ידיה של איראן מגואלות בדם חיילינו הנהרגים בעזה

התמיכה המזוינת שמגישה איראן מזה שנים ארוכות לארגוני הטרור ברצועת עזה, ובראשם חמאס והג’האד האסלאמי הפלסטיני (גא”פ), ידועה לכל. קיימות הוכחות ועדויות למכביר, שמציגות זאת היטב. מנהיג איראן ח’אמנהאי אף אישר זאת בפומבי .

בהצהרתו ב-23 ביולי 2014 בה הורה לאנשיו לחמש את הגדה המערבית כשם שהם מחמשים את ארגוני הטרור בעזה: “אני מאמין שיש לחמש גם את הגדה המערבית כמו את עזה. כל אלו שדואגים לגורל הפלסטינים, אם אתם רוצים לעשות משהו למענם, זה מה שיש לעשות.”

במסגרת העברות האמל”ח לרצועת עזה, הבריחה טהראן לאורך השנים ארסנל משמעותי של כטב”מים, טילים, רקטות, נשקים, ועוד. לצד זאת, היא העבירה למחבלי החמאס וגא”פ הכשרות טרור שונות במחנות אימונים ברחבי איראן, והשתלמויות למומחי חמאס וגא”פ לשם העברת הידע לידי גורמי הטרור בעזה. האמל”ח הרב שנתפס ע”י צה”ל במבצע ההשתלטות על ספינת הנשק קארין A ב-2002, שיקף את המוטיבציה הרבה של איראן לחמש את רצועת עזה בקשת נרחבת של אמל”ח קטלני. האמל”ח שנתפס כלל רקטות, פצצות מרגמה, רובי צלפים, מוקשים ועוד, במשקל כולל של כ-50 טון.

כעת, במלחמת חרבות ברזל, נראה שאחד מכלי הנשק האיראנים הדומיננטים בשימוש חמאס וגא”פ הוא ה”ציאד האיראני”. מדובר ברובה שמקורו בחברה האוסטרית Steyr Mannlicher, שמכרה בפברואר 2004 שמונה מאות יחידות של הרובה שטייר HS .50 שהינו רובה צלפים כבד ומודרני בקליבר 0.5 אינץ’. הנשק משווק ככלי לחיסול צלפי האויב וחדירה דרך חומרים קשים בטווח אפקטיבי של 1,500 מטר. המכירה בוצעה בהסכמת ממשלת אוסטריה, שטענה שהנשק יועד ליחידות שנאבקות בסחר בסמים באיראן. למעשה, מאז העברתו לאיראן, הנשק מיוצר שם, תחת השם AM-50 Sayyad  (“ציאד”), ומשם רובי הצלפים מועברים באופן שיטתי והמוני לשלוחיה של איראן. בהתאם לכך, הטילה ארה”ב ב-2005 סנקציות על חברת Steyr Mannlicher.

כך התאפשר לחזבאללה לבצע שימוש ברובה הצלפים הזה נגד המורדים הסורים במסגרת השתתפותו רבת השנים במלחמת האזרחים בסוריה. חזבאללה משתמש ברובה גם במלחמה הנוכחית, והוא מתהדר בו בפרסומיו ומציגו לראווה כנשק יעיל נגד צה”ל. איראן הבריחה את רובה הצלפים גם לידי מערך השלוחים שלה בעיראק, שהסתייעו בו נגד הכוחות האמריקאים במדינה. כמו כן היא הבריחה את הרובה לחות’ים בתימן, באמצעות מערך ההברחות המשוכלל של כוח קדס לתימן, חרף מאמצי האמריקאים לסכלם (האמריקאים הצליחו ליירט לפחות משלוח נשק אחד מאיראן לחות’ים שכלל את האמל”ח הזה, במאי 2021).

איראן הבריחה את ה-AM-50 Sayyad גם לידי ארגוני הטרור בעזה, שעושים בו שימוש נרחב. חמאס לא הסתיר את קבלת רובה הצלפים, ואף הציגו באחד ממפגני הכוח שקיימה הזרוע הצבאית של חמאס, כתאא’ב אל-קסאם, במאי 2021. לפי תיעוד שהתפרסם, המחבלים שבצעו את מתקפת הטבח ב-7 באוקטובר, השתמשו בין היתר גם באמל”ח זה. מאז פרוץ המלחמה, חמאס וגא”פ עושים בו שימוש נרחב נגד חיילי צה”ל שפועלים ברצועה, כפי שניכר בפרסומים שבהם הם מתעדים שוב ושוב את פיגועיהם הקטלניים.

בימים אלו הוגשה בבית המשפט בארה”ב תביעה נגד איראן בידי חלק מנפגעי מתקפת הטבח מה-7 באוקטובר. הסיוע האיראני לחיזוק בניין הכוח של חמאס וגא”פ, כפי שמתבטא בהברחת ה’ציאד’ הקטלני, הוא עדות נוספת מדוע איראן צריכה לשלם על חלקה במתקפת הטבח, מבחינות רבות. המלחמה והמציאות הדינמית מחייבת את ישראל לעצב מחדש בדחיפות את האסטרטגיה מול איראן, ששואפת להעצים את מערך השלוחים, ולהדק את מעגל האש סביבה. הברחת רובה הצלפים ‘ציאד’ מאיראן לעזה, כמו גם ליתר שלוחי של איראן באזור, מתבצעת כחלק מהאסטרטגיה הזו. לאור היעילות של ה’ציאד’, אין תמה שהאתר משרק, המקורב לחוגים ביטחוניים באיראן (לפי הנטען לארגון המודיעין במשמרות המהפכה), התגאה בכתבתו ב-4 ביולי על “ציד רוצחי הילדים הציונים באמצעות ‘ציאד’ האיראני” בידי חמאס. משרק דיווח שהנשק הזה מאפשר לחמאס להתעמת ביעילות מול צה”ל, ומשפר את כוח העמידות שלו מול ישראל. למול הדיון הנוקב שמתנהל סביב שאלת המשך השליטה הישראלית בציר פילדלפי ומעבר רפיח, עורק ראשי בציר ההברחות של חמאס, ראוי לזכור את התוצאה הקטלנית של ההברחה השיטתית של ה’ציאד’ האיראני, כמו גם אמל”ח איראני רב אחר, לחמאס לאורך השנים, תוך ניצול הפקרת הגבול בין רפיח למצרים בעיקר מאז הנסיגה הישראלית מרצועת עזה ב-2005. לצד זאת, בהבט של היערכות כוחותינו, ישראל חייבת לצאת מנקודת הנחה שאמל”ח שמצוי בידי איראן יגיע גם לשלוחיה, בהתאם להיותה גורם ראשי שמציף את האזור באמל”ח מגוון.

פורסם בישראל היום, בתאריך 22.07.2024.