האתגר שמציבים החות'ים לישראל מורגש ביתר שאת מאז הצליח צה"ל לכופף את חיזבאללה ולכפות עליו הפסקת אש. בניין הכוח של החות'ים מגוון, ומורכב מיכולות צבאיות שצברו בחסות כוח קודס במשמרות המהפכה, החל מ־2009 לפחות. השיפור ביכולות האלו, שמתבסס על סיוע איראני ועל ידע איראני, מבטיח שאם החות'ים לא יטופלו באופן יעיל ומכריע, האיום מצידם יגבר. הצפי להשתתפותם במערכות ובמלחמות עתידיות במזרח התיכון הוא ברור, גם לאחר הצהרתם במאי 2024 שהם ישתתפו באופן פעיל לצד איראן בכל מלחמה אזורית. השיפור ביכולותיהם כבר ניכר במלחמתם נגד הקואליציה בראשות סעודיה בין 2015 ל־2022, מבחינת איכות אמצעי הלחימה והשימוש היעיל בהם, ובהתאם לכך עלו הישגיהם מול סעודיה.

היכן הייתה ישראל במשך כל השנים? מהצהרות בכירי מערכת הביטחון והדרג המדיני מ־2015 ואילך, אפשר ללמוד שני דברים. ראשית, ישראל זיהתה את הסיוע האיראני לחות'ים, שכלל הכשרות צבאיות וסיוע לוגיסטי, צבאי, כלכלי וטכנולוגי, ותייגה את האיום הזה כחלק מהצורך לטפל באיראן. אבל מרכז הכובד של מערכת הביטחון היה במערכה שבין המלחמות (מב"ם), שכללה כמה יעדים, ובראשם מניעת התוכנית האיראנית להקים בסוריה חזית צפונית שנייה נגד ישראל, וכן מעקב וסיכול חלקי של פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה, וסיכול ההתבססות האיראנית בסוריה. סל המשאבים של מערכת הביטחון בישראל מוגבל, ונראה שבאותה העת הוא הוקצה ברובו המכריע לגזרה הצפונית, דהיינו איראן־סוריה־חיזבאללה. המחיר של ההתמקדות בזירות הללו ניכר היטב בטבח 7 באוקטובר, שתפס את ישראל לא מוכנה, וחשף את האסון הנורא שנגרם בשל הזנחת הטיפול המודיעיני בחמאס לטובת התמקדות בזירה הצפונית.

כעת מתברר היטב שישראל נתפסה לא מוכנה גם בפיתוח היכולות מול תימן. באופן טבעי, בתהליך הזה אין קיצורי דרך ואי אפשר לגשר בקלות על הפערים שהצטברו. פיתוח היכולות מול חיזבאללה, שנמשך עשור ויותר, השתקף היטב בהישגים חסרי התקדים של ישראל מאז הועבר מרכז הכובד של המלחמה לזירת לבנון בספטמבר. מבצע הביפרים והחיסולים הממוקדים שפגעו ברוב המוחלט של חברי "מועצת הג'יהאד" (המטכ"ל של חיזבאללה), ובראשם חסן נסראללה, אבראהים עקיל, עלי כרכי ופואד שוכר, משקפים היטב את הפער לעומת ההישגים המוגבלים של ישראל במלחמת לבנון השנייה.

ישראל יכולה וצריכה לצמצם את הפערים בהיערכות מול החות'ים דרך עבודה צמודה ומשותפת עם ארה"ב בעידן טראמפ, שנראה שתגלה קשב מוגבר לצורכי ישראל וכן לאיום מצד איראן ומערך השלוחים שלה כלפי האינטרסים האמריקניים עצמם. עליה לגבש אסטרטגיה משותפת עם האמריקנים כדי להציב למול החות'ים שילוב קטלני של המערכים הרלוונטים בישראל ובארה"ב.

לצד זאת, בהשקעה לטווח ארוך, ישראל חייבת להקצות משאבים נוספים – מודיעיניים, טכנולוגיים וצבאיים – כלפי האיום החות'י. הבכירים החות'ים כבר ירדו למחתרת בימים האחרונים מחשש לשלומם, ולדברי החות'ים הם גם מנסים לשמר את המערך הרקטי שלהם מהתקיפות הישראליות הצפויות. אבל ספק אם הם יוכלו להמשיך בהתקפותיהם למול בליץ אמריקני־ישראלי, שיבהיר לחות'ים שעליהם להסכים לפירוק אחדות הזירות. זוהי המלחמה הראשונה של החות'ים נגד ישראל, ונראה שהם צריכים ללמוד על בשרם את כוחן המשותף של ארה"ב וישראל, בדיוק כשם שאיראן הפנימה זאת כשהסכימה להגמיש את עמדתה ולחתום על הסכם הגרעין ב־2015, מאימת האיום הצבאי הישראלי והסנקציות מצד מועצת הביטחון בהובלת ארה"ב.

החות'ים מגלים התלהבות רבה במלחמה, ולצד השיגורים הם גם מאיימים בפשיטה קרקעית נגד ישראל, כפי הנראה באמצעות הזירה היחידה שנותרה רלוונטית לשם כך – ירדן. האיום מצד החות'ים לא מותיר ברירה בידי ישראל אלא לטפל בו מיד ובמקביל להקצות לשם כך את המשאבים הדרושים כדי להבטיח מיגור מרבי של האיום בעתיד, כפי שנעשה בהצלחה, לעת עתה, מול חיזבאללה.

התפרסם במקור ראשון, בתאריך 27.12.2024.