רצה להיות רייגן ויצא צ'מברלין

זה היה אמור להיות יום החלומות של טראמפ. ה"סיפתח" לכהונה החדשה והגדולה. חגיגה של ניצחון. אחרי שניצח את האריס, את התביעות נגדו, דבר לא יעצור אותו. הוא יעשה את אמריקה גדולה שוב.

לשם כך, תמונת הניצחון הנדרשת צריכה להיות כמו של רייגן. ב-20 בינואר 1981, יום השבעתו של רונלד רייגן לנשיאות, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו לתפקיד, שוחררו 52 בני הערובה שתפסה איראן בשגרירות ארה"ב בטהרן.

כמו רייגן, גם טראמפ תכנן היטב את המופע. בני הערובה שתפסו המפלצות החמאסיות, שלוחיה הישירים של איראן, אם כי באופן פחות מנומס מהאיראנים דאז, ישוחררו, וחגיגות שובם יהלמו את אירוע ההכתרה באחוזת מר-א-לגו.

אבל טראמפ אינו מבין שעט ההיסטוריה תנציח רגעים שונים בתכלית: ברחובות טול כרם, ג'נין, עזה וטהרן. שם כבר מוכנות הבקלאוות על טסי נחושת מבריקים, שם כבר מחכות טויוטות עמוסות חמושים, נשים עטויות רעלות וילדים עם תחפושות של חגורות התאבדות שיצאו לחגוג ברחובות את ניצחונה של המקאוומה, של תנועת ההתנגדות העולמית. של האסלאם הרצחני, הרדיקלי, על הכוחות המתונים שמעוניינים בנורמליזציה עם המערב, שאחריהם טראמפ כל כך מחזר.

בטהרן ובקטר ילחצו ידיים, ויחייכו כל הדרך אל המסגד. בדיוק כמו שצפו: כל מה שצריך בכדי להכניע F-16 אמריקאי עם הטייסים הטובים בעולם ואת נחישותם של היהודים זה כמה חטופים, מתים או חיים, ונשיא אמריקאי שאינו מבין דבר במזרח תיכון, אינו מבין דבר בלוליינות הפרסית, בציניות ובקור הרוח הזוועתי שבו הם מנהלים את השח, עד למט הסופי.

טראמפ שהלך לבחירות על הרפיסות, שלא לומר על התמיכה, של ביידן והאריס באויביה של ישראל,

טראמפ שהבטיח שאצלו בעלי ברית הם בעלי ברית והוא לא יבגוד בהם, היה המסמר האחרון באקדח שהוצמד לרקתה של ממשלת ישראל. מה שביידן לבדו לא הצליח במשך כל תקופת המלחמה, עשה טראמפ עוד לפני שעלה לשלטון.

שלא נבלבל את עצמנו: המחיר ששילמו תושבי עזה אינו מעניין לא את הנהגת חמאס ולא את האיראנים. הפוך: הוא אמצעי ראוי וזול לתכלית, שהיא השמדת ישראל.

המערכה היא לא על ישראל בלבד, אלא על העולם החופשי כולו.

הכתבת תנאי הכניעה של העסקה בידי טראמפ, מהווה סימן רע מאוד לבאות. עשה רייגן, יצא צ'מברלין.

התפרסם באתר ערוץ 7, בתאריך 15.01.2025. 

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**