על רקע הבחירות הקרבות לנשיאות ארה״ב, נאום נתניהו נגע במספר מחלוקות פנים אמריקאיות ותמרן ביניהן, נתניהו בצדק שיבח את תמיכתו הנחרצת והאיתנה של הנשיא ביידן בישראל מיד עם תחילת המלחמה, אך מבלי לציין מפורשות – גם העביר ביקורת על הסתייגות ממשל ביידן מפעולת צה״ל ברפיח, מחשש לגרימת אבידות אזרחיות רבות בצד הפלשתיני.

בארה״ב הנאום התקבל כמצופה – תומכי המפלגה הרפובליקנית שיבחו את הופעתו של רה״מ, מנגד תומכי המפלגה הדמוקרטיה מבקרים את נתניהו – על כך שנגע בסוגיות שנויות במחלקות בייחס למדיניות ישראל גם בין שתי המפלגות וגם בתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה.

נקודת המחלוקת הבולטת ביותר שנשקפה מהנאום עלתה סביב ההפגנות הפרו-פלשתיניות ברחבי ארה״ב. בעוד שחברי הקונגרס הרפובליקנים עמדו והריעו, חברי הקונגרס הדמוקרטים נשארו ישובים בכיסאותיהם. הכמיהה לתמיכת קולות הבוחרים הצעירים בארה״ב במפלגה הדמוקרטית לא מאפשרת להם לתמוך במה שכבר ברור לכל – מאחורי ההפגנות עמדו גורמים אנטי אמריקאיים ואנטי מערביים, בדחיפת איראן, שניסו להשפיע מפנים על ארה״ב ולהביא לכאוס ואנרכיה.

נתניהו בנאומו קרץ לקדנציה שנייה של טראמפ, כאשר דיבר לשבחם של הסטודנטים שהגנו על הדגל האמריקאי ולא נתנו שישרפו אותו באוניברסיטת צפון קרולינה. תשואות חברי הקונגרס נשמעו בקול רם לצד תשואות – ״USA״, כך שלרגע היה נדמה שאנו בעצרת תמיכה של המפלגה הרפובליקנית. האמירה כי ישראל מיתרת שליחת צבא אמריקאי להילחם בשטח – גם היא מתיישבת עם הזרם הבדלני של המפלגה הרפובליקני שמאסה במלחמות מעבר לים שמסכנות את חייהם של חיילים אמריקאים וגוזלת כספי מיסים רבים, בראייתם.

חברי הקונגרס קמו והריעו ללוחמים הישראליים, הגיבורים, שמסמלים את החוזק הישראלי ואת כוחו של צה״ל, שתדמיתו נפגעה בעולם בעקבות ה7 באוקטובר. בנוסף, רה״מ נתניהו הדגיש בנאומו את הנכסיות הישראלית – כך הזכיר לארה״ב שישראל לא רק מפתחת פיתוחים טכנולוגיים-ביטחוניים הגנתיים עבורה, אלא גם עבור ארה״ב.