היתרון שיש בהכרה ברצועת עזה כאזור מזוהם מנהרתית, הוא שקיים קונצנזוס בין לאומי רחב על הצורך לסיים את המלחמה מהר. כך יתאפשר להציל את אזרחי הרצועה, לחדש את השיט בתעלה, למנוע התלקחותה של מלחמה אזורית ולהקטין את המתח החברתי שהמלחמה מחוללת בדמוקרטיות המערביות.

יתרון נוסף בניהול המערכה המדינית עכשיו, נובע מההחמרה במצבה הכלכלי של מצרים. העובדה שהעברת האמל”ח והאמצעים לבניית המנהור לרצועה נעשו מתחומה, מהווה הפרה של הסכם השלום עם ישראל. מצרים עלולה כעת להיות חשופה לתביעות ענק לפיצוי נפגעי מתקפת ה-7 באוקטובר. כל אלה מעניקים לישראל יתרונות נוספים בשלב זה.

ישראל צריכה לפתוח את המערכה המדינית בהודעה על הסכמתה לאפשר להנהגת חמאס לצאת מהרצועה, בתמורה לשחרור החטופים. הידיעה שישראל פועלת לריקון הרצועה ולניתוקה מהעולם, עשויה לגרור אחריה דרישה ליציאתם מהרצועה גם של מחבלים – דרישה שיש להיענות לה ללא היסוס.

הצלחת המערכה המדינית יכולה להביא להפיכת הרצועה לאזור סגור, בלתי מיושב ונטוש, ובכך היא תקנה ל”חרבות ברזל” הישג היסטורי, שגם מלחמת ששת הימים והסכם השלום עם מצרים לא הביאו לנו. אנחנו יכולים להשתחרר מהחרב החדה שהונחה על צווארנו בשנת 49, כאשר בגלל לחץ אמריקני, נמנע מצה”ל לסיים את מבצע “חורב” להיערכות על הגבול הבינלאומי, וכתוצאה מכך נוצרה מובלעת הרצועה ובעיית הפליטים שבתוכה.

ההישג ההיסטורי האפשרי, שאין כרגע דבר חשוב מהשגתו, הופך את המערכה המדינית למערכה החשובה ביותר בתולדות המדינה, ולטעמי – שנייה בחשיבותה למערכה שהביאה את הישג כ”ט בנובמבר. לצורך הצלחת המערכה יש לגייס את מיטב הגניוס היהודי הקיים בארץ ובעולם, כפי שנעשה בנובמבר 47.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 27.12.2023.