ארצות הברית, ואולי אף לפעולה ישירה מול איראן. הממשלה הנוכחית כבר הוכיחה שהיא מבינה את ההבדל בין הפוגה לשקט אמיתי. אם היא תפעל בחוכמה, הפסקת האש הנוכחית תהפוך למנוף אסטרטגי – לא רק לעימות הבא, אלא גם לשינוי במאזן הכוחות האזורי.

התפרסם במעריב, בתאריך 01.12.2024.