האירועים האחרונים סביב מעונות ראש הממשלה בירושלים ובקיסריה מעלים שאלות כבדות משקל על תפקוד מערך הביטחון במדינת ישראל. מה שהחל כמעצר של מפגין עם פצצת תאורה ליד בית ראש הממשלה בירושלים, הסתיים בפיגוע בקיסריה שבו נורו פצצות תאורה דומות לעבר ביתו הפרטי של ראש הממשלה. הטיפול הראשוני של משטרת ישראל והשב”כ באירוע הראשון בירושלים כ”הפרת סדר” גרם להחמצה של הזדמנות לסכל את האירוע בקיסריה. זהו כישלון מערכתי הדורש תחקיר עומק ושינוי דחוף של גישות העבודה.

כאשר שירות הביטחון הכללי נתקל במקרה של תפיסת אמצעי לחימה, כמו פצצת תאורה בסמוך לבית ראש הממשלה – אפילו אם היא נתפסת במסגרת הפרת סדר לכאורה – עליו לחשוד שמדובר בהכנה לפיגוע. בשני האירועים נעשה שימוש באותן פצצות תאורה, המיועדות לשימוש חיל הים, מה שמצביע על קשר אפשרי בין האירועים. אירוע כזה אינו “סתם הפרת סדר” אלא אינדיקציה ברורה לכוונת פגיעה בסמלי שלטון, ואולי אף בראש הממשלה ומשפחתו.

תפקידי השב”כ, כגוף מודיעין מסכל, הוא לחשוד תמיד בקשר חתרני. אירועים כאלה מחייבים חקירה מעמיקה של החשודים, בדיקת קשרים אפשריים לארגוני טרור כמו חיזבאללה או איראן, ובחינת האפשרות שמדובר בתא מחתרתי שפועל במסגרת משימה רחבה יותר. השאלות שצריכות להיבחן מיד הן: האם בוצע ע”י שב”כ מחקר תקשורת לחשוד הראשון ונבחנו קשריו? ייתכן כי כבר בשלב זה היו חושפים את ההתארגנות.