כאשר הנשיא הנבחר של ארה”ב דונאלד טראמפ הכריז על בחירתו בחברת הקונגרס הרפובליקנית מניו יורק אליס סטפניק לשגרירת ארה”ב באו”ם, הוא תיאר אותה כ”לוחמת חזקה, קשוחה וחכמה להפליא לערכי אמריקה ראשונה”.

“לוחמת” היא כנראה המילה האופרטיבית, כתנאי כמעט הכרחי לשגרירי ארה”ב באו”ם – תפקיד עם השפעה רבה על מדיניות חוץ – תחת נשיאים רפובליקנים.

השבוע לפני 39 שנה, השגריר דניאל פטריק מויניהאן, אמר בתגובה להחלטת האו”ם שציונות היא גזענות. הוא נשא נאום מכונן, בו אמר: “רעה גדולה שוחררה על העולם…תועבת האנטישמיות קיבלה מראית עין של סנקציה בינלאומית.” אחריו הגיעו לוחמים כמו ג’ין קירקפטריק, ג’ון בולטון וניקי היילי בממשל טראמפ הקודם. סטפניק נראית כמי שבנויה באותה תבנית.

היא הוכיחה את עצמה כלוחמת בבית הנבחרים, וביתר שאת התבלטה בארבע השנים האחרונות כחברת קונגרס שעמדה לצידו של טראמפ כשטען שניצח בבחירות 2020. בכך היא קיבלה את תשומת ליבו ותמיכתו של הנשיא לשעבר.

אך הרגע הגדול ביותר שלה היה בדצמבר אשתקד, כשוועדת החינוך של הקונגרס זימנה את ראשי האוניברסיטאות המובילות בארה”ב כדי שיתנו הסבר לאנטישמיות שפשטה בקמפוסים בצורה נרחבת, כולל האיומים על חיי סטודנטים ופרופסורים יהודים. כחברה בוועדה, סטפניק שאלה את הנשיאות של אוניברסיטת הרווארד, פנסילבניה ו-MIT אם “קריאות לרצח העם היהודי” נחשבות כהתעמרות או הטרדה אסורות בקמפוסים שלהם. בתגובה הן סירבו לתת תשובה של כן או לא ולאחר מכן, תוך שבועות בודדים, שתיים מתוך שלושת הנשיאות התפטרו לאחר לחצים כבדים של התורמים. פעילות זו זיכתה את סטפניק בהכרה בין לאומית.

סטפניק דוגלת בעמדה פרו ישראלית. רק השבוע צייצה על החלטת ממשל ביידן להמשיך ולהקפיא את הסנקציות נגד הרשות הפלסטינית, כל עוד הרשות הפלסטינית ממשיכה את המדיניות לשלם למחבלים.

לטראמפ יש עמדה בדלנית יותר ביחסי חוץ של ארה”ב מאשר קודמיו הרפובליקנים, אך כולם שותפים לסקפטיות עמוקה בכל מה שקשור לאו”ם. טראמפ דוגל בגישת America First (אמריקה ראשונה), אך גם נשיאים כמו בוש ורייגן שלא בהכרח אמרו את המילים הללו, התרעמו נגד ניסיונות הקהילה הבינ”ל לרסן את ארה”ב דרך האו”ם. זאת בניגוד לממשלים דמוקרטים בעשורים אחרונים, שהגיעו עם גישה יותר פייסנית כלפי האו”ם וניסו להגביר שיתופי פעולה. בסיס הגישה הזו היא אמונה כמעט דתית בדיפלומטיה בינלאומית כמטרה בפני עצמה, בניגוד לאמצעי מתוך מגוון אמצעים להשגת מטרה.

בשנים האחרונות ראינו גישות שונות של ממשל טראמפ וביידן למוסדות האו”ם, שחלקן עוינות לישראל. טראמפ הפסיק את המימון האמריקני לאונר”א כי הם הסיתו נגד ישראל בבתי ספר שניהלו ושיתפו פעולה עם חמאס. ביידן החזיר את המימון, וגם אחרי שהתגלה שעובדי אונר”א רבים הם מחבלי חמאס וחלקם השתתפו בטבח ה7 באוקטובר, הוא המשיך בהתעקשותו שישראל תשתף פעולה עם סוכנות האו”ם ואף איים להקפיא משלוחי נשק.

דוגמא נוספת אפשר לראות בכך שטראמפ – ובוש לפניו – הוציאו את ארה”ב ממועצת זכויות האדם של האו”ם בשל עמדתה המוטה באופן שיטתי נגד ישראל, והנשיאים אובמה וביידן החזירו אותה בחזרה פנימה.

טראמפ וסטפניק אינם חסידים גדולים של האו”ם, מוסד שמקבל הון תועפות מממשל ארה”ב, אך עוין לישראל שהיא ידידתה החשובה במזרח התיכון ולא תואם את גישת America First. בשנים הקרובות, סטפניק כנראה תהיה “לוחמת חזקה, קשוחה וחכמה להפליא” עבור ארה”ב, אך גם עבור ישראל.

פורסם בישראל היום, בתאריך 11.11.2024. 

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**