כשנשיא ארצות הברית חצי־בירך על חיסולו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, דובריו מיהרו לספר לניו יורק טיימס שביידן כועס על ראש הממשלה נתניהו שגורם להסלמה במזרח התיכון. דוברים אחרים של הממשל מיהרו להדגיש באוזני כל מאן דבעי שאין לארצות הברית כל מעורבות בתכנון החיסול או בביצועו, כמו שלא הייתה לה שום מעורבות במבצעים הצבאיים הקודמים של ישראל לפגיעה במחסני טילים ובמתקנים צבאיים של חיזבאללה.

לפני שבוע הבטיח דובר המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג’ון קירבי, לעולם המודאג שלא הייתה “מעורבות אמריקנית” בתקיפה הישראלית שכוונה נגד מפקד בכיר בחיזבאללה, אברהים עקיל. “נשאיר לצה”ל להתייחס לפעולות שלו. אני בוודאי איני מודע לשום התרעה מוקדמת לארצות הברית על ההתקפה הזאת”, אמר. גם כאשר זימוניות השייכות לפעילי חיזבאללה בלבנון התפוצצו לפני שבועיים, דובר מחלקת המדינה מתיו מילר הצהיר באוזני כל מי שהיה מוכן להקשיב כי אמריקה “אינה מעורבת” ו”לא הייתה לה ידיעה מוקדמת” על הפעולה.

“אנחנו אוספים מידע באותו אופן שעיתונאים עושים ברחבי העולם כדי לברר את העובדות על מה שאולי קרה”, הוא פטפט. מילר הוסיף עוד כמה משפטי מחאה כדי לוודא שאיש לא יחשוב, חלילה, שוושינגטון הייתה מעורבת בפיצוצי הזימוניות שיוחסו לישראל.

לאחר שישראל חיסלה את מנהיג חמאס איסמעיל הנייה בטהרן, קירבי כצפוי מלמל שארצות הברית “לא הייתה מעורבת”, ו”איננו רוצים לראות הסלמה”. גם לאחר שאיראן שיגרה מאות טילים לעבר ישראל ב־13 באפריל (מתקפה שלמרבה המזל סוכלה על ידי כוחות ישראליים, אמריקניים ואחרים), נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן הזהיר את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שארצות הברית “לא תהיה מעורבת” בכל מתקפת נגד ישראלית נגד איראן. וכאשר ישראל בכל זאת יצאה למתקפת תגמול מוגבלת על מתקן מכ”ם בתוך איראן, מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן סירב לאשר דיווחים שוושינגטון קיבלה הודעה על הפעולה הישראלית זמן קצר לפני המתקפה. “אינני מתכוון לדבר על זה מלבד לומר שארצות הברית לא הייתה מעורבת בשום פעולות התקפיות. המיקוד שלנו היה, כמובן, לוודא שישראל יכולה להגן על עצמה ביעילות, אבל גם להפחית מתיחויות, למנוע עימות”, אמר בלינקן.

חלום אמריקני דמיוני

אתם מבינים את התמונה, אמריקה לא באמת מגבה את ישראל עם מחויבות וכוח אמריקני בעימות נגד איראן ושלוחיה הטרוריסטים. במקום זאת, ממשל ביידן נשבע שוב ושוב בפני כל פורום בין־לאומי שהוא “אינו מעורב” בפעולות צבאיות ישראליות. הוא מבולבל ממנטרת “הפחתת המתיחות” ובכך הוא מגביל וכובל את ישראל.

יש כאן חלום אמריקני דמיוני, שעסקת חטופים וסיום ההתקפה הישראלית על חמאס יובילו לשקט עם חיזבאללה והחות’ים, לרגיעה ביהודה ושומרון ובירדן, להבנות חדשות של ארצות הברית עם איראן, ובאורח פלא גם להורדת מחירי הנפט בשווקים העולמיים.

אבוי, ממשל ביידן־האריס עדיין מחפש לאפס מחדש את האזור דרך פיוס וויתור לאיראן, ולא דרך עימות. זו הסיבה שוושינגטון שוב מנהלת משא ומתן שקט עם איראן (כנראה בקטאר ועומאן) על קווי המתאר של הסכם גרעין חדש, הסכם שיכבס את ההפרות המסיביות מצד איראן של כל הסכמי הגרעין הקודמים ויאפשר לה להישאר מדינת סף גרעינית. בכך ארצות הברית מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאיראן אינה מסתירה את שאיפותיה המהפכניות והרצחניות הכוללות: לייצא את המהפכה האסלאמית לרחבי העולם, לשלוט במזרח התיכון, להשמיד את ישראל ולהכניע את ארצות הברית.

הבעיה היא שאי אפשר להביס רוע כשרק לוחצים על הבלמים. מה שנדרש הוא נחישות אמריקנית לנטרל את המאמץ הגרעיני האיראני, להתמודד עם הצעדה ההגמונית של איראן ברחבי האזור ולסכל את השלוחים של איראן. נדרש איפוס אסטרטגי המבוסס על עוצמה אמריקנית מכריעה, על הצגת איום צבאי אמריקני אמין נגד איראן, לכל הפחות. לא על מחאות אמריקניות חלשות של אי־מעורבות במלחמות ישראל, או הבנות רכות בין וושינגטון לטהרן.