הצלחה זו באה לידי ביטוי בשימוש שעשה נשיא ארה”ב ג’ו ביידן בנתוני הנפגעים של חמאס כאילו מדובר בנתוני אמת בדוקים, באזהרות מנהיגים במערב מפני פעולה צבאית ישראלית ברפיח שתפגע באזרחים, באיומים שמשמיעים גורמים מצרים (וערבים אחרים) באשר להשלכות האפשריות של פעולה כזו על עתיד היחסים עם ישראל, ובהתגייסות של ידידי חמאס במערב, בדגש על המוסלמים במישיגן, להפעלת לחץ על הממשל האמריקני. במקביל נמשכת המחויבות של איראן, באמצעות החות’ים, חיזבאללה והמיליציות השיעיות בעיראק, לגבות את מאמצי חמאס על ידי דבקות בירי לעבר ישראל ומטרות אמריקניות.

עם זאת, התנהלות חמאס מנותקת במידה רבה מהמציאות בשטח ברצועת עזה עצמה. אומנם חמאס עדיין שולט במידה רבה באוכלוסייה ובמרחב רפיח, אך הוא איבד שליטה בשאר הרצועה וכוחו הצבאי והשלטוני נפגע קשות: בשורותיו נמנו אלפים רבים של הרוגים ופצועים, ו־18 מתוך 24 הגדודים שהפעיל התפרקו, בשעה שארבעה מששת הנותרים נמצאים ברפיח. מנהיגי הארגון מובכים, נתפסים בקרב רבים באוכלוסייה כאחראים למצוקתם, נמצאים במנוסה ועלולים ליפול בידי צה”ל בקרוב.

פעולת חילוץ החטופים ברפיח ממחישה את מחויבות ישראל להשלים את משימותיה, כולל בדרכים בלתי צפויות, ולהביא לשחרור חטופים במבצעים נוספים. ברור לפיכך שעל ישראל לדחות את תכתיבי חמאס כפי שבאו לידי ביטוי בעמדתו בעניין עסקת החטופים.

הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה ולהיחלץ מהמבוי הסתום שכל הצדדים נמצאים בו, היא באמצעות הצעה מצרית לחמאס להסכים לפינוי הנהגתו ושארית כוחו המזוין מהרצועה למדינה שתסכים לקלוט אותם (בעבר הוזכרה אלג’יריה בהקשר זה), ולשחרר את החטופים בתמורה לשחרור מספר רב יחסית של מחבלים אסירים, שזהותם תיקבע על ידי ישראל. אם חמאס יסכים לכך, ייחסך מישראל הצורך בפעולה צבאית מאתגרת ברפיח, מנהיגי המערב יוכלו להירגע, וכך גם המצרים החפצים בהכרעת חמאס אך חוששים מגל פליטים פלסטינים שינסו למצוא מקלט בתחומם. המצרים אף יזכו בשבחים וביוקרה על תרומתם לפתרון הבעיה, שתחפה ותשכיח את אוזלת ידם במניעת הברחות אמצעי הלחימה לחמאס בעזה דרך שטחם לאורך השנים. אם חמאס ידחה את ההצעה, ישראל תוכל להבהיר כי אין מנוס מבחינתה מפעולה צבאית ברפיח, וכי היא תעשה כמיטב יכולתה למנוע פגיעה באזרחים ונהירת אוכלוסייה למצרים, וכי היא מצפה לשיתוף פעולה עם קהיר הן בהקשר מיידי זה הן באשר לסוגיית היום שאחרי חמאס.

קהיר איננה נלהבת בינתיים לקחת על עצמה מחויבות בהקשר הזה, מחשש שתיתפס כמי שמאפשרת השתלטות ישראלית על הרצועה. לכן יש צורך בהידברות עמוקה ומפורטת שתחדד את האינטרס המשותף של שתי המדינות ביציבות ובבלימת הגורמים הקיצוניים בהובלת איראן והאחים המוסלמים, שחמאס משתייך אליהם.

לישראל היסטוריה של הליכה לקראת מצרים במאבק נגד הגורמים המסכנים את היציבות. ישראל פעלה מול ארה”ב למנוע פגיעה בסיוע למצרים, הסכימה לאפשר למצרים להכניס לסיני כוחות גדולים בהרבה מהמותר על פי הנספח הביטחוני להסכם השלום, לצורך המאבק בארגוני הטרור האסלאמיסטיים בחצי האי, ולפי דיווחים שונים אף עשתה יותר מכך כדי לסייע למצרים.

עכשיו תורו של הנשיא א־סיסי להשיב במטבע דומה. מצרים עלולה להתנות את מעורבותה במחויבות ישראלית לתוואי שיוביל למדינה פלסטינית. על ישראל להבהיר כי מדינה כזו תיפול במהירות לידי הקיצונים ובראשם חמאס, ולכן הקמתה מנוגדת גם לאינטרס המצרי.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 19.2.2024.