פניית פרסה אמריקנית

בימים האחרונים אנו רואים מעין חישוב מסלול מחדש, פניית פרסה, במדיניות ממשל ביידן ביחס למלחמה בעזה.

מאז אי־הטלת הווטו האמריקני במועצת הביטחון של האו״ם,  והתגובה הישראלית של ביטול המשלחת, התפרסמו סקרים המבטאים תמיכה מובהקת בישראל מצד הקהל האמריקני (סקר “פוקס ניוז” מהשבוע האחרון מצביע על 28% מכלל בעלי זכות ההצבעה האמריקנים שתומכים בפלשתינים, וסקר מכון “פיו” מראה כי כ־60% מכלל האמריקנים תומכים בסיבותיה של ישראל למלחמה).

ביקורת שהושמעה מקרב הציבור ומחלקים מהמפלגה הדמוקרטית עודדה את הבית הלבן לשנות בחזרה את מדיניותו. מאז הביקורת הקשה כלפי ארה”ב בגלל עיכוב אספקת הסיוע הביטחוני לישראל במלחמת יום כיפור, קיימת מדיניות אמריקנית ברורה של הפרדה בין ביקורת ומתיחות מדינית, אם קיימת בין המדינות, לבין העמידה האיתנה לצידה של ישראל מבחינה ביטחונית.

זה מה שאנו רואים גם במקרה הנוכחי, עם האישור האמריקני לחימוש משמעותי נוסף של ישראל. זה גם מה שראינו ב־2016, סביב המתיחות הגבוהה בין המדינות ביחס להסכם הגרעין האיראני.

לכן, לא הסיוע הביטחוני לבדו מבטא את חישוב המסלול מחדש. באירוע גיוס כספים לקמפיין הבחירות של ביידן שקיימו שלושת הנשיאים הדמוקרטיים ביידן, אובמה וקלינטון, ניכר בהתייחסותם כי הקו החדש שנוקטת המפלגה סביב עזה הוא דואלי: בעוד יש הבנה, הזדהות ותמיכה בישראל נוכח מעשי הטבח – יש גם הבנה וחמלה אמריקניות כלפי הנשים והילדים שנפגעים במלחמה בצד הפלשתיני, ורק “פתרון שתי המדינות” יהווה פתרון אמיתי לסכסוך.

קו זה לא צריך להפתיע אף אחד בישראל – זהו הקו הממסדי ארוך השנים של המפלגה הדמוקרטית. באירוע גיוס הכספים בלט דבר אחד, שממחיש את השוני ביחסה של המפלגה הדמוקרטית למפגינים הדמוקרטים הצעירים שקוראים להפסקת אש: הנשיא לשעבר אובמה (שמזוהה עם הקול הצעיר במפלגה) עצר את דבריהם, וקרא להם להקשיב, ולא רק להתלהם.

ואולי, אם אכן זהו המסר, ממשל ביידן מבין כי לצד הביקורת מצד הצעירים הליברלים, קולות התמיכה בישראל של מצביעים אמריקנים משתי המפלגות – ואף יותר מכך, מצד אלו שהם “קולות חופשיים” שלא מזוהים עם אף מפלגה – הם חשובים יותר. לכן, נכון עשתה ישראל כשביטלה את המשלחת לארה”ב והשאירה את ביקורו של שר הביטחון יואב גלנט על כנו. בכך פעלה ישראל גם היא בשני מישורים – הביטחוני והמדיני.

מהבחינה הביטחונית, שתי המדינות מדגישות שוב ושוב את חשיבותם של היחסים ואת העובדה שאין שוני במדיניותן, אך מבחינה מדינית – ייתכן שהקו שנקטה ישראל נתן רוח גבית לביקורות פנים־אמריקניות כלפי המהלך של ממשל ביידן, והביא את הממשל לבצע סיבוב פרסה שתמציתו הוא תמיכה בלתי מתפשרת בישראל.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 1.4.2024.