במלחמתה נגד חיזבאללה ישראל מפספסת את הזירה הדיפלומטית

טבח 12 הילדים במג’דל שמס הציב את ישראל בעמדה נוחה להסלים את המתקפות נגד חיזבאללה, ולו זמנית, כדי להכות בו בצורה כואבת. כך עלה בידה לגרוע ממנו את פואד שוכר (סיד מוחסן), המוח האסטרטגי מאחורי פעילותו הצבאית של ארגון הטרור.

אלא שלצד שדה הקרב, ישראל לא ניצלה – ולמעשה פספסה – את התועלות שיכולה היתה לקצור בזירה הדיפלומטית מהאירוע הקשה. תועלות אלו היו עשויות לשמש אותה בזירת המלחמה, ולפעול לרעת חיזבאללה ולבנון בזירה האזורית והבינלאומית.

פעילות דיפלומטית מקיפה סביב הטבח היתה עשויה לפגוע בנסראללה גם תדמיתית – היבט חשוב במיוחד לארגונו. נסראללה, שנהנה מתדמית של דובר אמת, שיקר במצח נחושה כשבנאומו לציון שבוע לחיסולו של שוכר, חזר והכחיש את אחריות ארגונו לאירוע ודחה את טענת ישראל כי חיזבאללה הוא האשם באסון.

לדבריו, תחקיר פנימי שערך ארגונו העלה שישראל מסתירה ממשפחות הנרצחים כי למעשה ילדיהן נהרגו מפגיעת מיירט ולא מרקטת חיזבאללה. בניסיון לשוות לעצמו ולארגונו תדמית צדקנית הבטיח נסראללה שאילו היתה זו תקיפה מצד חיזבאללה שהחטיאה את מטרתה, הוא היה מתנצל ומודה בכך.

בהתייחסו לפגיעה באזרחים ישראלים ממיירט ששוגר לעבר כטב”מים של ארגונו, אמר נסראללה כי כשם שתחילה הצהיר ראש עיריית נהריה כי חיזבאללה היה זה שתקף בנהריה, כשלאחר מכן עדכן דובר צה”ל שהיה זה טיל של כיפת ברזל – כך גם במג’דל שמס צה”ל הוא האחראי לאסון.

ההזדמנות הוחמצה

המודיעין שבידי ישראל לא מותיר ספק ביחס לאחריותו של ארגון הטרור לאסון. דובר צה”ל בערבית, אביחי אדרעי, הודיע כבר ביום הטבח כי מפקד השטח בחיזבאללה שהכווין את הירי למג’דל שמס הוא עלי מוחמד יחיא, מפקד מתחם הירי בשבעא. אדרעי אף הוסיף למחרת כי הרקטה הקטלנית, “פלק־1″ מתוצרת איראן, נמצאת רק בידי חיזבאללה.

כעבור שעות ספורות פרסם גם הבית הלבן כי ארגון הטרור הוא שביצע את הירי למג’דל שמס. למרות התמיכה האמריקנית והממצאים החד־משמעיים שבידיה, פספסה ישראל הזדמנות פז לקרוא לדיון דחוף באו”ם.

זאת ועוד: ב־2 באוגוסט דווח ב”סקאי ניוז” בערבית כי תחקיר ארגון יוניפי”ל קבע שחיזבאללה שיגר את הרקטה לעבר מגרש הכדורגל במג’דל שמס, וכי הארגון בחר כנראה להסתיר את המידע הזה מחשש לנקמה מצד חיזבאללה – חשש שבלט בהודעת יוניפי”ל בתגובה, שלפיה הוא לא יכול לקבוע מי האחראי לתקיפה הקטלנית משום שמג’דל שמס נמצא מחוץ לתחום פעילותו.

מייד לאחר המתקפה ביישוב הדרוזי ניקתה ממשלת לבנון את חיזבאללה מהאחריות לביצועה, טענה שזו בוצעה על ידי צה”ל או ארגון אחר, ובכך הדגישה את שיתוף הפעולה בינה לבין ארגון הטרור הלבנוני.

דיפלומטיה כהשלמה לשדה הקרב

התחום הדיפלומטי מהווה מרכיב חשוב במלחמת חרבות ברזל על שלל זירותיה. ישראל היתה צריכה למנף את האסון במג’דל שמס כדי להעניק גושפנקה מרבית למאמצי הלחימה שלה בלבנון.

ראשית, היה עליה לפעול מול ארה”ב כדי לבקש כינוס דחוף במועצת הביטחון במאמץ לגנות את חיזבאללה ואת ממשלת לבנון, שמצדיקה את פעילותו ובכך מפירה את החלטה 1701 שקוראת לפירוקו מנשקו.

שנית, ישראל היתה צריכה לנצל את ההזדמנות כדי להנגיש מידע על המצב הקשה בצפון לכלל הסגלים הדיפלומטיים בארץ, ולהציף את רשתות הטלוויזיה הזרות בתמונות הקשות, תוצאות פעולות הטרור של חיזבאללה על הצפון, כדי להביא לידיעת הקהילה הבינלאומית את המציאות הקשה שכמעט לא מוצגת בתקשורת המערבית והעולמית.

לא מן הנמנע שבמסגרת ההגנה על אזרחיה והסגת התוקפנות מצד חיזבאללה, ההסלמה הנוכחית תחייב את ישראל לפגוע בתשתיות המדינה הלבנונית ולזרוע הרס וחורבן – לא רק על המתקנים של ארגון הטרור, אלא על לבנון עצמה.

לפיכך, המאמצים הדיפלומטיים הם קריטיים כדי להעניק לישראל – במלחמה הנוכחית בכלל, ובהסלמה הצפויה מול חיזבאללה בפרט – חבל מרבי מצד ארה”ב, בריטניה וצרפת (החברות במועצת הביטחון), והבנה שקטה מצד ממשלות בעולם, ובהן של מדינות סוניות ידידותיות.

לעת־עתה נראה שישראל ויתרה על הזירה הדיפלומטית, ובכך הפקירה אותה לידי הלבנונים שהעזו ברוב חוצפתם לבקש חקירה בינלאומית סביב הטבח במג’דל שמס.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 14.08.2024.