פרופ' קובי מיכאל 
פרופ' קובי מיכאל 
שינויים טקטוניים מתרחשים למול עינינו. נפילת משטר אסד לידי קואליציית המורדים הסונית היא אירוע היסטורי, Game Changer של ממש. לא מדובר באירוע מקומי או נקודתי, אלא בטלטלה אזורית וגלובלית. מעבר לשינוי היסודי בסוריה עצמה, שעדיין לא ברור אם תשרוד כישות מדינתית אחת או תתפצל למספר ישויות מדינתיות, אולי אפילו עוינות זו לזו, האירוע משגר גלי הדף אל המרחב כולו ומעבר לו. הוא מסמן היחלשות משמעותית של הציר בהובלת איראן ושל המשטר בטהראן; מציב איום על יציבות ירדן; גורם לשינוי במעמדן האזורי של טורקיה ושל קטאר, שהניעו את גלגלי ההשתלטות הסונית על סוריה; וכמובן, מציב גם אתגר מורכב לישראל. במעגל השלישי, מדובר בשינוי גלובאלי, שעלול להשפיע גם על המלחמה באוקראינה ואולי אפילו על יציבות המשטר ברוסיה, שפרסה את חסותה על סוריה.
גם הפעם לא הצליחו ארגוני המודיעין בישראל ובמערב לזהות את התוצאה המסתמנת, ואת המהירות שבה התרחשו הדברים. זו לא פעם ראשונה שבה כושלים ארגוני מודיעין מנוסים בזיהוי מהותן ועוצמתן של מגמות שינוי, אך נדמה שכמו במקרה נפילת חומת ברלין ב-1989, האירועים התרחשו בקצב מסחרר ועם אפקט דומינו כמעט דמיוני בעוצמתו. ישראל מוצאת עצמה מופתעת שוב, וללא תוכנית מגירה סדורה, אלא שהפעם מדובר בהפתעה המייצרת הזדמנויות משמעותיות ולא רק סיכונים.
בשעה הקשה הזו של איראן, שנותרה ללא משענת “טבעת האש”, עם תמיכה רוסית מחוררת ורופסת למדי, ולנוכח הכישלון בסוריה – סביר להניח שהמשטר בטהראן חש מאוים יותר מתמיד. החשש מפני התקוממות עממית המונית נגדו, שתשאב עידוד מהצלחת המורדים בסוריה, עלולה להוביל אותו להאיץ את המאמצים להתגרענות צבאית. נדמה שזו השעה למהלך יזום ומקיף של פגיעה בתשתיות הגרעין האיראניות ובתשתיות כלכליות וצבאיות, שיהיה בהן כדי להאיץ את תהליך נפילתו של המשטר. סביר להניח שישראל תוכל להגיע להבנות כאלו עם הנשיא הנבחר טראמפ, עוד טרם כניסתו לבית הלבן. לחילופין, ייתכן שנוצרה כאן הזדמנות היסטורית לנשיא טראמפ להזהיר את איראן – אפילו בערוצים חשאיים, כדי למנוע מבוכה בפרהסיה – לחדול ממאמצי ההתגרענות, תמורת הסרת סנקציות כלכליות ומתן “תעודת ביטוח” למשטר. מהלך כזה, בעת הזו, יכול לייתר מהלך צבאי ישראלי, ובלבד שלצד הפנייה הזו של טראמפ גם יעמוד איום צבאי תקיף ואמין מצידו. נדמה שאיראן, כמו רבים אחרים בזירות האזורית והגלובאלית, עשויה להתייחס ברצינות להצעותיו ולאיומיו, לנוכח השינויים שנראו מאז בחירתו ובעקבות כמה מאמירותיו הפומביות.
בפני ישראל ניצבים שני איומים ממשיים. הראשון הוא התבססות גורמים ג’יהאדיסטיים לאורך גבולה באזור רמת הגולן, לצד מציאות כאוטית ואי יציבות כרונית בסוריה; השני הוא יציבותה של הממלכה ההאשמית. היערכות צבאית נכונה במרחב רמת הגולן ודרום סוריה, ובכלל זה משולש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן, יכולה לשפר את יכולתה של ישראל לסכל את שני האיומים. ההיערכות הצבאית צריכה להיות, בין השאר, באמצעות יצירת פרימטר ביטחוני משמעותי בשטח סוריה, ובניסיונות להקים מגע ולבסס הבנות עם ארגונים סוניים בדרום סוריה ועם הדרוזים במרחב סווידא, ברוח שיתופי פעולה שכבר נוצרו והתקיימו בשנים הראשונות של מלחמת האזרחים. במקביל, נכון לבחון את הדרכים להעמקה ולביסוס שיתופי פעולה עם המיעוט הכורדי השולט על צפון מזרח המדינה – שטח שגודלו כ-20 אחוזים משטחה של סוריה.
להצהרות אלג’ולאני, מנהיג המורדים ואחרים מקרבם, יש להתייחס בזהירות רבה. חשוב לזכור שמדובר בגורמים ג’יהאדיסטים וסלפיסטיים, ענפי משנה של דאעש ואל-קאעידה; וחשוב לא לבלבל בין רוח נושבת של פרגמטיזם לבין התמתנות. הפרגמטיזם הוא ביטוי של הנכונות לשנות דרכי פעולה בדרך למימוש המטרות, בעוד התמתנות פירושה שינוי בהגדרת המטרות. הניסיון הכואב ממה שהיה נדמה כריסון והתמתנות של חמאס ברצועת עזה, חייב להיות צרוב בתודעתנו כל העת.