חשבון נפש מעודכן ליום השואה: מול איראן צריך לשאוף להכרעה

השבועה, “לעולם לא עוד”, אותה נושאים קברניטי המדינה מדי יום השואה, מאותגרת השנה בעקבות מתקפת הטבח הנוראה מה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, שבאה בעקבותיה. ראשית, מתקפת חמאס כללה זוועות קשים, שהעם היהודי לא חווה מאז ימי השואה. ההבטחה של המדינה להגן על אזרחיה מפני האויב לא קוימה, בגלל אותה השתקעות בקונספציה השגויה של “שקט ייענה בשקט”, וש”חמאס מורתע לשנים הקרובות”. כבודם של האומה הישראלית ושל העם היהודי חולל, והכתם של זוועות המתקפה יירשם לעד בספרי ההיסטוריה, לצד פוגרומים קשים שחווה העם היהודי במרוצת תולדותיו.

לצד זאת, מדינת ישראל, שמשיבה מלחמה נגד האויב הפלסטיני המר, מתמודדת עם אקלים אזורי ובינלאומי שמקשה עליה להתנהל כמדינה ריבונית ולבצע את כל שלאל ידה כדי לשחרר את חטופיה ולשקם את ביטחונה הלאומי. במציאות ההזויה שנכפתה עליה, נדרשת ישראל לאפשר הכנסה של סיוע הומניטרי לעזה, אף שזה מגיע ישירות לידי חמאס ובכך שולל את מטרות המלחמה, כיוון שמוריד ממנו לחץ באופן משמעותי. ישראל גם נדרשת להקפיד שבעתיים על הפעלת כוחה ברצועת עזה, כדי לא לפגוע( שוב) בפעילי הסיוע ההומניטרי הבינ”ל, ולהביא למינימום את כמות הפלסטינים הבלתי-מעורבים (מושג שנוי במחלוקת) שמוצאים את מותם במלחמה שחמאס כפה על האזור.

זאת ועוד, מתקפת חמאס האכזרית הציתה גל אנטישמיות בארה”ב ובאירופה, שמתבטא ברדיפת יהודים ובתמיכה במעשי הטבח של חמאס ובנרטיב הפלסטיני. המחאה בקמפוסים האמריקאים היא תוצר של תרומות בסך כמה מיליארדי דולרים שהשקיעה קטאר באוניברסיטאות שונות בארה”ב. כך, דרך ההון העצום שלה, קטאר סללה את הדרך להעמקת השפעת הצללים שלה על אוניברסיטאות אמריקאיות ולנוכחות של קבוצות פרו־פלסטיניות שמככבות היום בקמפוסים. אין תמה שההתקפות נגד יהודים זכו לברכתו של מנהיג איראן, עלי ח’אמנהאי, שמוביל ביד רמה את מדיניותה האנטישמית של טהראן.

נראה כי למול גל האנטישמיות הגואה במערב, על ישראל ראשית להקים מערך הסברה מקצועי, שיפעל עם תקצוב מוגבר. המערך הזה יגבש קו הסברתי אחיד וקוהרנטי, ויפעל לרכישת השפעה ברשתות החברתיות במדינות המערב (כולל פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב וטוויטר), וישתף פעולה עם מובילי דעת קהל בעולם, כדי להגיע אל לבם של יושבי הקמפוסים בארה”ב ואירופה.

לצד זאת, ישראל אינה יכולה עוד לאפשר לאיראן לבסס את השפעתה בגבולותיה, ולהקים ברצועת עזה ובלבנון תשתיות טרור מתקדמות, חמושות לעייפה ומתוקצבות בממון רב. העוינות של המשטר האיראני כלפי ישראל מתודלקת ומתובלת באנטישמיות מובהקת, שמעוגנת בהגותו של מייסד המשטר, רוחאללה ח’ומיני, ומקודמת ביתר שאת בידי יורשו, עלי ח’אמנהאי.

כך, קבע ח’ומיני, שהיהודים מתנגדים לעצם מהותו של האסלאם, ולכן הם מקדמים מראשית דנא מזימות נגד המוסלמים. לשיטתו, היהודים שואפים להשתלט על העולם כולו, ‘מאחר שהם אנשים ערמומיים ובעלי תושייה’, ויעדם העיקרי הוא לעקור את האסלאם’ ולטעת מבוכה ובלבול בלבבות המוסלמים, מפני שהאסלאם וחוקיו, המבוססים על מוסר ורוחניות, הם המכשול העיקרי בפני שאיפותיהם החומריות. לכן, לפי שיטת ח’ומיני, התחברו היהודים עם קבוצות ‘שהן שטניות אף יותר מהם’ כדי לסלול את הדרך לחדירת האימפריאליזם לארצות האסלאם.

ח’אמנהאי, שמכחיש את השואה בהזדמנויות שונות ומרובות, ומצהיר בפומבי על שאיפתו להשמיד את ישראל, מקדם ביתר שאת את קריאתו של ח’מיני מ-1979, להחריב את ישראל באמצעות מאבק סוני-שיעי משותף. כך, הוא העמיק את התמיכה המזוינת והפיננסית של טהראן לחזבאללה, חמאס והג’יהאד האסלאמי, כדי לקדם, לא פחות ולא יותר, את “הפתרון הסופי”, כפי שצוין בכרזה השנויה במחלוקת שפרסמה לשכתו במאי 2020, בה נראים מחבלים מארגוני הטרור השונים שנתמכים בידי איראן צוהלים לרגל ‘שחרור’ מסגד אל-אקצא.

לאור כל זאת, נדמה שחשבון הנפש הלאומי, שמתקיים ביום השואה השנה תחת העננה הכבדה של מתקפת חמאס, מחייב את הצמרת הישראלית בכללותה לגבש תפיסת ביטחון לאומי חדשה. במסגרת זאת, ישראל תשאף להשיג הכרעות, ולא להיגרר לסבבים, מול מערך השלוחים האיראני; תגבש אסטרטגיה ברורה ויעילה להתמודדות מול איראן; ובעיקר – תתנער מהעמדה הפאסיבית והמגננתית, ותאמץ גישה אקטיבית והתקפית, שהינה רלוונטית ומציאותית יותר מול ציר ההתנגדות בהובלת איראן. כך תוכל כל ממשלה בישראל למלא את חובתה לקיים ביטחון עבור כלל אזרחיה, ולאפשר להם לחיות בבטחה וללא איום חמור שנשקף מחלונם.

במקביל, המחנות הפוליטיים הראשיים חייבים להציב את טובת המדינה מעל האינטרס האישי הצר, ולהגיע להסכמות רחבות ככל האפשר תחת הנושאים השנויים במחלוקת, שטלטלו את החברה הישראלית בשנים האחרונות, ופגעו בחוסנה הלאומי של ישראל. החברה הישראלית מפגינה במלחמה שנכפתה עליה חוסן משמעותי, התעלות נפש והיא ראויה לקאדר פוליטי מוביל שניחן בראייה מפוכחת, חזון מלכד והתכנסות סביב הערכים הבסיסיים עליהם הוקמה המדינה. דומה שאין מתאים יותר מיום השואה השנה, ומהטלטלה שאוחזת באזור ובזירה הבינ”ל, כדי לדרוש התנהלות בוגרת ואחראית מצד הצמרת בישראל, לקראת גיבוש מענה לסוגיות הקריטיות שמונחות לפתחם של מדינת ישראל והעם היהודי בעת ההיסטורית הנוכחית.

פורסם במעריב, בתאריך 6.5.2024.